רותם זיסמן-כהן: "להיות זוג נשוי בלי ילדים זה תיק"

רותם זיסמן ובעלה מוריס כהן מגלמים זוג חשוך ילדים בסרט "אבינו", ובואו נגיד שלא היה להם קשה להתחבר לתפקיד: במשך שמונה שנים לא הצליחו להפוך להורים

לאישה - רותם זיסמן כהן מצטלמת לשער לאשה
כתבת: אורית מרלין רוזנצוויג, צילום: יוגב אטיאס, עריכה : דפנה פלד איצקוביץ

היה רגע אחד שבו רותם זיסמן־כהן ובעלה, השחקן מוריס כהן, הבינו שהם מוכרחים, דחוף, להיכנס להיריון. זה קרה לפני שנה וחצי, כשהיו בעיצומם של ניסיונות להביא ילד לעולם, ובמקביל הצטלמו לסרט "אבינו" של מני יעיש, שבו הם מגלמים זוג חשוך ילדים.

 

"שנינו אמרנו שמוכרחים להיות עם ילד כשהסרט יוצא", היא מחייכת. "חשבנו שזה יהיה קשה אם זה לא יקרה. טפו טפו, מזל שכך היה. אם לא, אז היינו עוברים סוג של לינץ' תקשורתי. תארי לך שלא הייתי נכנסת להיריון, מה היה קורה? בטח הייתי אומרת, מה פתאום, אני לא רוצה ילדים. ולי חשובה האמת".

 

מה האמת?

"האמת היא ששמונה שנים הייתי נשואה, לא היו לי ילדים, הגיע הזמן ועשיתי השתדלות, וזה קרה".

 

וילדת את הדסה לפני חודשיים.

"עכשיו, אחרי שיצא הסרט, אומרים לי, 'איזה מדהים שנחשפתם ככה בסרט'. אבל מה שרחל עברה זה לא מה שאני עברתי. לא נזקקתי להפריות. אתה יכול לעבור בסרט את מה שלא עברת בחיים".

 

רותם זיסמן-כהן. "אני עוד לא מעכלת ממש שאני אמא" (צילום: דודי חסון)
    רותם זיסמן-כהן. "אני עוד לא מעכלת ממש שאני אמא"(צילום: דודי חסון)

     

    את האושר שנכנס לחיי זיסמן־כהן (34) אפשר להרגיש כבר בכניסה לביתה המואר בשכונת יד־אליהו בתל־אביב. העיניים שלה ושל מוריס (40) נוצצות משמחה. כשהדסה־ז'קלין מסיימת לינוק ונרדמת והאם הטרייה הולכת להתאושש במקלחת, כהן עוקב אחריה בעיניו. זוג מרגש, שהופך בשקט ועם הרבה עבודה קשה, לאחד הזוגות החזקים של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים עם פרויקטים משותפים דוגמת סרטי הקולנוע "גן עדן אבוד", "המשגיחים" ו"אחותי היפה" והמיני סדרה "אדמה".

     

    היה לך קשה בצילומים?

    "הייתה סצנה שירדה בעריכה. אנחנו נוסעים במשאית, ואני אומרת לבעלי, 'זה (ההפריה) לא נקלט'. באתי באותו יום במצב רוח לא טוב, הייתי בעצמי הורמונלית וההקבלה בין הסרט לחיים עוררה תחושה מגעילה. כשבכיתי בסרט, בתוך המשאית, זו אני שבכיתי. הסתכלתי מסביב והרגשתי שכולם מרחמים עליי. את יודעת, זה גם היה הסרט של החיים שלי. אני תמיד בוכה באמת בסרטים, הכל עובר דרכי. איזה כיף שאני אחרי".

     

    שיתפת את הבמאי בקשיים שלך?

    "מני הוא משפחה. הוא ידע עלינו הכל והיה מעורב".

     

    מוריס ואת עבדתם יחד גם בעבר. זה לא מסובך?

    "לנו זה פשוט. אם מוריס עובד על סדרה, הוא לא יושב כל היום ומדבר על התפקיד. אם הוא רוצה, אני עוזרת לו ללמוד טקסט, והוא עוזר לי לפעמים. זהו. לא מתעמקים יותר מדי. יש זמן לעבודה וזמן לחיים".

     

    הדרך שלך אל התודעה הציבורית לא הייתה מהירה.

    "כל מיני קליפות וחסימות עטפו אותי והיה אגו, שתמיד מנהל אותנו ואומר, לא, אתה לא יכול".

     

    גם קולות חיצוניים אמרו לך את זה.

    "גם אנשים כל הזמן ניסו להוריד אותי. לכבות אותי. הם ראו את החוצפה וזה עצבן והפחיד אותם. היה לי את זה כשלמדתי משחק אצל יורם לוינשטיין. היה איזה יום שהרגשתי שכולם נגדי, והמורים אמרו, אף אחד לא ירצה לעבוד איתך בתעשייה הזאת. חשבתי, לא יעבדו איתי? יעבדו רק איתי!".

     

    רותם ומוריס בסצינה מתוך "אבינו" (צילום: ורד אדיר)
      רותם ומוריס בסצינה מתוך "אבינו"(צילום: ורד אדיר)
       

      "היה רב שנכנס אלינו הביתה, כמו סצנה מסרט, ואסור לדבר. 20 דקות הוא הסתובב בבית בשקט. הוצאנו כמובן את הכלב ואת החתולים. אחד מהם שחור, אז חשבתי, רק שלא ישגע אותי עכשיו עם החתולים, שלא יגיד לי למסור אותם"

       

      הם התחילו להילחץ בענייני הילודה רק לפני שנתיים, כשעברו אל הבית השכור ביד־אליהו. נדנדה בחצר הותקנה, צמחייה נשתלה, אבל משהו היה חסר. "התחלנו קצת יותר לרצות", היא נזכרת, "זה בית מזמין ילדים. בדקתי ביוץ, אמרו לי, הנה ביצית, לכי הביתה".

       

      מה עשיתם כדי להיכנס להיריון?

      "אנחנו ידועים כאוהבי רבנים והיינו אצל כל מיני רבנים! היה רב שאמר לי, לכי למקווה, נתן לנו ניירות לאכול, וביקש שנעשה שיש־קבב על האש. ואנחנו שנים לא אכלנו בשר!"

       

      רגע, אכלתם נייר ועשיתם על האש?

      "(צוחקת) כן. מוריס עשה לנו מנגל בחצר ואכלנו בשר, ואחר כך את הניירות שהרב הביא לנו. זה היה הזוי".

       

      מה עוד?

      "היה רב שנכנס אלינו הביתה, כמו סצנה מסרט, ואסור לדבר. 20 דקות הוא הסתובב בבית בשקט. הוצאנו כמובן את הכלב ואת החתולים. אחד מהם שחור, אז חשבתי, רק שלא ישגע אותי עכשיו עם החתולים, שלא יגיד לי למסור אותם. בקיצור, הרב אמר, 'יש פה ברכה, נעים פה, תנו לי לראות את הכלב ואני אגיד לכם אם הוא מזיק או לא'. הוא חשב שנראה לו איזה פינצ'ר, והבאנו לו את הכלב, והוא ראה שזה לא קושקוש, אלא קינג־קונג. הוא צחק ואמר, 'הכלב טוב'".

       

      מה לדעתך עזר לך בסוף?

      "ההשתדלות שלי. הייתי אצל מטפלת בפרדס־חנה ואצל אחת בכרמל שעשתה לי לחיצות בבטן, לחצה לי על האמ־אמא, ואחרי זה אמרתי, זהו, מעכשיו אני עושה רק מה שהרופאים אומרים. כי עד אז לא הייתה לי שום בעיה וגם לא למוריס, ורציתי וזה שיגע אותי, כאילו, מה הקטע. הלכתי לרופא והוא אמר, אתן לך מינון קטנטן של הורמונים. לי זה נשמע כמו סוף העולם. בסוף הזרקתי שלושה ימים וזהו. לפני כן הלכתי למקווה".

       

      חשוב לה להדגיש שלאורך כל התקופה לא שקעה ברחמים עצמיים. "אולי אם הייתה לנו בעיה מוגדרת הייתי מרגישה ככה, אבל אצלי זה באמת היה מחסום מוחי. הייתי צריכה לעבור חיווט עצבי חדש של המוח, וזה מה שעשיתי בעיקר".

       

      איך?

      "הייתי יושבת על הספה כל בוקר, שמה אוזניות של מדיטציה, חמש דקות, רואה את עצמי עם שמלה, בהיריון, שמחה, וזהו". 

       

      • מה הקשר בין בר רפאלי ובדיקת ההיריון של רותם?
      • למה מוריס נותר בסוף מחוץ לחדר הלידה?
      • האם האמהות תשפיע על התפקידים הבאים שתקבל?

       

      הריאיון המלא עם רותם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים

       (צילום: דודי חסון)
        (צילום: דודי חסון)
         

         

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד