כשהייתה בכיתה ח' טולטל עולמה של דנה ישראלי: המשפחה שלה התפרקה, והביטחון והשפע הכלכלי נעלמו לבלי שוב. היא נעשתה נערה עצמאית, דאגה בעצמה לצרכיה וסללה לעצמה דרך להצלחה ולביטחון כלכלי. בהמשך, כשהבינה שהיא לא במקום הנכון לה, למדה תחומים חדשים ובנתה את חייה ואת עיסוקיה בדמותה.
מי את?
"דנה, בת 40, נשואה לגידי, אמא למאי, בת שמונה, ולנועה, בת שש. חולה על שוקולד, נהנית לעשות ספורט, מטורפת על אסתטיקה. ב-99 אחוז מהזמן עושה רק מה שאני אוהבת".
ומה את עושה?
"אני יזמית בתחום של DIY ('עשה זאת בעצמך'). אני מעבירה סדנאות והרצאות בנושא צילום בסמארטפון, מפיקה סרטונים, מנהלת פרויקטים, מוציאה לאור מגזין ועוד".
שורשים, סיפורי ילדות - מה את זוכרת?
"נולדתי וגדלתי ביבנה, בת שלישית במשפחה של ארבעה ילדים. הוריי, ילידי מרוקו, עלו לארץ בגיל צעיר; שניהם באו ממשפחות גדולות, ואני זוכרת שבתות של מפגשים משפחתיים עם המון דודים, דודות ובני דודים, חום ושמחה. אבא היה מסגר ועבד כעצמאי, אמא הייתה עקרת בית, אבל גדלתי באווירה של שוויון בין ההורים. אמא ניהלה את הצד הכספי של הבית והייתה מופקדת גם על החינוך. היא הייתה מבלה איתנו שעות רבות. היינו מפסלים יחד מחומרים שונים ויוצרים תכשיטים מקרטון. הייתה לה המון סבלנות, ואני זוכרת את השעות האלה כנעימות מאוד.
"למרות ההשקעה בנו, עד כיתה ו' הייתי תלמידה די גרועה עד שיום אחד, בעודי יושבת בשיעור בהקבצה ג' כלשהי, שאלתי את עצמי: 'מה אני עושה כאן? אני הרי לא כזאת'. החלטתי שאני לא יכולה יותר להיות תלמידה לא טובה, עשיתי סוויץ' בראש והפכתי לתלמידה מעולה.
"כשהייתי בכיתה ח', הוריי התגרשו. הווילה הענקית שלנו נמכרה, אבא עזב לדרום אפריקה בעקבות יוזמה עסקית, ואחי ואני עברנו לגור עם אמא בדירה בראשון לציון. החיים שלנו עברו טלטלה גדולה. עד לגירושים נהנינו משפע כלכלי, ופתאום, לראשונה בחייה, נאלצה אמא שלי לצאת לעבוד כמוכרת בחנות בגדים. מהר מאוד הבנתי שעליי לדאוג לעצמי. במקביל ללימודים התחלתי לעבוד, וכל דבר שרציתי, השגתי לעצמי לבד. לא הייתה בי תחושת מרירות על המצב החדש. קיבלתי את המציאות כפי שהיא ופעלתי בתוכה.
"גם במישור החברתי לא היה לי קל. יבנה הייתה כמו סוג של קיבוץ, ובראשון לציון הרגשתי בהתחלה כדג מחוץ למים. למזלי, בזכות ציוניי הטובים יכולתי לבחור ללמוד בתיכון איכותי, והתחלתי ללמוד במגמת ביו-טכנולוגיה בגימנסיה הריאלית. תוכנית הלימודים הייתה עמוסה מאוד, אבל נהניתי מכל רגע. גם הכרתי שם חברות נהדרות, שאיתן אני בקשר עד היום.
"בצבא שירתי כקצינת לוגיסטיקה במפח"ש, וזו הייתה תקופה לא פשוטה: ממצב שבו ניהלתי את עצמי, עברתי להיות כפופה למשמעת ולהתנהלות שאינה בשליטתי. אבל היו שם גם הזדמנויות: הפכתי את המשרד לממוחשב ועשיתי היכרות עם עולם המחשבים, מה שסייע לי בהמשך הדרך. אחרי שהשתחררתי, למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב, ותוך כדי הלימודים עבדתי כמפעילת מחשב ובהמשך כבודקת תוכנה בחברת הייטק. משנת הלימודים השלישית כבר עבדתי שם כמתכנתת והרגשתי שאני פועלת בעולם של הגדולים. באותה תקופה גם נישאתי לחבר שלי מגיל 18 ועברנו לגור ביבנה".
באחת מנסיעותיה לחו"ל נחשפה למגזין "Living" של מרתה סטיוארט, כוהנת ה-DIY הגדולה, ובעקבות זאת החליטה לעשות שינוי בחייה. "דפדפתי בדפי הכרומו הצבעוניים בהשתאות: מגזין Living? אנשים מתפרנסים מזה? בבת אחת השתלטה עליי עצבות גדולה: הבנתי שהעבודה שלי כבר לא משמחת אותי, שאני לא רוצה להיות כל החיים מול מחשב.
"אחת הכתבות במגזין כללה הדרכה להכנת סבונים בבית, והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה. החלטתי שאני אכין סבונים יפים בצורות מעניינות ואעביר סדנה שבה אלמד להכין אותם. התחלתי לנהל חיים כפולים: ביום המשכתי לעבוד בהייטק, ובלילה ייצרתי סבונים. לאחר שלושה חודשים ביקשתי וקיבלתי ממקום העבודה שלי יום חופשי אחד בשבוע, שבו ייצרתי סבונים. כדי להגיע לתודעת הקהל, התחלתי למכור את הסבונים שלי ומוצרים נוספים ביבנה. בהמשך מכרתי אותם בדוכן קטן בקניון בחולון. היה פער בין העבודה שלי בהייטק לבין הדוכן הזה, אבל הבנתי שזו ירידה לצורך עלייה. גם החלטתי שאעזוב את עבודתי בהייטק רק לאחר שאהיה משוכנעת שיש כאן פוטנציאל מכירתי.
"יצרתי קשר עם הקניינית של חברת גולף אנד קו והוזמנתי לפגישה שבסופה קיבלתי הזמנה ראשונה לניסיון. שבוע שלם ייצרנו, בעלי ואני, סבונים בבית שלנו, ובסופו סיפקתי את ההזמנה. התברר שמדובר בהצלחה היסטרית, וקיבלתי הזמנות נוספות. לקחתי הלוואת גישור מהבנק, שכרתי עובדת נוספת והתחלתי לייצר. כך נולד 'ידיים' - העסק שלי, שהתחיל מחדר בבית והפך למפעל בוטיק מצליח.
"באותה תקופה נפרדתי מבעלי. זמן מה לאחר מכן הכרתי את גידי. ב-2007 נישאנו; שנה לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה מאי, וכעבור שנתיים נולדה נועה".
זמן קצר לאחר לידת בתה הבכורה נקלעה שוב לפרשת דרכים. "המפעל שבניתי הצליח מאוד, התוצרת שלו שווקה בכל הארץ, אבל משהו באיזון שלי הופר. הרגשתי אומללה, כבולה למקום ולסחורה. הרגשתי שהפסדתי את החופש שלי. מצאתי קונה לעסק, לקחתי פסק זמן והתחלתי ללמוד צילום. מהר מאוד התחילו לפנות אליי והתחלתי לעסוק בצילומי תדמית עבור עסקים. במקביל, פתחתי בלוג שבו העליתי פוסטים על מוצרים שייצרתי בעצמי: שמיכה לתינוק, שידה משופצת. התגובות היו מדהימות, והגיעו בקשות לסדנאות יצירה.
"התחלתי להעביר סדנאות לנשים תחת המוטו 'פשוט, קל ומהיר': במפגש אחד בלבד נשים יצאו עם תוצר מוגמר. במקביל, העברתי סדנאות צילום וסדנאות לעבודה על פוטושופ. בהתחלה העברתי אותן במרתף בביתה של אחותי, ובהמשך יצרתי סטודיו אצלי בבית. את הידע שצברתי במהלך השנים אני מעבירה הלאה באמצעות ספר שהוצאתי, 'סדנה פרטית עם דנה ישראלי', מגזין DIY בהפקתי, 'How To', וכן בתוכנית הטלוויזיה 'יצירה בקטנה' בערוץ בית פלוס.
"כצלמת וכבלוגרית ידעתי עד כמה חשוב הצילום לבעלי עסקים עצמאיים, ובעקבות זאת פתחתי סדנאות לנשים שבהן לימדתי את הנושא. לפני כחמש שנים רכשתי סמארטפון ראשון, הבנתי שהכלי הזה הוא מקור מצוין לתמונות איכותיות, והתחלתי ללמד לצלם באמצעותו".
מה לקחת איתך מ"בסיס האם" וממסלול חייך לדנה של היום?
"הוריי השפיעו מאוד על עיצוב דמותי וחיי. אבא שלי הוא איש שמח, רחב לב, ואת התכונות האלה שלו אני מאמצת בשתי ידיים. מאמא ינקתי את האהבה ליצירה לסוגיה, את התשוקה לאסתטיקה וליופי. ההתנסות שלי במלאכת יד בשנות הילדות גרמה לי להרגיש בבית בעולם הזה, לא לפחד ממנו, ללמוד בשמחה תחומים חדשים. אמי אישה ערכית מאוד, אין אצלה 'אחד בפה ואחד בלב', וכך גם אצלי: העשייה שלי מתנהלת בהלימה מלאה לאמונות ולערכים שלי. מה שרואים, זה מה שיש.
"ניסיון החיים שלי והעבודה בהייטק לימדו אותי שאין זמן מבוזבז: גם התנסויות פחות נעימות הן חלק מהדרך, והן אלה שעיצבו אותי והביאו אותי למקום שבו אני נמצאת היום. הן גם הובילו אותי ליכולת להגדיר לעצמי בצורה מדויקת את סדרי העדיפויות שלי ולהתפרנס בכבוד מתוך תשוקה והנאה גדולה. היום אני עושה רק דברים שאני אוהבת. אם משהו מפסיק לרגש אותי, אני מפתחת תחומים חדשים. יחד עם זאת, בתוכי נמצאת תמיד הילדה שעברה את המהפך מעולם של שפע למצב של מלחמת קיום. בצד ההתעקשות ליהנות ממה שאני עושה, אני מוּנעת גם מיצר הישרדות ומחויבת לפרנסה של משפחתי. אני יודעת להעריך את הזמן ואת היכולות המקצועיות שלי ומקפידה לתמחר את העבודה שלי בלי להתבייש ולהתפתל".
מסר לאומה?
"Never say never. יש לכם רעיון? חלום? לכו עליו. גם אם אף אחד עוד לא עשה את זה לפניכם, זה עדיין אפשרי. כשאני הולכת עם התשוקה שלי, אני כבר מוצאת את הדרך לפתור את כל הפרטים הקטנים, את המכשולים והקשיים בדרך ליעד".
______________________________________________________
"הייתי ילדה לא שגרתית, עם בחירות אחרות". הקליקו על התמונה:
>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה
