עוד לפני שהחלה העלייה הגדולה מצרפת, הרחובות שלנו הדיפו, בדרכם כמובן, ניחוח צרפתי:
פה ושם נראתה בהם נציגות של מותגי אופנה נודעים (יותר ופחות):
ובתחום המזון נרשמה נציגות למוצרים וטעמים אופייניים:
+
גם הקירות דיברו בשתי שפות:
וכמובן שכיכבה אצלנו, ומככבת עד היום:
אך כל אלה הם כאין וכאפס לעומת מה שקורה ברחובות שלנו בחודשים האחרונים. שטפון של ממש. המחאה שרק בשנה שעברה קראה:
התחלפה בקבלת פנים מזמינה:
כיוון שאין כמו סוחרים לזהות הזדמנויות, גם בחנות סמוכה כבר מציעים:
בפיצוצייה אחת מוכרים עיתונים ומגזינים צרפתיים, למי שעוד קורא:
+
ויש אפילו מבחר:
לסוכנות התיווך שזה עתה נפתחה קוראים:
וגם בשדרות האליזה שלנו, הריקות מאדם ביום גשם:
מוצעות להשכרה דירות בשפת האם הרצויה כאן ובמחירי תופת:
בית הכנסת, שזקוק למניינים, הבין את הפוטנציאל:
ולאחד מאמני הרחוב החדשים קוראים chat noir, חתול שחור. לפי השלג בציור שלו, די ברור שהוא בא מסרט זר:
גם בתחום האסונות המצער יש כבר נוכחות צרפתית, כפי שמבשרת מודעה המבקשת עזרה באיתורו של נעדר שהוא תייר מצרפת:
אל דאגה, הנעדר נמצא כעבור יומיים. רק המודעה עדיין תלויה.
אם אימוץ התנהגויות מקומיות יכול להעיד על השתלבות מוצלחת, ברור שהצרפתים החדשים הבינו איפה הם חיים. גם הם משליכים ספרים לרחוב בלי שום סנטימנטים:
אבל לא הכל מובהק וברור. כתובת קיר אחת ממש מאתגרת:
היא אמנם כתובה בצרפתית, אך בובו הוא שמו של הבגד האופייני, במערב אפריקה, לנשים וגברים:
+
קשה להבין, אם כך, למה הכוונה בכתובת BOUBOU LA NUIT. אולי זה ביטוי ידוע שאת פשרו לא הצלחתי בעוונותי לפענח, אולי זו בקשה לחגוג את הלילה, ואולי לא. כך או כך, החלום נעצר שם, כפי שמבשרת כתובת אחרת:
והוא אכן נעצר, כי לא כולם זוכים לחיבוק אוהד. בשבועות האחרונים התמלאו הרחובות שלנו בכתובות נאצה אכזריות, ברוחה של שרת התרבות:
כמו מתוך אמוק, רוססו הכתובות בכל פינה:
כולל השוואה מרושעת בין מחבלים למהגרים חסרי כל, על יד בית הספר החדש:
וכתובת אחת ישנה יותר שניתן עדיין לזהות מתחת לכיסוי הסיד:
באנגלית הפליטים נשלחים:
וארגון רשע, המתקרא "החזית לשחרור דרום תל אביב", מכריז כי חבריו:
כאילו שהרחובות שלנו אינם דרום תל אביב. ואולי הם באמת רק:
