ברגן-בלזן שלא הכרתם: "אנשים לא הפסיקו לחגוג את החיים"

מסע לחיפוש האח הקטן שנעלם לפני 70 שנה, חשף סודות משפחתיים ואת החיים התוססים והמרתקים שהתנהלו במחנה העקורים בברגן-בלזן אחרי המלחמה

הילה יחימוביץ'

|

01.12.16 | 12:16

אולי זה הגיע ממקום של רגשות אשם, כי את הסוד הגדול - שליצחק יש אח - אני ידעתי כבר לפני שנים, ושתקתי במשך כל הזמן הזה". אלון שוורץ, יוצר הסרט "הסודות של איידה" (צילום: נועם פריסמן)
אולי זה הגיע ממקום של רגשות אשם, כי את הסוד הגדול - שליצחק יש אח - אני ידעתי כבר לפני שנים, ושתקתי במשך כל הזמן הזה". אלון שוורץ, יוצר הסרט "הסודות של איידה" (צילום: נועם פריסמן)
איידה  שבלביץ. סודות שנשמרו 70 שנה (צילום: שאול שוורץ)
איידה שבלביץ. סודות שנשמרו 70 שנה (צילום: שאול שוורץ)
התעלומה המשפחתית נפתרה בזכות התמונות ממחנה העקורים (צילום: שאול שוורץ)
התעלומה המשפחתית נפתרה בזכות התמונות ממחנה העקורים (צילום: שאול שוורץ)

כמעט 70 שנה אחרי שהופרדו במחנה העקורים בברגן-בלזן, ומבלי שידעו כל השנים האחד על קיומו של האחר, נפגשים האחים יצחק שגיא ושפצל שבלביץ. האחד מושבניק מעמק חפר, האחר אתלט עיוור מוויניפג, קנדה. המפגש המרגש הוא אמנם אחד מרגעי השיא בסרטו התיעודי של אלון שוורץ, "הסודות של איידה", אבל מכאן העלילה רק מתחילה להסתעף, כשהיא חושפת סודות ודרמות לא רק אצל משפחת שבלביץ, אלא גם בחיי הפליטים באירופה של אחרי המלחמה.


"הסודות של איידה" זכה בפרס הקהל בפסטיבל דוקאביב האחרון, והיה מחביבי הקהל בפסטיבל HOTDOCS בטורונטו וכן בפסטיבל הבינלאומי בוורשה. בשנה הבאה צפוי הסרט להתחרות על האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי, באמצעות חברת ההפצה האמריקאית מיוזיק בוקס פילם.


יותר משלוש שנים השקיע שוורץ (45) בסרט. הוא חקר, טס, גייס משאבים – כמו גם את אחיו, שאול שוורץ, שצילם והפיק את הסרט ביחד איתו - כדי לגלות את האמת מאחורי הסיפור של יצחק שגיא, הנשוי לדודתו של שוורץ. "אולי זה הגיע ממקום של רגשות אשם, כי את הסוד הגדול - שליצחק יש אח - אני ידעתי כבר לפני שנים, ושתקתי במשך כל הזמן הזה".

 

בגיל 6, בזמן שאלון שוורץ עומד בחצר של סבו בכפר ידידיה ומתלכלך מפרי הפיטנגו, מגיעה לפתע אישה מבוגרת, "היא פונה אלי באנגלית ואומרת לי שליצחק יש אח. נכנסתי לבית וסיפרתי לסבא שלי. הוא ממש התרגז וצעק עלי: 'אסור לך לספר את זה לאף אחד! גם לא לאימא שלך'. ואז הוא יצא והתחיל לצרוח באנגלית ובגרמנית על אותה אישה". 
 

הגיעו ארבע תעודות לידה

שוורץ לא דיבר מאז על אותה תקרית והמסע המשפחתי לעבר התחיל רק לפני כשלוש וחצי שנים, כשיצחק החליט לפנות ל"יד ושם" ולחקור את העבר שלו. יצחק ידע אז שאימו, איידה שבלביץ, ילדה אותו ב-1945 במחנה העקורים בברגן-בלזן, ושהוא עלה לארץ בגיל שנתיים וחצי, כחלק מ"עליית הנוער". בגיל 11 גילה יצחק שהוא מאומץ וכי אמו הביולוגית גרה בקנדה, ליד מונטריאול. יצחק פנה לעמותת ניצולי ברגן-בלזן וציפה לקבל שלוש תעודות לידה – של שני הוריו, איידה וגרישה, ושלו. אבל אז הוא קיבל תעודה נוספת – על שם שפצל'ה, שנולד ב-1946, 11 חודשים אחרי יצחק.

 

איך הגבת?
"פתאום נזכרתי בסיפור ההוא מגיל שש. אני זוכר שהפכתי ללבן, הלב פעם חזק ורעד לי כל הגוף. גם יצחק היה בשוק ממני. באותו לילה לא עצמתי עין, והתחלתי לחפש באינטרנט חומרים ולערוך תחקיר – להבין מי זה האח הזה ואיך מגיעים אליו".

 

אחרי חיפושים רבים במקורות מידע שונים, הגיע שוורץ לחברת MyHeritage, המתמחה באילנות יוחסין. "המנכ"ל גלעד יפת הבין כי מדובר בסיפור רציני והסכים לעזור לי ללא תשלום. הצמידו לי חוקר והצלחנו ליצור קשר עם הבת של שפצל – האח האובד.  השיחה הראשונה בין שפצל ליצחק התקיימה כששפצל היה במספרה, ושמע לראשונה את קולו של יצחק. זה היה מאוד מרגש".

 

הסודות של איידה. רגע הגילוי    (באדיבות יס דוקו)

הסודות של איידה. רגע הגילוי
באדיבות יס דוקו

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

קעקוע ליד הפיטמה

כאמור, המפגש בין האחים היה רק נקודת הפתיחה לגילויים נוספים על העבר של המשפחה. "באלבום התמונות של איידה מצאנו שתי תמונות צולמו בקיץ 1947, לפני שיצחק נשלח לבדו לארץ. בתמונה אחת רואים גבר עם קעקוע ליד הפיטמה, יושב לבדו בפיקניק. בתמונה השניה רואים משפחה, גם בפיקניק – הכוללת את איידה, בלונדינית יפהפייה, ויצחק, יושבים לצד תינוק נוסף וגבר - שונה מזה שבתמונה הראשונה".

 

תמונת הפיקניק המשפחתי (צלם לא ידוע, 1947 רפרודוקציה: שאול שורץ)
    תמונת הפיקניק המשפחתי(צלם לא ידוע, 1947 רפרודוקציה: שאול שורץ)

    מי הגבר שבתמונה? (צלם לא ידוע, 1947 רפרודוקציה: שאול שורץ)
      מי הגבר שבתמונה?(צלם לא ידוע, 1947 רפרודוקציה: שאול שורץ)

       

      תעודות המעבר הישנות של המשפחה מעידות על כך שאיידה וגרישה שבלביץ והתינוק העיוור שפצל, עזבו כל אחד בזמן אחר ולמקום אחר. "ניסינו להבין איך תינוק עיוור חוצה את האוקיינוס לבד? התברר שהייתה לו אימא חורגת, מרגרט, שליוותה אותו וגידלה אותו. וכל השנים הללו שפצל גר שלוש שעות טיסה מאיידה, אימו הביולוגית".

       

      האחים יצחק שגיא ושפצל שבלביץ בים המלח (צילום: רועי פרגי)
        האחים יצחק שגיא ושפצל שבלביץ בים המלח(צילום: רועי פרגי)

         

        וזה לא הסוף של הסאגה המשפחתית. כששפצל שלח ליצחק תמונת ילדות שלו עם אביו, התגלה שלאב יש קעקוע על הפטמה. "הבנו שאבא של שפצל הוא אותו גבר שיושב לבד בתמונה – גרישה שבלביץ. אבל האם הוא גם אביו של יצחק? ואם כן, אז מיהו הגבר שמופיע בתמונה המשפחתית? זה הפך לתעלומה בלשית, והבנו שהתשובה טמונה במחנה העקורים".

         

        רומנים, ריקודים ושוק שחור

        בעת החיפושים בארכיונים השונים - ביניהם ב-NIOD, המכון ההולנדי לתיעוד מלחמת העולם השנייה - הם הגיעו לאלבום של ציפי אורלין, מתנדבת מדרום אפריקה, ששהתה אותו זמן במחנה, עם יותר מ-1,000 תמונות של החיים במחנה העקורים. אורלין, מגלה התחקיר,

        "זה לא סרט שואה. זה סרט מצחיק ומרגש שלוקח את הקהל לרכבת הרים בזמן. זה סרט על הורות, על משפחה ועל יצר החיים. זה סרט דרמטי ואפילו בלשי. הוא אפילו יכול לעניין ילדים מגיל עשר"

        הייתה הגננת של יצחק במחנה וניהלה רומן עם גרישה, שאף צילם בעצמו חלק לא מבוטל מהתמונות באלבום. "אפשר לומר שהיה לנו סוג של נס תחקירי", אומר שוורץ.  מאוצר נוסף שהגיע לידיהם, בדמות ארבעה סלילים של סרטי 16 מ"מ, הם בנו פסיפס מכל הזוויות השונות. "זה חלום של כל דוקומנטריסט". התעלומה המשפחתית נפתרה בזכות התמונות ממחנה העקורים, ולא נחשוף אותה כאן כדי להימנע מספוילר.

         

        בהמשך התחקיר התגלה כי גרישה (שנפטר בשנת 2006) היה שם דבר במחנה העקורים, מעין קומבינטור-מאפיונר, שניהל שם את השוק השחור. הוא הצליח להכניס את יצחק לקבוצת "יתומי ברגן בלזן" במסגרת "עליית הנוער", למרות שיצחק כלל לא היה יתום. "רצו לשלוח אותו לארץ בגיל שנתיים וחצי וזו הייתה האופציה הכי טובה", אומר שוורץ.

         

        בייבי בום של אחרי השואה

        כשהגיע שוורץ לחומרי התיעוד של מחנות העקורים, הבין שמדובר בחומר נפץ של ממש. "מסיפור אישי ומשפחתי גיליתי קטע גדול ומשמעותי מאוד מבחינה היסטורית, שאי אפשר להתעלם ממנו". בברגן-בלזן, שהיה מחנה העקורים הגדול ביותר אחרי המלחמה, היו חיים שלמים ומרתקים. "זו הייתה תקופה של בייבי בום ששבר שיא עולמי – אחרי שנה נולדו במחנה 1,300 תינוקות.


        "גילינו המון סיפורים ומסמכים שמעידים על החיים במחנה - היו שם מפלגות פוליטיות כמו מפא"י ובית"ר, הייתה ליגת כדורגל, אירועי תרבות, קולנוע. כל מי ששרד מיד רצה לחזור לחיות חיים שפויים. מה שהכי מעניין הוא הקטע הזוגי – כמעט כל התאים המשפחתיים התפרקו בזמן המלחמה, וכולם מיהרו להתחתן ולעשות ילדים. זה היה יצר הישרדותי, תאווה לחיים. מישהי סיפרה שלא משנה גם אם היה בן זוג או לא, כל הזמן רקדו שם, ניסו להיאחז בשפיות". 

         

        החיים המפתיעים בברגן-בלזן של אחרי המלחמה    (באדיבות יס דוקו)

        החיים המפתיעים בברגן-בלזן של אחרי המלחמה
        באדיבות יס דוקו

        סגורסגור

        שליחה לחבר

         הקלידו את הקוד המוצג
        תמונה חדשה

        שלח
        הסרטון נשלח לחברך

        סגורסגור

        הטמעת הסרטון באתר שלך

         קוד להטמעה:

         

        מדוע אתה חושב שהסיפור של מחנות העקורים כמעט שלא סופר?
        "זה פשוט לא התאים לנרטיב שלנו כאן. אולי זה יותר מדי 'סקסי' לספר את זה. אנחנו, בצדק רב, הפכנו את השואה לסיפור מכונן של 'מה עשו לנו' מבלי להזכיר את ה'ריבאונד'. אפשר להבין את זה. אבל אני גם חושב שיש עוד המון אנשים עם סיפור כמו שלנו, שלא יודעים מה קרה שם באמת, עשרות אלפי אנשים בארץ הם צאצאים של פליטים ממחנות העקורים".

         

        על מה הסרט באמת?
        "זה לא סרט שואה. אנשים קוראים את צמד המילים ברגן-בלזן ובאופן טבעי חושבים 'שואה'. אין שם אפילו פריים 'שואתי' אחד. זה סרט מצחיק ומרגש שלוקח את הקהל לרכבת הרים בזמן. זה סרט על הורות, על משפחה, על החזרה לחיים שפויים במחנות העקורים אחרי המלחמה ועל יצר החיים. זה סרט דרמטי ואפילו בלשי. הוא אפילו יכול לעניין ילדים – מגיל עשר ומעלה".

         

        שאול ואלון שוורץ. "סרטים זו התמסרות טוטלית"
          שאול ואלון שוורץ. "סרטים זו התמסרות טוטלית"
           

          "לך תעשה ילדים"

          שוורץ, רווק תושב הרצליה, מגיע בכלל מתחום ההייטק, כיזם ומפתח חברות סטארט אפ. לפני 15 שנה  עבר לעריכה ולעולם הקולנוע, ולפני מספר שנים הוציא עם אחיו שאול, בעל חברת ההפקות Real Peak films בניו יורק, את הסרט "נרקו קולטורה", הבוחן את ההשפעה התרבותית של קרטלי הסמים המקסיקניים בארה"ב, סרט שזכה לתשבוחות בפסטיבלים ברחבי העולם. "סרטים זו התמסרות טוטאלית", מתוודה שוורץ. "זו עבודה מאד תובענית שלוקחת את כל הזמן. בגלל שכמעט ולא מרוויחים מזה כסף, צריך לעבוד בעוד עבודה כדי לשרוד".

           

          איך המשפחה הגיבה לסרט?
          "במשפחה מאד גאים בי על הסרט הזה. יצחק, שהתחלה לא רצה שניכנס לזה בכלל, אומר: 'עכשיו, כשסיימת את הסרט, לך תעשה ילדים'. והאמת שהוא צודק. הסיפור הזה שינה אצלי משהו בתפיסה – עוד סרט, פחות סרט – מה שחשוב הוא מה שאתה משאיר בסוף, המשפחה, הילדים, העולם הקטן שאתה בונה לעצמך. כל השאר זה הבל הבלים. אז אפשר לומר שהפרויקט הבא שלי הוא משפחה".

           

          "הסודות של איידה" מוצג בבתי הקולנוע ברשת "לב".  הסרט נתמך על ידי Yes דוקו, הקרן החדשה לקולנוע, והערוצים SWR ו-ARTE.למידע על מועדי ההקרנות בפייסבוק ; עמוד הסרט:  www.aidassecrets.net 

           

          _____________________________________________________

           

          הילדים קראו לה "יהודייה", המורה הכשילה אותה במבחנים. הקליקו על התמונה

           

          מה עשתה בתגובה להערות האנטישמיות שספגה ברומניה? (אוהד צויגנברג)
          מה עשתה בתגובה להערות האנטישמיות שספגה ברומניה? (אוהד צויגנברג)

           

           

           

           
          הצג:
          כל התגובות לכתבה "ברגן-בלזן שלא הכרתם: "אנשים לא הפסיקו לחגוג את החיים""
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד