גם כשהפכו הורים לשלושה ילדים קטנים, הצליחו בני הזוג האלה להישאר בכתובת נחשקת בתל אביב. הם העדיפו את החיים בעיר על פני מעבר לבית בפרוורים, ולא שהפשרה הייתה גדולה במיוחד: הם רכשו מגרש בשטח 330 מטרים רבועים בשכונה ותיקה, בצפון הישן של העיר. לאדריכלית רוני אלרואי סיפרו
מאחר ששניהם אוהבי אמנות ביקשו גם לתכנן מראש מקום לאוסף היצירות שברשותם. הם הדגישו עד כמה חשוב להם ליצור חלל בגודל נעים, שיתרום למשפחתיות ולאווירה החמה. "בעלי הבית ביקשו לתכנן בית במראה נקי ומודרני, אך לא רצו תוצאה אופנתית ודיברו רבות על אהבתם לסגנון האדריכלות בעיר הלבנה", מספרת אלרואי. "בנוסף חזרו והדגישו את הילדים הקטנים, שאופן הגידול שלהם הכתיב חלק גדול מהתכנון".
המגרש המלבני פונה לשכנים ממזרח וממערב, אך מצפון ומדרום הוא צופה לעצי אורן ותיקים, שנלקחו בחשבון בתכנון החלונות וביצירת נקודות המבט החוצה. אלרואי הפרידה בין הרחוב לבית באמצעות אדניות בטון שבתוכן נשתלו צמחי בר עשבוניים ומשתרגים, וויתרה על גדרות בהתאם לבקשתם של בני הזוג, שנרתעים מבתים סגורים בחומות: "בשיחות שהיו לנו הם דיברו על רצונם לשבת על המדרגות עם הילדים, ולהיות בקשר עם הרחוב".
מבחוץ נראה הבית כקובייה לבנה, מחווה לסגנון המועדף על בעליו, והפרשנות העכשווית ניתנה באמצעות שימוש בפלדה מכופפת בעובי 15 מ"מ, שממסגרת ומדגישה את החלונות. התוצאה היא חזיתות לבנות שבתוכן משולבים פתחים א-סימטריים, ממוסגרים בקווים עזים. הפלדה משמשת גם כגגון מעל דלת הכניסה, מעל חלון הוויטרינה שמוביל לגינה האחורית ומעל דלת היציאה לחניה.
דלת הכניסה מוקמה בעומק המגרש, חבויה מעט מהרחוב. היא נפתחת אל גרם מדרגות מרשים שמלווה את שלוש הקומות של הבית, ששטחו 350 מטרים רבועים. קומת הכניסה, שרוצפה באבן אפורה, מחולקת לשניים באמצעות גרם המדרגות שנתחם בין קיר פלדה שחור לבין קיר שחופה בעץ. מצדו האחד המטבח, ומצדו השני הסלון, שפונה לחצר האחורית.
במטבח משטח עבודה ארוך וכהה, מלווה בחלון סרט שפונה אל הרחוב. ארונות משלימים ובהירים שהוזמנו אצל נגר ממשיכים ועוטפים את שירותי האורחים והמזווה, הממוקמים בגב המטבח. במרכז מוקם שולחן אוכל גדול דיו לאירוח, ומעליו מנורת Tagliata של האדריכל השווייצרי פיטר צומטור. על הקיר בפינה נתלה פסל של יעקב דורצ'ין.
פינת הישיבה בסלון כוללת כורסאות, ספה ושולחן קפה מברזל בעיצוב שרלוט פריאן. מעל שידת עץ נמוכה נתלו ציורים של רפי לביא והנרי שלזניאק. כורסת אימס ומנורה עומדת ניצבות לצד ספרייה גדולה ולבנה שנבנתה על כל הקיר.
בקומה העליונה תוכננו חדרי השינה של בני הבית – חדרו של התינוק פונה לגינה האחורית ונפער בו חלון גדול, ולידו חדרם של שני הילדים הגדולים יותר. מעל אחת המיטות נתלתה עבודת אמנות של חן שיש, יצירה של "גדולים", שמבטאת גישה מרעננת ומעניקה לחדר איכות ואופי. את החלון שמגיע עד לרצפה חוסם מעקה זכוכית, שהושחל בחלקו החיצוני.
בחדר ההורים תוכנן חלון סרט שנמשך לכל רוחב הקיר. הוא פונה לרחוב ויוצר – יחד עם חלון הסרט של המטבח תחתיו – שני פתחים מקבילים אך לא זהים.
לכל אחד מחדרי הרחצה נבחרו אריחי קרמיקה בצבע אחר – במרתף ירוק בקבוק ובקומת המגורים כתום. הכיור ומשטחי העבודה שמעל לארונות האמבטיה עשויים בטון, כל אחד בגוון אחר.
רצפת המרתף כוסתה בפרקט מעץ אלון (כמו בקומת המגורים), והוא חולק לשני חלקים עיקריים – הראשון הוא מרחב למשחק, לצפייה בטלוויזיה ולעבודה, ובו שולחן כתיבה שממשיך את קיר העץ של גרם המדרגות. בצדו השני, מתחת לסלון, תוכנן חדר עבודה שמואר באמצעות חצר אנגלית.
קירותיו של גרם המדרגות שמחלק את הבית לשניים מאסיביים, אך המדרכים עצמם מרחפים. ממעל שוטף את החלל אור שנכנס דרך חלון עילי. בדרך לקומה העליונה קיר שתחום בשני קצותיו בחלונות, ובמרכזו נתלתה עבודת אמנות של מיכל נאמן.
- אדריכל שותף: אמיר חזק
- אדריכל אחראי: אורי ורשאי
- מפקח: רוני קליימן
- קבלן: יהלי סבר
- נגר: גיא עופר
- עבודות אלומיניום: Frener Reifer
- דלפק מטבח: בולטהאופ
- ריהוט: הביטאט
- אמנות: גלריה גורדון
- תאורה: אקסקלוסיב
