השיחה עם ליטל סולימן מהוד השרון, תלמידת כיתה י"א בפנימיית "אדם ואדמה" במושב חצבה, היתה אחת השיחות המרגשות שהיו לי לאחרונה עם "טינאייג'רית". ואני מוקפת בלא מעט כאלה. משהו בביטחון הפנימי הכל כך לא אופייני לגיל שאב אותי. "הגעתי לפנימיה בצורה מוזרה", היא מספרת בהתלהבות. "במקרה ראיתי באחד המיילים פרסום על 'אדם ואדמה', אז אמרתי לעצמי 'אני אנסה'. אחרי שיחת טלפון קצרה, אמרתי 'ואוו, זה משהו מיוחד'. ומה חשבו בסביבה, אני שואלת אותה. "זה לא פשוט. אנשים חושבים שאם אתה בפנימייה, אתה נוער במצוקה שלא מוצא את עצמו וחייב מסגרת כלשהי. אני באתי מתיכון רגיל, שבו למדתי אלקטרוניקה ופיזיקה עם ממוצע של 89 והצטיינות בהיסטוריה ובכל זאת חיפשתי משהו שונה, משהו משמעותי".
עוד כתבות בערוץ המשפחה:
- גן הילדים נשרף כליל, הגננת ביקשה ומאות אזרחים תרמו ציוד תוך לילה
.
- הילד מצייר שריפות - האם הוא בחרדה?
- סקירת מבצעים על הצגות ילדים לחנוכה
.
אדם ואדמה
ערב ראש השנה אי שם בערבה. חבורת בני נוער בגילאי 16, חילוניים ודתיים, מתעקשים לסיים את משימתם במטע. זמנם דוחק כדי שיוכלו להגיע אל ביתם לפני כניסת החג, כל אחד למקום אחר: צפת, נתניה, ירוחם, הוד השרון - אבל כשהם מסיימים הם כל כך שמחים שהם מתחבקים, רוקדים במעגל ושרים "שורו הביטו וראו". זו לא סצינה הלקוחה מסיפורי הגבורה של תנועת החלוציות מלפני קום המדינה. זו סצינה הלקוחה מישראל 2016. ואם להיות יותר מדוייקים, תלמידי פנימיית "אדם ואדמה" במושב חצבה.
אמרנו פנימיה. כן. אם זה מעלה לכם מיד אסוציאציות של חבר'ה ממשפחות מצוקה, הפנימיה הזאת תשבור לכם את הדעות הקדומות. כי כאן מדובר באוסף של בני נוער שהיו מחוזרים על ידי הרבה בתי ספר ביישובים מהם הם באו, רובם במסלולים של חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה שהוקסמו מהרעיון של שילוב לימודים ועבודה חקלאית.
הכל התחיל כשעמית מאיר, 28, ממושב חצבה, בעל תואר ראשון בניהול וחינוך חקלאי ויוסי מונטג, 30, ממושב ספיר, בעל תואר ראשון בחינוך והוראה, הכירו בעת שירותם הצבאי ביחידה 669 של חיל האוויר וחלמו לעשות משהו משותף שישלב בין חינוך לבין ערכים ציוניים ערכיים. "דיברנו הרבה זמן על זה שחייבים לחבר את בני הנוער לעבודה חקלאית והסכמנו שזה צריך להיות ממוקם בערבה, המבוססת על התישבות וסובלת ממשבר חקלאי במטרה לסייע לחקלאים בעבודתם", מספר עמית.
אחרי שהשניים השתפשפו בליווי מסעות חינוך של 'מסע ישראלי' והצטרפו לארגון "השומר החדש" - ארגון שמטרתו לעזור לחקלאים ולבוקרים בגליל ובנגב לטפח את האדמות לצד אהבת הארץ, החליטו לצאת לדרך וביחד איתם חנכו את פנימיית "אדם ואדמה". היום כשהם בעיצומה של השנה השניה, הפנימיה מונה 23 נערים ונערות בכיתות י'-יא' ותיכון צומח, המגיעים מכל רחבי הארץ, חלקם ללא רקע של חיבור לאדמה. "התלמידים מגיעים גם מבתים חילוניים וגם דתיים", מספר עמית. "זה מודל החיים שאנחנו מאמינים בו. גם יוסי ואני באים מרקעים שונים – יוסי מבית דתי ואני מחילוני".
איך הגעתם אל כל בני הנוער האלו?
"הרבה עבודת שטח. הסתובבנו בכל הארץ; דרך רכזים בתנועות נוער ארגנו שיחות עם בני נוער ביישובים; פרסמנו דרך רשתות חברתיות ואינטרנט. פגשנו בני נוער שצמאים לקום בבוקר ולהרגיש משמעותיים. במסגרות לימודיות רגילות בעיקר מדברים על ערכים ופחות מתעסקים בעשיה. גם שינוי דפוסי חשיבה של מהי פנימיה היתה עבודה בפני עצמה. רוב הפנימיות בארץ מותאמות לאוכלוסיות חלשות יותר. הפנימיה שלנו מחזירה עטרה ליושנה, כדוגמת פנימיית 'כדורי' שהצמיחה מנהיגים כיצחק רבין ויגאל אלון".
אילו קשיים היו בדרך?
"היו הרבה ספקות. הרבה אמרו לנו 'זה לא יצליח'. גם לתלמידים וגם לנו היה קשה בהתחלה - להם המרחק מהבית ולנו שהיינו פה מבלי לעזוב את המקום. התחלנו עם מעט תלמידים, כדי לבדוק את הדופק וההתפתחות יחד. הסתכלנו על הקשיים כעל אתגרים וצלחנו אותם יחד והם גילו שדווקא כשאתה עוזב את החברים והמשפחה, הקשרים בסופי שבוע רק הולכים ומתחזקים".
איך נראה יום בפנימיה?
"החניכים קמים בחמש בבוקר ויוצאים לעבוד ולסייע לחקלאים בערבה. במסגרת הזו אתה קודם כל קם לעשייה: שתילה, גיזום, נטיעות... אנחנו מגיעים לחקלאים שנמצאים בפיגור בעבודה ועוזרים להם להחזיק את הראש מעל המים. אנחנו מאמינים שחקלאות בארץ בכלל ובערבה בפרט מחזיקה את גבולות המדינה.
"הם עובדים עד 11:00 בבוקר, הולכים לאכול ארוחת צהריים, לנוח ומתחילים ללמוד מ-12:30 עד ארבע וחצי כל יום. הלימודים הם לבגרות מלאה וכוללים גם מגמת חקלאות. חלקם לומדים גם פיזיקה, בנוסף למתמטיקה ואנגלית ועושים בגרות בכל המקצועות בחצי מהזמן של כל תלמיד. זה מתאפשר משום שהקבוצות הן קטנות ומונות בין עשרה לחמישה עשר תלמידים בקבוצה והעבודה היא עבודת צוות מלאה, כשהמחנך של כל קבוצה קם איתם בכל בוקר ומלווה אותם בשיחות אישיות, כי חינוך מתחיל בדוגמא אישית ובתחושה של שותפות לדרך. לצד לימודי הליבה הם מקבלים גם שיעורי יהדות וציונות, שיעורי כושר קרבי, שיעורי מלאכה, מכונאות, מסגרות, חשמל, הם לומדים גם על גידול בעלי חיים וישנן עוד פעילויות העשרה כדי לעורר את הסקרנות והעניין. בכל יום חמישי התלמידים נוסעים הביתה. אחת לחודש וחצי אנחנו מקיימים סופשבוע של סמינר העוסק בהתנדבות, זהות והכרת הארץ. הסמינרים קורים בכל רחבי הארץ".
איך הם מסתדרים עם שתי המשימות - עבודה ולימודים?
"הם מעידים שהחיבור הזה עוזר להם להגיע ללימודים מאוד מרוכזים ומסופקים. כשתלמיד קם מדי בוקר לעבוד הוא מגלה את הכוחות הפיזיים והנפשיים שקיימים בו. הוא לומד על ערך ההתמדה, מגלה אחריות ומפתח את מוסר העבודה שלו. דרך הסיוע לחקלאים הם עוברים תהליכים מאוד מאוד משמעותיים בבניית האישיות, בבניית הערכים שלהם, החיבור לטבע ולתהליכיות שבו. הם מבינים את גודל האחריות ואת העובדה שהחקלאי זקוק להם".
יש להם זמן לחיי חברה? לא פשוט לבלות 24/7 אחד עם השני...
"עם סיום הלימודים יש להם תכנים חברתיים. ערבי שירה, משחקים, סדנאות גיבוש Out Door Training. אנחנו מקיימים בקביעות שיחות קבוצה אחת לשבוע, מדברים ומעלים דברים. אין כמעט חיכוכים. כולם שם בשביל אותה המטרה".
מה החלום?
"להקים עוד בתי ספר של 'אדם ואדמה' ברחבי הארץ".
ועוד כמה מילים מהתלמידה ליטל:
"יש משהו בפנימיה שגורם לך להיות יותר עצמאי. משהו שלך. היה קשה בהתחלה, בעיקר המרחק מהבית, אבל כשמגיעים למקום הזה, שכולו טבע ואנשים, שמצד אחד כל כך שונים אחד מהשני ומצד שני כל כך מאוחדים בעשייה בעבודת צוות, הכל נהיה קטן. אני אדם שאוהב התנדבות ועשייה, הייתי ב'כנפיים של קרמבו', התקבלתי ל"ליד", אבל אף פעם לא הרגשתי סיפוק כל כך גדול כמו פה. בתיכון הקודם שלי היינו 12 כיתות בשכבה. זה מטורף. כאן מצאתי אותי מחדש. מצאתי את החיים האמיתיים ואנשים שכמוני לא רוצים מציאות של רדיפה. הבנתי מה זו חברות, מה זו משפחה שניה.
"בפנימיה הכל יותר קרוב וגם אם אתה לא מסתדר עם בן אדם, עם הזמן אתה לומד להעריך אותו, לאהוב, אפשר לומר אפילו להעריץ. זו חברות אחרת. גם כשאתה חולה יש לך את הרצון והדחף לקום וללכת לעבודה עם החברים, כי יש לך את הרצון להיות חלק מזה - מה שכמעט ולא היה לי בעיר. זה משפיע גם על יחסים עם החברים והמשפחה מחוץ לפנימיה. אתה נהיה אמיתי יותר, עדין יותר, רוצה לעזור יותר. ובסופי שבוע, כשאני חוזרת לעיר ורואה בנות שמתלבטות איך השיער שלהן נראה, אני חושבת לעצמי שיש דברים חשובים יותר".
- התמונות באדיבות: יהודה איטח והשומר החדש.
