רון סבג ואוהד סולומון, בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל, זכו בפרס דוד עזריאלי לפרויקט סטודנטים לאדריכלות, שחולק אמש (ראשון) בפעם ה-13. הטקס נערך על ידי "קרן עזריאלי" ברוב הדר, במוזיאון תל אביב לאמנות, וכלל הצגה של העבודות הזוכות על ידי הסטודנטים עצמם, סרטון אנרגטי ומרענן על המשתתפים, דואט בכינור ופסנתר, וכמובן הפרס הכספי הנחשק: 60,000 שקלים למקום הראשון - "לתכנן משחק - לשחק תכנון" ("Playing-Planning") של סבג וסולומון; 25,000 שקלים למקום השני - "המחצבה" של פליקס צ'ברטקין, בוגר המרכז האקדמי ויצו חיפה; ו-10,000 שקלים לזוכה במקום השלישי - "אל נוזהא" של לילה מועלם, בוגרת בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי, באוניברסיטת תל אביב.
כמדי שנה, גם השנה עולה התמיהה על ניגוד עניינים, לכאורה, בין "קרן עזריאלי", המעניקה את הפרס ושופטת בו, לבין אותה קרן שבית ספר לאדריכלות קרוי על שם מייסדה - שבחרה באחת מבוגריו לזוכה בפרס. גם אם עבודתה ראויה ומוצלחת, זה צורם.
אמנם, כדי למנוע זיהוי ואולי כדי למזער ניגוד עניינים, העבודות המתחרות מוגשות רק עם שם הסטודנט, ללא המוסד שבו למד וללא שמות המנחים שלו (וחבל שלא ניתן להם הקרדיט). עדיין, כל זכייה של סטודנט מבית הספר ע"ש עזריאלי מלווה בתחושה לא נוחה.
בתחום השיפוט, נראה כי ב"קרן עזריאלי" הסיקו מסקנות (אולי לאור הביקורת שנמתחה כאן לפני שנתיים). כדי למנוע ניגוד עניינים בין שופטי קהילת האדריכלים הקטנה, לבין הסטודנטים הצעירים שייכנסו אליה, השתדלה השנה הקרן להרחיק ככל האפשר מהביצה המקומית.
בראש חבר השופטים ישב אדריכל חיים דותן, שמתכנן בסין (ואף נאם בטקס); ולצדו פרופסור כרמלה יעקבי-וולק מהמכללה למינהל; ג'יל סטולר, ראש בית הספר לאדריכלות ותכנון ערים ע"ש עזריאלי באוניברסיטת קרלטון בקנדה; ואדריכל שי בוכמן, מנהל תכנון אסטרטגי בקבוצת עזריאלי. אך גם כך, בסופו של דבר, קבוצת עזריאלי שולטת: מי שנותן את הכסף, מחליט גם למי הוא מחולק.
נקודה נוספת שמציקה היא, שסטודנטים רבים נשארים מאחור. חבר השופטים אינו נחשף לכל עבודות הבוגרים באותה שנה, אלא רק לאלה שבחר המוסד האקדמי שבו למדו (כל מוסד אקדמי לאדריכלות בוחר שלוש עבודות שיתמודדו על הפרס). ומה היה קורה אם היו מוגשות לפרס 5 או 10 עבודות מכל מוסד, אם לא כולן?
כותב שורות אלה עבר בסוף שנה זו, כמדי שנה, על כל פרויקטי הגמר בכל בתי הספר לעיצוב ואדריכלות (ורק אחד מכל אלה שעליהם כתב הגיע לתחרות). האם לא ראוי שגם שופטי הפרס יעשו זאת, ולו באופן חלקי?
מקום ראשון: רון סבג ואוהד סלומון
בסרטון הדינמי והמשעשע שנעשה על משתתפי התחרות, הצהירו הסטודנטים רון סבג ואוהד סולומון, שאם לא היו אדריכלים, היו רוצים להיות טבחים. ואכן, ניכר בשניים שהם אוהבים לתכנן (או לבשל) עם ובשביל הציבור, ולראות אותו נהנה.
בעבודה הזוכה, הם פיתחו שני משחקים המורכבים ממערכת חלקים גנריים, שיכולים לדמות אתרים ומבנים, והציבור שותף ביצירתם ובניית סביבתם, תוך גישור בין התושבים למתכננים. השניים בחנו את המשחקים תוך שיתוף הציבור בשתי שכונות בירושלים, והתוצאה נראית מהנה ומעניינת לכל הצדדים. בנימוקים לפרס, הביע חבר השופטים הערכה רבה לעבודת הצוות בין השניים, וגם לשיתוף בינם לבין התושבים כבסיס לתכנון.
מקום שני: פליקס צ'ברטקין
הפרויקט של פליקס צ'ברטקין, הזוכה במקום השני, עוסק במחצבה הישנה של שכונה ד' בבאר שבע, כנקודת מבחן לקונפליקט בין הטבע וההזנחה לבין העיר והקידמה. הפרויקט מציע שילוב בין שימור המחצבה לבינוי סביבה, כשלמרכז המחצבה מועברת הפקולטה לגיאולוגיה של אוניברסיטת בן גוריון.
פליקס צ'ברטקין מציע להעביר לתוכה את הפקולטה לגיאולוגיה של אוניברסיטת בן גוריון:
מקום שלישי: לילה מועלם
עבודתה של לילה מועלם, שזכתה במקום השלישי, עוסקת בשכונת אל נוזהא ביפו, ובוחנת את האופנים שבהם מנגנוני משמעת ופיקוח פעלו במרחב בכיבושים, מדיניות עירונית וממשלתית, מדיניות תכנון ושימור, וגם חוסר בתכנון מכוון.
מול אלה, ולנוכח מצוקת הדיור של ערביי העיר, מיפתה מועלם פעולות שנעשו על ידי יחידים, מעין פעולות מחאה, ויצרה עבור התושבים אפשרויות להרחבה עצמית של בלוק המגורים הקיים שלהם.
כשנשאלה אחת הפיינליסטיות האחרות בתחרות מה היתה רוצה לעשות אם לא היתה אדריכלית, השיבה: "מנקה. זה מה שאמרתי כשהייתי קטנה, אז מבחינת אמא שלי זה הישג שאני אדריכלית". ואולי גם אדריכל עוסק בניקיון - ניקיון צורני, ניקיון וסידור של המרחב, ניקיון ותקינות פוליטית. וגם קצת טבחות. שיהיה טעים.
