לא מספיק טובה? לפעמים אני רעה. דברים שלמדתי ב-16 שנות הורות

אני אמא בת 16. הבן הבכור שלי נולד לפני 16 שנה בארבע לפנות בוקר. בשבע בבוקר התעוררתי ולא הבנתי למה שומעים טלוויזיה כל כך חזק בלובי. לקחתי אותו על הידיים והלכתי לראות מה קורה. כולם עמדו שם עם פנים נפולות מול החדשות: 3 חיילים נחטפו בלילה ללבנון!

עמדתי שם עם ילד בן 3 שעות, לבד. חיבקתי אותו ובאמת שבאותו רגע היה לי ברור ש-18 שנה זה המון המון זמן ובטוח ב-18 שנים ימצאו דרך לעשות שלום, אבל זה לא קרה.

אני אמא בת 16. כבר 16 שנה שאני פוגשת חרדות שלא היו לי לפני 16 שנה. תמיד אמרתי שהחרדות מסתתרות בשלייה. הן באות יחד עם החיתולים והעוצמה שלהן חזקה מאוד.

אני אמא בת 16. כשהייתי אמא בת 3 עשיתי הרבה יותר טעויות מהיום. כל שנה אני לומדת עוד קצת.

אמא בגיל ההתבגרות

הלכתי ללמוד הדרכת הורים עוד לפני שנולדו הילדים. זה עניין אותי ורציתי לא לטעות, אז הלכתי ללמוד וקראתי המון. עזבתי את הלימודים אחרי שפעם אחת מישהי סיפרה שם שהבת שלה "הרסה את אחד מכיסאות העץ שבמטבח וציירה עליו". היה דיון סוער על מאבקי כוח, עד שבשלב מסוים שאלתי: "רגע, אבל, מה היא ציירה שם?" היה שקט. האמא חייכה. היא הבינה משהו. לפני שנתיים היא התקשרה אלי וסיפרה שהילדה לומדת עיצוב גרפי.

ללמוד הדרכת הורים או ללמוד הורות זה מצוין, אבל חייבים בדרך ללמוד קודם כל איך לדבר איתם ועם עצמנו. תמיד כשאומרים לי "טוב, הוא בגיל ההתבגרות", אני מבינה שיש שם בעיה. להגיד כך זה ממש כמו להגיד "עזבו אותה, היא במחזור". כשאנחנו אומרים שהקריזה שלו, שהטריקת דלת שלה, זה גיל ההתבגרות, פספסנו שם משהו כי אין דבר כזה גיל ההתבגרות. יש ילד שהתבגר ויש לו עכשיו דעות וצרכים והחלטות משלו.

אז כן, יש גיל התבגרות ויש הורמונים ויש עצבים, אבל יש להם סיבה. כשאני נתקלת בזה אני מחפשת את הסיבה - זה תמיד משהו שמישהו אמר או שזה קשור למבחן מפחיד, למחשבות על העתיד. זה תמיד קשור למשהו ולא סתם להורמונים.

כשהייתי אמא בת 3 עשיתי הרבה יותר טעויות מהיום. כל שנה אני לומדת עוד קצת

האוכל של אמא

אנחנו כנראה מתוכנתות ככה כי אחרת אין לי הסבר אחר לתחושת האשמה הגדולה שעולה בי בכל פעם שאני לא מבשלת. המושג הזה, "האוכל של אמא", הוא כל כך טעון. יש לי חברה כזו שחוץ מזה שיש לה עבודה ולימודים היא ממש, אבל ממש אוהבת לבשל ויוצא לה גם מאוד טעים. כשיש לה זמן פנוי היא ממש מעדיפה לנקות את התנור מבפנים, ניקוי יסודי כזה (אמיתי!) ואני? כשאני נכנסת למטבח זה עונש: בלי השראה, בלי כל המצרכים וכן - בלי טעם.

אז הרחבתי את המושג הזה ל"האוכל של אמא של..." אני פשוט קונה אוכל של אימהות אחרות! ותאמינו לי, זה יוצא מצוין – כדורי בשר, ממולאים, קציצות ואנחנו יושבים ביחד, צוחקים ומלקקים את האצבעות, כי נראה לי שיותר עדיף לאכול אוכל עם אמא שמחה ומאושרת, מאשר לאכול אוכל של אמא שכבר התעייפה מלעמוד ליד הסירים. את האישור הסופי קיבלתי מהבת שלי, שאמרה לי: "הכל בסדר. את אמא טובה והאוכל לא קובע". וואלה, הרווחתי על הדרך שיעור בפמיניזם.

אמא טובה ואמא טובה מספיק

אמא היא לא רק טובה או טובה מספיק, לפעמים היא "לא טובה". נקודה. נפלטה לה מילה לא במקום, היא עצבנית היום, עובר עליה משהו. אני לא מדברת על מכות או הזנחה רגשית חלילה, אבל מי מאיתנו לא הרגישה לפעמים שהיא פשוט לא טובה? בלי טובה מספיק ובטח בלי טובה. פשוט היום לא הייתי טובה, לא נתתי מענה נכון, הגזמתי, התעלמתי, התבלבלתי.

אז יש לי בשורה בשבילך - דווקא הרגעים האלה הם הרגעים המצמיחים ביותר! בני אדם, בשונה מפרחים, גדלים הכי טוב בסביבה לא מדויקת. דווקא כשמשקים קצת יותר מדי או ששוכחים להשקות מדי פעם, דווקא אז הילדים שלנו גדלים ומסוגלים להגיד לנו: "הי! אני צריך משהו אחר ממך". כמובן שהכל תלוי במינונים. אני לא מדברת על התעלמות וייבוש של הקרקע הרגשית, אלא רק על זה שבמקום לשקוע ברגשות אשם, אפשר לראות פתאום שמשהו טוב יצא מזה.

למדו את הילדים שלכם לדבר במקום להתלונן. להגיד מה הם כן צריכים ואיפה הצד השני לא היה מדויק ולא נתן להם מענה מתאים. בהתחלה זה יקרה איתכם, אחר כך עם הגננת והמורה, בהמשך עם חברים. למדו את הילד שאם משהו לא טוב לך – דבר! ואנחנו נקשיב בכל הרצינות.

אמא מספר אחד בתחום

תקשיבו, אם אתן לא תרימו לעצמכן, זה לא יקרה מעצמו! המסורת הזו התחילה אצלנו בטיול הראשון בו לקחנו את הילדים לחו"ל. כל ההוצאות גדלו: כרטיסי טיסה, מלון, אוכל במסעדות... במקום לטבוע בתוך החישובים, החלטנו שנחשוב על זה אחר כך (וחשבנו על זה אחר כך ועוד איך). במקום זה שינינו נקודת מבט ואמרנו: הי! איזה הורים מדהימים אנחנו שארגנו כזה טיול! בהתחלה אמרנו בלב, אחר כך בינינו ובסוף אמרנו את זה בקול רם. זה התחיל לטפטף ובסוף הטיול זה כבר היה שיר מולחן עם חרוזים שהילדים שרים לנו, אז קדימה – תתחילו לכתוב את שיר העידוד שלכם.

כולם מדברים על כמה חשוב לעודד את הילדים. למדו את הילדים שלכם שיעור חשוב על עידוד, דווקא כשהם מעודדים אתכם. בהצלחה!