נלי תגר: "דווקא כשטוב לך, אתה מרגיש שמשהו נורא עומד לקרות"

סבתא שלה התאבדה, אבא שלה מת כשהייתה בת 17 ואמה נוטה להיעלם ולא להחזיר טלפונים. המטען הזה צף עם התפקיד החדש ב"החטאים", ונלי תגר החליטה להביא ילד

צילום: ירון שרון
כתב: קרן נתנזון ויץ, צילום: ירון שרון, עריכה : דפנה פלד איצקוביץ

לפני קצת פחות משנה נלי תגר כבר הייתה בטוחה שזהו, היא נאלצת להיפרד מהעולם ולהתכונן לאודישן שלה עם הבורא.

 

זו הייתה אחת התקופות הטובות בחייה: הנישואים לא היו יכולים להיות מאושרים יותר, הסרט "אפס ביחסי אנוש" הפך אותה לכוכבת מהשורה הראשונה, סדרת הטלוויזיה בכיכובה, "האחיות המוצלחות שלי", עמדה לעלות על המסך, הייתה לה עבודה יציבה בתיאטרון הבימה, והיא בדיוק סיימה להצטלם לסרטו של אבי נשר "החטאים". אלא שאז החלו רעידות בידה השמאלית.

 

 

"אני היפוכונדרית", מודה תגר (33), שאביה לקה בשבץ מוחי בגיל 54, כשהייתה בקושי בת 17, שקע בתרדמת ומת שנה לאחר מכן.

 

"אמא שלי אומרת שסבלתי מזה עוד לפני שאבא שלי נפטר. שכבר בתור ילדה כל הזמן פחדתי ממחלות, שבכל פעם שכאב לי משהו הייתי שואלת, 'זה סרטן?'.

גם אבא שלי היה היפוכונדר. הוא היה מודד לחץ דם שש פעמים ביום. מן הסתם החרדה התחזקה אצלי עוד יותר אחרי שהוא נפטר. הוא כל הזמן פחד שיש לו משהו ובסוף הוא באמת מת. כשהתחילו אצלי הרעידות כבר הכנסתי את עצמי לסוג של אבל. הייתי בטוחה שזה או פרקינסון או טרשת נפוצה. הופעתי אז ב'הקמצן' והגעתי לתיאטרון כולי בוכה. הרגשתי שאלה ההצגות האחרונות שלי. כשחזרתי הביתה לא הצלחתי להירדם".

 

מה עשית?

"בבוקר הלכתי לרופא והוא ביקש ממני לעשות כל מיני תנועות. בכל מבחן שהוא ביקש ממני לעשות, מצאתי את עצמי עוד יותר בוכה. בסוף הוא אמר, 'קיבלת מכה בעצב של הכתף וזה משפיע על היד וגורם לה לרעוד'. מובן שאמרתי לעצמי שהרופא הזה לא מבין כלום ושצריך לשלול לו את הרישיון. ליתר ביטחון הוא שלח אותי לבדיקת דם. שאלתי במרפאה מתי אדע את התוצאות כי אני לא זוכרת את הסיסמה למחשב, והם אמרו, 'אם יש משהו חמור, הרופא יתקשר אלייך'.

 

"באותו ערב הייתה לי פגישה שקשורה לקריירה. הייתי כולי בדיכאון, אבל ידעתי שאני צריכה להעמיד פנים. בכיתי־בכיתי באוטו, יצאתי החוצה, התחלתי לחייך, אבל כל הפגישה הסתכלתי על הצג. ואז קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. אמרתי, 'אני מצטערת, אני חייבת לענות, זה הרופא שלי', והלכתי לצד. האיש בצד השני אמר, 'שלום, זו נלי תגר?' ואני השבתי, 'כן', כשכולי חיל ורעדה. ואז האיש אמר, 'שלום, זה נפתלי בנט'".

 

מה?

"באותו זמן השתתפתי בתוכנית 'חדשות התנ"ך' בחינוכית. הוא חשב שאני מקסימה והתקשר להחמיא לי. זה היה מאוד מצחיק, אבל גם מאוד משחרר. זה הוציא אותי מהלופ".

 

ומה עם בדיקות הדם?

"אה, הכל יצא תקין והרעידות נפסקו".

 

נלי תגר. "כל הזמן פחדתי ממחלות" (צילום: דניאל קמינסקי)
    נלי תגר. "כל הזמן פחדתי ממחלות"(צילום: דניאל קמינסקי)

     

    תגר יודעת היטב מדוע החרדה שלה הרימה את ראשה בצורה כל כך קיצונית. "דווקא כשנורא טוב לך, אתה נהיה עוד יותר היפוכונדר", היא מסבירה. "אתה מרגיש שבטוח משהו רע עומד לקרות".

     

    לתחושתה, התפקיד שלה ב"החטאים" אחראי לכך במידה רבה. "הייתי צריכה לשחק בסרט את שלל הסיוטים שלי: זוגיות כושלת, קנאה, מרמור, ובסוף הדמות שלי גם חולה במחלה סופנית".

     

    "החטאים", שיעלה ביום חמישי על המסכים, נכתב בהשראת מערכת היחסים של המלחינה אלה מילך־שריף ואחותה הגדולה, מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגל. העלילה מתרחשת בישראל של 1977, ומספרת על שתי אחיות שאפתניות שמגלות שאביהן (דורון תבורי), רופא ניצול שואה, מסתיר סוד אפל מעברו.

     

    תגר מגלמת את ננה, האחות הבכורה, עיתונאית בשבועון פרובוקטיבי, נשואה לא באושר לעורך העיתון (תום אבני), מנהלת יחסי אהבה־קנאה עם אחותה הקטנה (ג'וי ריגר) ומגלה שהיא חולה בסרטן אלים. "בדרך כלל כשאני מסיימת צילומים אני בהיי", היא אומרת, "אבל הפעם הרגשתי שאני באפיסת כוחות. היה מאוד קשה לשחק כזו דמות".

     

    ועדיין, מהסרט יצאו בעיקר דברים טובים. מעבר לעובדה שהוא כבר הוקרן בחו"ל וזכה לביקורות מפרגנות ("נלי תגר וג'וי ריגר הן תגליות אמיתיות", נכתב למשל במגזין "'וראייטי"), הוא גם תרם להחלטתה להפוך לאם, וכרגע היא בשבוע ה־26 להריונה. "לפני 'החטאים' לא חשבתי שנייה על היריון", היא טוענת, "רק רציתי להתקדם בקריירה. אבל הדמות של ננה ביטאה את כל הפחדים שלי, ואחד מהם היה שבדומה לה, גם אני לא אזכה להפוך לאמא. אחרי הסרט הרגשתי ששום דבר לא ממלא אותי. כשחקן, כשאתה מסיים פרויקט, אתה תמיד אומר, 'מה הדבר הבא?' ואני הרגשתי, 'מה אני כבר יכולה לעשות שירגש אותי כמו התפקיד הזה?' להביא ילד הייתה תשובה מושלמת".

     

    את בעלה זה ארבע שנים, איתן שריד (34), במאי פרסומות, הכירה לפני עשור. היא שיחקה אז פיה בימי הולדת לילדים והוא היה האיש הטכני של ההפקה. "אני קוראת לו 'בודהה' כי הוא בדיוק ההפך ממני", היא אומרת בחיוך מאוהב. "טיפוס רגוע. אני מעריצה את האדמה שהוא דורך עליה. לפעמים אני אומרת לעצמי, 'אם אמות מחר, לפחות אני יודעת שחוויתי את הדבר הזה שנקרא 'אהבת אמת'".

     

    "היה קשה מאוד לשחק דמות כזאת". בתפקיד ננה, מתוך "החטאים" (צילום: איריס נשר)
      "היה קשה מאוד לשחק דמות כזאת". בתפקיד ננה, מתוך "החטאים"(צילום: איריס נשר)

       

      איך עובר ההיריון עד כה?

      "מלבד עייפות, לא סבלתי משום תופעות לוואי כמו בחילות או הקאות. לשמחתי, אני גם הרבה פחות חרדתית ממה שחשבתי. הייתי בטוחה שאבקר כל יום במוקד, ואני גאה להגיד שלא הייתי בו אפילו פעם אחת. לא שלא היו לי חששות – יום אחד ראיתי ברחוב יונה מתה וישר חשבתי שזה סימן".

       

      "הרבה פחות חרדתית ממה שחשבתי" (צילום: דניאל קמינסקי)
        "הרבה פחות חרדתית ממה שחשבתי"(צילום: דניאל קמינסקי)

         

        חשבת פעם לקחת כדורים נגד חרדה?

        "כן, לפני שבע שנים, כשכתבו עליי ביקורת איומה ב'הארץ', נכנסתי לדיכאון והתייעצתי עם פסיכיאטר. הוא אמר לי, 'אני לא חושב שאת בדיכאון קליני, את בדכדוך עמוק. תנסי עוד חודש בלי. אם תראי שלא תצליחי, תחזרי'. אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי, עשיתי הילינג, ובאמת הצלחתי לצאת מזה".

         

        מתוך הסרט המעולה "אפס ביחסי אנוש" (צילום: ערן כהן)
          מתוך הסרט המעולה "אפס ביחסי אנוש"(צילום: ערן כהן)

           

          על אף שהיא בת בכורה, היא מרגישה ילדת סנדוויץ'. לפי התיאוריה המקורית שלה, כשמדברים על סדר האחים במשפחה צריך להחשיב גם הפלות שעברה האם. "לאמא שלי הייתה הפלה לפניי והפלה אחריי, לכן אני מרגישה שאני ילדת סנדוויץ'", היא מנמקת. "תמיד מרדתי בתפקיד הילדה הבכורה. ציפו ממני שאעזור בבית, שאטפל באחיי הקטנים, ולא אהבתי את זה. העדפתי לבלות מחוץ לבית עם חברים, וזה יצר אצלנו המון חיכוכים. בתור ילדה נורא כעסתי. הרגשתי שתויגתי בתור הילדה הרעה בעוד שאחותי תויגה בתור הילדה הטובה".

           

          אז יחסי הקנאה־אהבה שדמותך מנהלת עם אחותה ב"החטאים" מוכרים לך היטב.

          "מהרגע הראשון שראיתי את התסריט הייתי בהלם. הוא פשוט תקשר באופן משוגע עם החיים שלי. זה מתחיל בשמות. לדמות שלי בסרט קוראים אהרונה ולאחותה יוספה – כמו האחים שלי, אהרונה ויוסי. אחותי היא בחורה שאי־אפשר להפסיק להרעיף עליה שבחים. היא הייתה כל מה שאני לא הרגשתי בתור ילדה: טובה, יפה נורא, בלונדינית עם גומות חן, ובשלב מסוים היא גם עברה אותי בגובה. מצד אחד היא הייתה הקהל הראשון שלי. הייתי משחקת איתה משחקי דמיון ועד היום היא החברה הכי טובה שלי. מצד שני, גם נורא קינאתי.

           

          "כשנפגשתי עם אבי נשר בפעם הראשונה אחרי שקראתי את התסריט, אמרתי לו, 'אין דרך לתאר כמה זה דומה ליחסים ביני ובין אחותי'. סיפרתי לו משהו שהוא החליט להכניס לסרט: כשהביאו את אחותי הביתה לא יכולתי לשאת את זה. זה היה שבר. הייתי מרכז החיים של ההורים שלי, ופתאום יש להם תינוקת, ועוד תינוקת נורא יפה שכולם מתלהבים ממנה ומבקשים ממני כל הזמן להיות בשקט. הרגשתי כמו שאול המלך שהודח מכס המלכות. אז יום אחד הורדתי את התחתונים, נכנסתי לה לעריסה והשתנתי עליה. אמרתי להורים שברח לי".

           

          ב"האחיות המוצלחות שלי" את מנהלת עם האחיות שלך יחסי "אהבה־אגואיזם". גם זה מתחבר לחיים?

          "אם תשאלי אותם, האחים שלי יגידו לך שנלי היא האדם הכי אנוכי בעולם. אבל לעומת אחותי גם הדלאי למה יוגדר אגואיסט. אז נכון. אחותי ילדה יום לפני שהייתה הפרמיירה ל'החטאים' בחיפה, ואני ישר אמרתי, 'מה זה אומר, שלא תבואי עכשיו לפרמיירה?' אבל לכולם היה ברור שזה נאמר בצחוק".

           

          מי שלא באה לפרמיירה בחיפה היא אמא שלה. תגר מאוד אוהבת את אמה, שתמכה בה כלכלית ונפשית, אבל גם מתארת יחסים לא שגרתיים: "כשהזמנתי אותה להקרנה בחיפה היא אמרה, 'תגידי כשתהיה הקרנה בתל־אביב'. היא האמא היחידה שהילדים מתקשרים אליה והיא לא חוזרת. אני שואלת, 'למה לא חזרת אליי כל השבוע?' והיא אומרת, 'לא התחשק לי'".

           

          מה את הכי אוהבת בעצמך היום ומה היית משנה?

          "השלמתי עם הגובה שלי, 1.57 מ', אבל אם היה ניתוח לשינוי גובה, הייתי עושה אותו מיד. אני אוהבת את העיניים שלי, אבל העיניים שלי הן גם העיניים של אבא שלי ולפעמים זה עושה לי עצוב. אני מסתכלת על עצמי במראה ומתחילה להתגעגע אליו", היא אומרת ופתאום מוחה דמעה.

           

          מות אביה לא היה הטרגדיה היחידה שחוותה בילדותה. כשהייתה בת שמונה אמו של אביה (שגם לה קראו נלי) עלתה על גג הבניין שלה בתל־אביב וקפצה אל מותה. מלבד העובדה שסבתה בת ה־70 הייתה רופאת שיניים ובכך דאגה לאשש את הסטטיסטיקה שזה המקצוע שבו מתאבדים הכי הרבה, תגר אומרת שלה ולמשפחתה אין שמץ של מושג מה הביא אותה לכך.

           

          "היא השאירה אחריה מכתב שבו כתבה רק, 'אני מאוד אוהבת אתכם, אני מצטערת'. היא התאלמנה כמה שנים לפני כן, אבל לא נראה שזו הסיבה. אמא שלי אומרת שלקחתי את זה מאוד קשה. לא הצלחתי להבין למה בן אדם מתאבד. אבא שלי היה בן יחיד והוא מאוד נעלב וכעס עליה".

           

          הריאיון המלא עם נלי תגר בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים

           (צילום: דניאל קמינסקי)
            (צילום: דניאל קמינסקי)

             

             

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד