
כמו צ'ה גווארה, גם הוא הפך לאייקון גרפי. הדימוי הפך אותו לאחד הפרצופים הזכירים בעולם, באופן שניתק אותו ממי שהיה באמת (by René Mederos, Olivio Martinez)

שלט חוצות בקובה עם הדיוקן המתבגר של קסטרו, מלמד שהוא הסכים לקבל את ההזדקנות ולא ניסה להיראות צעיר באופן מלאכותי (ציור: jim & me, cc)
בסוף השבוע הלך לעולמו אחד ממנהיגי העולם הישן. פידל קסטרו, נשיא קובה לשעבר, שהפך אותה בסוף שנות ה-50 למדינה קומוניסטית עם משטר דכאני ששלל זכויות אדם, הפך את עצמו לאויב מדינות המערב, שם נרדף לרוע ואכזריות. קסטרו היה אישיות צבעונית ופרובוקטיבית, ולא נדרש הרבה זמן עד שדמותו - בעלת הפנים המסותתות עם האף הנשרי השבור, הזקן הארוך והכובע הצבאי - תהפוך לאייקון גרפי. הדימוי הפך אותו לאחד הפרצופים הזכירים בעולם, באופן שניתק אותו ממי שהוא באמת. משני צדי המתרס (הגוש הסובייטי מול המערב) תמיד אהבו להנציח את דמותו הציורית, ובכך הפך קסטרו לאחד המנהיגים המתוקשרים בעולם. הנה תזכורת לכמה כרזות ואיורים שנכנסו לפנתיאון:

"שלום לאחים, קובה הגיבורה. יחי פידל קסטרו". כרזה סובייטית מ-1963, של אדוארד סימונוביץ, שנה אחרי משבר הטילים שכמעט הוביל למלחמה גרעינית בין ברית המועצות לארצות הברית

הכוכב תמיד במרכז, עם המדים והכובע שיהפכו לסמל. "להיאבק נגד הבלתי אפשרי ולנצח". שלט חוצות ברחובות הוואנה, בירת קובה

כרזה בעיצובו של ראול מרטינז, במכון הקובני לאמנות ולתעשיית הקולנוע, 1968. הערצת המנהיג הובילה לשימוש בשמו הפרטי, כמו צ'ה (גווארה) ו"הדוד הו" (הו צ'י מין) בוויטנאם

שלט חוצות בקובה עם הדיוקן המתבגר של קסטרו, מלמד שהוא הסכים לקבל את ההזדקנות ולא ניסה להיראות צעיר באופן מלאכותי: "המהפכה מתקדמת היטב. להילחם, לעבוד, להתקדם... ולהמשיך קדימה! פידל"

"יחי הידידות הנצחית והבלתי ניתנת להריסה ושיתוף הפעולה בין העם הסובייטי לעם הקובני". תעמולה סובייטית, 1963