מי שראה את ג'ני טוקרב משתתפת בשבוע האופנה האחרון במילאנו, לא היה יכול להעלות על דעתו שהדוגמנית היפהפייה, בעלת השיער הקצוץ, הייתה עד לא מזמן קירחת לגמרי. טיפולי כימותרפיה קשים שעברה במהלך השנה האחרונה, לצד ניתוח לכריתה חלקית של השד, הותירו אותה חלשה ועייפה, אבל היא לא ויתרה. בחודש ספטמבר היא ארזה את המזוודות, עלתה על המטוס, ונסעה בדרך להצלחה.
"ממש ריחפתי על המסלול," היא אומרת. "הרגשתי שאני צועדת אל הניצחון. שם, מול המון אנשים שצפו בי, הבנתי שהכל אפשרי. הוכחתי לעצמי שיש חיים אחרי המחלה, וגם במהלכה. בשנה הזאת למדתי לא לקבל הכל כמובן מאליו, ובעיקר הבנתי שמה שצריך לחכות, יחכה לך".
את ההודעה על כך שיש לה גוש סרטני בשד, במצב מתקדם מאוד, קיבלה ג'ני טוקרב (31) לפני שנה, רגע לפני יום הולדתה .30-ה מאותו רגע יצאה למסע ארוך, שבמהלכו החליטה לתעד לעיני המצלמה את החיים בצל המחלה. את התוצאה העלתה לעמוד הפייסבוק שלה וליוטיוב.
ב 25- הסרטונים שהעלתה עד כה היא משתפת את עשרות אלפי הצופים במה שעובר עליה מרגע גילוי המחלה. הסרטונים הועלו גם לעמוד הפייסבוק של בית החולים איכילוב בתל-אביב, שבו ג'ני מטופלת, ושם אף ביקשו את רשותה להקרין אותם על מסכי הטלוויזיה שבהם צופים החולים במהלך ההמתנה לטיפולים במחלקה האונקולוגית.
"כשעשיתי את הסרטון הראשון חששתי לפרסם אותו," היא אומרת. "חודש שמרתי אותו אצלי כי לא רציתי שירחמו עליי. היום אני מבינה איזו תהודה יש לסרטונים האלה, כמה תמיכה וכוח הם מעניקים לנשים אחרות וכמה כוח הם מעניקים לי. כשכותבים לי 'את אישה ,'חזקה אני שואלת: 'באמת אני כזו? זו אני'? היום אני מבינה שאני אדם אופטימי. לא משנה מה קרה, תמיד אפשר לשפר."
הקפאתי עוברים
את ג'ני טוקרב, דוגמנית שהתמודדה בשנת 2008 בתחרות מלכת היופי ולימים השתתפה בתוכנית "האח הגדול," פגשתי לראשונה בחודש ינואר האחרון. היא הייתה אחרי שני טיפולים כימותרפיים, חלשה וללא שיער, אבל עם חיוך רחב ואמביציה מטורפת לנצח את הסרטן. מאז חלפו תשעה חודשים, שבמהלכם למדה דבר או שניים על המחלה שאיתה היא מתמודדת, ובעיקר עד כמה היא חזקה.
איך נודע לך שאת חולה?
"מאז גיל 20 אני יודעת שאני נשאית של הגן הגורם לסרטן השד. אמי חלתה לפני עשר שנים בסרטן השד ולכן נבדקתי. אבל הייתי ממש ילדה כשגיליתי את עניין הנשאות. הרופאים אמרו לי רק: 'תעשי מהר ילדים כי תצטרכי לעשות כריתת שחלות', אבל לא סיפקו לי מידע ממשי."
מה זאת אומרת "מידע ממשי?"
"הרבה דברים שאני יודעת היום. למשל: תישמרי מגלולות, תפחיתי במוצרי חלב שיש בהם המון הורמונים, תעשי כריתת שדיים מונעת, תשאבי ביציות. שאלתי מיליון פעם אם כדאי להימנע מגלולות וקיבלתי תשובה שאין מחקר שמוכיח זאת. רק כשאת חולה, את מגלה את כל הדברים שלא ידעת. לכן כל כך חשוב לי להעביר הלאה את המידע."
מה בכל זאת עשית מאז שנודע לך שאת נשאית של הגן?
"הלכתי לכירורג טוב לבדיקות ידניות וגם לממוגרפיה ולאולטרה סאונד. נבדקתי כל חצי שנה ובהמשך ביקשתי גם לעשות בדיקת אם-אר-איי, שזו בדיקה שלא נותנים לך לעבור כמובן מאליו. עשיתי את הבדיקה במאי ,2015 כמה חודשים בלבד לפני שהופיע הגוש, לא מצאו שום דבר וחשבתי שאם אני נבדקת, אני מוגנת."
אז איך גילית את הגוש?
"הרגשתי יום אחד שיש בליטה בשד ימין. בתוך שלושה חודשים הבליטה הזו גדלה למשהו מטורף, עד שיכולתי להרים את היד ולראות אותה. הבנתי שאני חולה. הרגשתי גם תשושה וידעתי שמשהו לא טוב קורה לי."
כשהגיעה התוצאה של בדיקת הביופסיה התברר שלג'ני יש סרטן השד במצב מתקדם. "הגוש היה בגודל ארבעה סנטימטרים, רמה .3כשמגיעים לרמה 4 זה כבר מצב כמעט חסר סיכוי."
את מי שיתפת במצבך?
"שלושה חודשים ידעתי שאני חולה והסתרתי את המידע מאמא. אפילו נסעתי איתה לחו"ל ושתקתי. הסיוט הכי רע שלה היה שאחלה. היחיד ששיתפתי בשלב הזה היה בעלי טל, והוא לקח את זה קשה מאוד.
"בסוף שיתפתי אותה. כצפוי היא לקחה את זה קשה. ואם לא די בכך, כשהתחלתי את הטיפולים, היא עברה בדיקה תקופתית והתגלו תאים טרום-סרטניים. המזל הוא שתפסו את זה בזמן והיא עברה כריתה מלאה בשני השדיים. מצאתי את עצמי יושבת לידה בבית החולים, היא אחרי ניתוח ואני קירחת אחרי טיפולים כימותרפיים. היום אפשר להגיד תודה לאל שהיא בסדר גמור ואני בדרך לצאת מזה."
חשבת על המוות?
"לא, אבל זה קטע לי את החיים. זה תפס אותי ברגע של פיק מטורף בקריירה, היו לי תוכניות, הפסקתי לקחת גלולות כי רצינו ילדים, ופתאום הרגשתי שאני כבר לא מנהלת יותר את החיים שלי. הפחד השני הכי גדול היו הטיפולים. אני מאמינה מאוד ברפואה טבעית ובסגולות הריפוי של הגוף ובהתחלה, כשאמרו שאני צריכה טיפולים, הודעתי שאני לא עושה."
למה?
"פחדתי מהרעל שנכנס לגוף. אמא, אחרי שנים רבות, עדיין סובלת מתופעות הלוואי של הכימותרפיה. זה משפיע על הזיכרון, הכבד, הכליות, הלב, העצמות. את מרפאה משהו נקודתי, אבל הורגת את הגוף. התחלתי לחלום בלילות שעושים לי ניתוח שלא מצליח ושהחזה שלי נראה נורא. בכלל, היו לי המון סיוטים והפחד הזה קיים בי גם עכשיו, לפני ההקרנות שאני אמורה להתחיל ממש בימים אלו.
"הפחיד אותי גם שמערכת הבריאות עובדת לפי הספר, ולכן היה לי חשוב להישאר בשליטה. אחרי הטיפול הכימותרפי השלישי ביקשתי הערכת מצב. ביקשתי לא להזריק לגוף רק לפי הפרוטוקול. כשראיתי שהגוש הולך ונעלם, הבנתי שזה עוזר ונרגעתי. בסוף עשיתי 12 טיפולים, ורק על שני הטיפולים האחרונים ויתרתי כי לא רציתי להביא את עצמי לקצה. לאחר הטיפולים נתנו לגוף להירגע מעט ואז עברתי ניתוח לכריתה חלקית, במטרה לנקות את השטח שמסביב לגוש מחשש שיש תאים סרטניים שעדיין קיימים."
למה כריתה חלקית ולא מלאה?
"כי הגוף היה מאוד חלש אחרי הטיפולים. עכשיו אני מתחילה הקרנות כדי שהסרטן לא יחזור, ובעתיד, כשאתחזק, אעבור ניתוח לכריתה מלאה."
איך הגבת כשנודע לך שאת צריכה לעבור כריתה חלקית?
"כבר הכנתי את עצמי נפשית לכריתה מלאה ושחזור וכשאמרו 'ניתוח מקומי' זו הייתה הקלה. אחרי הכימותרפיה שום דבר לא מפחיד אותך, הכל קטן עלייך. גיליתי שנשים הן עם חזק. את יוצאת מהמחלה הזו מחוזקת, מקבלת פרספקטיבות לחיים. מצד שני, אני יודעת שעדיין יש לי דרך לעשות, כי הגן עלול לפגוע גם בשחלות וממליצים לעבור כריתה שלהן עד גיל .40 זה טראומטי בשבילי. כרגע אני לא רוצה להחליט, אבל יבוא יום ואצטרך לחשוב על זה."
רגע לפני שהחלה בסדרת הטיפולים עברו ג'ני וטל הליך להקפאת עוברים. "מזריקים לגוף שלך הורמונים שאת יודעת שמעודדים את התפשטות תאי הסרטן, אבל למזלי הגבתי טוב כי אני צעירה. אצל אישה מבוגרת יותר זה עלול להיות קשה ומסוכן. הנחמה היחידה שלי היא שבהליך ההפריה בודדו את הגן ואני יודעת שהעוברים שלי מוגנים מהמחלה."
אמרת שאת מאמינה ברפואה טבעית, במה זה התבטא?
"הפכתי את האינטרנט, מצאתי כל מיני מחקרים והחלטתי ללכת עם התחושות שלי. נמנעתי מסוכר וממוצרי חלב, אכלתי יותר פירות וירקות, אכלתי קטניות כי יש בהן הרבה ברזל וסידן. זה מחזק את המערכת החיסונית וזה הקלף הכי חזק במלחמה מול המחלה. כשהיו לי בחילות הרתחתי מים עם ג'ינג'ר ושתיתי את זה כמו תה. זה עזר לי מאוד.
"האונקולוג שטיפל בי נוהג לומר: 'הגורל שלך בידיים שלי'. ברפואה הטבעית הגישה קובעת שהגורל שלך תלוי בך ובמשמעת העצמית שלך. ועדיין, אחת העצות הכי חשובות שלי היום היא: תעשו ביטוח רפואי שכולל סעיף לכיסוי מחלות קשות."
חסר מידע לנשים חולות
אל הסרטונים הגיעה לאחר שנים שבהן הסתובבה עם מוט סלפי ביד וצילמה את עצמה באתרים אקזוטיים ברחבי העולם, תוך שהיא חולקת עצות בנושאי לייף-סטייל עם הגולשות בבלוג שלה. כשחלתה, החליטה לפתוח בלוג חדש. "הבנתי שזה בעייתי לנהל בלוג יופי כשאני במצב לא הכי יפה בחיים ועדיין חיפשתי משהו לנשמה. בבלוג החדש התחלתי להעלות סרטונים כמו שעשיתי בעבר ולשתף את הצופים ברגשות שלי."
בסרטון הראשון שלה היא ניצבת בפני המצלמה ואומרת: "שמי ג'ני טוקרב, דוגמנית בינלאומית מתל-אביב, נשואה, ויש לי סרטן." בסרטונים שאחריו כבר רואים אותה גלוחת ראש ובהמשך, קירחת לחלוטין ובלי גבות.
לא חששת מהתגובות?
"פחדתי שישאלו המון שאלות: למה היא עם מטפחת? היא חזרה בתשובה? אולי היא חולה? מרגע שהסרטונים סיפקו תשובות, חסכתי שאלות מיותרות ושחררתי את עצמי מהרכלנים. כמות הצפיות הפתיעה אותי. הבנתי שיש סביבי קהילה והתחזקתי מזה שהרבה נשים כתבו לי שאני עוזרת להן. מאותו רגע כבר לא הייתה לי אופציה לוותר ולהרים ידיים. זה דרבן אותי להעלות עוד חומרים, ונדהמתי לגלות כמה מידע חסר לנשים חולות, כי אף אחד לא מושיב אותך ומסביר לך כמו שצריך. רציתי לומר להן שאפשר להתמודד עם זה, ושגם אני, שכל כך חששתי מהטיפולים, קיבלתי שיעור חשוב. הבנתי שאני מוכנה לעשות הכל כדי לחיות את החיים."
היו רגעים שעצרת, שלא יכולת לשבת מול המצלמה?
"עשיתי הפסקה בין הטיפול השלישי לחמישי. הרגשתי מאוד תשושה, הגבות והריסים נשרו, נראיתי רע. אבל אחר כך קמתי והתייצבתי מול המצלמה בסרטון שבו צילמתי איך אני נראית עם איפור ובלי איפור. זה הסרטון הכי נצפה, היו לו 35 אלף צפיות, ומבחינתי זה השיג את המטרה. הסרטונים עולים בערך פעמיים בחודש, כשיש לי מה לחדש."
בסרטונים יש קריצה הומוריסטית, למשל, כשאת מדברת על היתרון בכך שלא צריך ללכת למספרה, או מספרת שאנשים מקנאים בך שקיבלת רישיון לקנביס רפואי. איפה רגעי המשבר?
"היו רגעי משבר, אבל זה לא מאפיין אותי. רגעי משבר כאלה עברו עליי כשרציתי להמשיך בעשייה ונעצרתי. היה בי תסכול על חוסר היכולת שלי לעשות דברים שעשיתי בעבר ודיברתי על כך באחד הסרטונים. חוץ מזה, אני אדם אופטימי."
אילו תגובות את מקבלת?
"עשרות, אם לא מאות תגובות, מדי יום. זה מטורף. בנות כותבות לי שבזכות הסרטונים הן מסתכלות אחרת על המחלה, ומה שהכי ריגש אותי הוא שהחשיפה שלי גרמה לאחרים להיחשף. נשים משתפות אותי בסיפורים שלהן וזו זכות ענקית. אני מרגישה מחויבת כלפיהן, נוצרה סביבי קהילה."
עלייה טראומטית
היא נולדה וגדלה בסיביר ("טל אומר שהקפאנו את העוברים כדי שירגישו קצת את הקור הסיבירי ואז יבואו לעולם בישראל"), בת יחידה להוריה, שלימים התגרשו ואמה הכירה בן זוג יהודי. כשהייתה בת 15 החליטו לעלות לישראל.
"הייתי ממש נגד. השארתי מאחור חברים, את אבא ואת סבא וסבתא שאני מאוד קשורה אליהם, ואם את שואלת אותי מה החוויה הכי טראומטית בחיי, זו העלייה לישראל. הרגשתי שחרב עליי עולמי. אמא שלי אמנם יהודייה מצד אביה, אבל לא גדלתי כיהודייה. ההורים הסתירו את זה בגלל האנטישמיות.
"הגענו לכפר-סבא, ואני זוכרת שבכיתי בלי סוף. אחרי שנה התאקלמתי והבנתי מה המשמעות של לגדול במדינה דמוקרטית שנותנת לך אפשרות להצליח אם את טובה. אמרתי תודה שאני כאן ובסוף הפכתי לציונית מאוד. כיום אני מודה שחליתי פה ולא שם. אם אמא ואני היינו חולות שם, אני לא יודעת איך זה היה נגמר."
את בקשר עם אביך?
"נסענו לביקור שנתיים אחרי שעלינו, והוא בא ארצה לחתונה שלי. ראיתי אותו אולי ארבע פעמים מאז שעזבנו. אין לו מחשב, אז קשה לשמור על קשר, אבל הוא שולח מכתבים. הוא התחתן שוב ואין לו ילדים, וגם לאמא לא נולדו עוד ילדים. היא תמיד אומרת לי: 'תלדי לפחות שני ילדים, אל תעשי את הטעויות של המשפחה הרוסית'".
לצבא לא התגייסה, "כי אמא שלי ובעלה נפרדו ודאגתי לה, רציתי לעבוד ולעזור. היום אני מתחרטת על זה."
ואיך הגעת לעולם הדוגמנות?
"עוד ברוסיה עשיתי צילומים ובבית הספר השתתפתי בכל ההצגות. הייתי שרה, רוקדת, ידעתי שאעסוק בזה בעתיד. בכפר-סבא פגשתי צלם דוגמנות, הייתי אז בערך בת ,16 ומשם זה התגלגל. נרשמתי לסוכנות והתחלתי לעשות תצוגות לסיגל דקל, גו אנדר, דלתא, רנואר. עם הזמן יצרתי קשר עם סוכנות בדרום-אפריקה. נסעתי לשם בגיל 23 ולמזלי הייתה לי חוויה טובה. דגמנתי לג'נרל אלקטריק, היה לי שער ל'אל' וצילומים לחברות של הלבשה תחתונה. הייתי שם כמה חודשים והפקתי המון תובנות מהתקופה הזו."
מה למשל?
"שאני יכולה לדאוג לעצמי טוב יותר מכל סוכנות. היום אני עושה הכל לבד. מיוצגת אצל ג'ני טוקרב בע"מ."
בשנת 2008 הייתה בין שש המועמדות הסופיות בתחרות מלכת היופי של שבועון "לאשה," שבה זכתה תמר זיסקינד, ושנתיים לאחר מכן השתתפה בעונה הראשונה של "האח הגדול." בהמשך הופיעה עם נטלי דדון בתוכנית הקומית "לילה בכיף," לצד שחר חסון ודודו ארז.
את טל סנדרוני, בעלה, הכירה לפני שמונה שנים כשבאה אליו לריאיון עבודה בחברת הפרסום שלו. "התאהבתי בחוכמה ובטוב הלב שלו, ואמרתי לאמא: 'זה יהיה בעלי'. בדיעבד התברר לי שהוא אמר אותו דבר לחברים שלו. לפני חמש שנים התחתנו. יש נשים שמתגרשות תוך כדי המחלה. אני זכיתי במשפחה תומכת."
היום שניהם הבעלים של חברת "מיתוג," חברה לפרסום, שיווק ויחסי ציבור ברשתות החברתיות, והם עובדים עם חברות גדולות, ובהן ההסתדרות הרפואית, תכשיטי מילר, לשכת סוכני הביטוח ופוליטיקאים שונים.
לאחרונה סגרה מעגל כששבה למסלול התצוגות. "כשדגמנתי במילאנו, הרגשתי שאני נוגעת בשמיים, פשוט מרחפת. זו גם הפעם הראשונה שיתפרסמו תמונות שלי מדגמנת עם שיער
קצר. היום ברור לי שאבריא ואביא ילדים, למרות שבהיריון ההורמונים משתוללים ואז אולי חלילה אחלה גם בשחלות. הפחד יישאר כנראה כל החיים, אבל אני יודעת שאנצח."
