שום דבר במראם החיצוני של בעלי הבית בעין הוד לא מלמד על היותם בעלי אמצעים רבים. יש להם מפעל שמצליח בכל העולם, ואג'נדה חברתית שכוללת חלוקת רווחים ביישוב שבו המפעל נמצא, לטובת פרויקטים קהילתיים. בתם של בני הזוג כבר בוגרת, ואחרי שנים של מגורים בשכירות בבתים קטנים באזור חוף הכרמל הם החליטו לבנות בית.
הם בחרו בהרחבה הדרום-מערבית של עין הוד, שהיה פעם כפר ערבי והפך למושבת אמנים ששינתה לאחרונה גישה: עכשיו היא פתוחה לכולם, ועוד רגע תהיה הכפר שמריהו של חיפה. הבית ממוקם בשיפולי הר, משקיף לים, שטחו 250 מטרים רבועים ויש בו לא מעט חדרים. על אף שממון לא חסר, בני הזוג לא הזמינו לעצמם וילה עצומה ומפוארת אלא בית בסגנון פשוט וצנוע, שבנוי בגישה שוחרת טבע. למרות הנטייה לעצב בית אקולוגי בסגנון הפלינסטונים (משפחת קדמוני), המבנה שתוכנן מתוחכם ועדין.
התכנון הופקד בידי קבוצת תו, משרד אדריכלים חיפאי שפועל כבר כמעט 30 שנים במודל שונה מהמקובל בתחום. השותפים ליצירה, בין אם הם בעלי הכשרה באדריכלות או כאלה שבאים מתחומים אחרים, פועלים מתוך גישה ניסיונית, ששואפת להיות אמנותית וגם סביבתית.
מאז שתיכננו את מרכז מאירהוף לאמנויות ברחוב דובנוב בתל אביב עברו הרבה שנים, והם עסקו בעיקר בבנייה פרטית ברוח אקולוגית. בין היתר תיכננו בתים בהרדוף, ביודפת, ואת ההרחבה האקולוגית של קיבוץ חוקוק. למען הגילוי הנאות עלי לציין שבראשית דרכי, לפני כ-20 שנים, עבדתי איתם במשך כשנה. מה שזכור לי מהתקופה הוא בעיקר הערבוב הטוטאלי של העבודה עם חיי היום יום. עבדנו על הרצפה, במשרד שהוא גם סלון ביתו של האדריכל מעוז אלון, שבעת ילדיו הקטנים והכלב הסתובבו בינינו ובצהריים אכלנו יחד מאכלים טבעוניים שהכינה אשתו.
מעוז מיקם את הבית בעין הוד על צלע ההר, בין טראסות עתיקות שבהן עצי זית, צמחי צבר וצמחייה ים תיכונית נמוכה. הוא רצה לחבר את המבנה אל סביבתו ולכן, בשונה מווילות אופנתיות המתוכננות כקופסאות מונוליטיות, הוא מתחשב בשיפוע התלול של ההר, בנוי מכמה יחידות שמשתלבות זו בזו במפלסים שונים ונותן תחושה טבעית, כאילו הוא צומח מהקרקע והיה כאן תמיד.
נראה שבני הזוג נהנים מתהליך הבנייה, כי הם גרו באתר באוהל יורט גדול ועברו למבנה עוד בטרם הושלם. ביחד עם בעלי המלאכה השונים הם עדיין מעצבים את הבית ואת המרחב שמקיף אותו.
תשומת לב רבה הוקדשה לבחירת החומרים שמהם עשוי הבית, ובני הזוג היו מוכנים להיות חלוצים בלמידה ובהתנסות בטכניקות עתיקות. כך, למשל, נסע בעל הבית במיוחד לצרפת, ללמוד שיטה להכנת טיט. "בית הוא הצהרה סביבתית, ולכן צריך לתת מקום לשיטות בנייה אלטרנטיביות, ולא לדוש בתלם של כל קבלן", אומר מעוז.
העץ מגיע מיערות גידול באירופה, השירותים אקולוגיים
למעט היסודות והממ"ד, שהוא כורח שנגזר מחוק התכנון והבנייה, לא נעשה שימוש במלט/צמנט. האבן שנחפרה באתר שימשה לבניית קירות הנדבך התחתון, קירות התמך, הגדרות והריצוף. סלאח עבאס, סתת ערבי כפר כנא, ואיתו שני שוליות מעין הוד, דורון וניר, עבדו במקום על עיצוב האבנים והתאמתן. תוך כדי עבודה למדו הצעירים את המלאכה, והם האחראים על בניית הקירות וקשתות האבן שבקומת המגורים.
לצורך הכנת אריחי הריצוף נלקחו גושי אבן לכפר ברטאעה, ושם הם נוסרו לפי מידה. אבני הקירות הודבקו זו לזו בטיט על בסיס סיד, חומר דומה לזה שבו השתמשו הרומאים, המורכב מסיד גיר, סיד הידראולי וחול. לעומת זאת, קירות הטראסות נבנו בטכניקה יבשה, ללא שום חומר מליטה.
למרות המראה המסיבי, כל השלד – כולל התקרות והגג – עשוי מקורות עץ גושני. כך גם חלק מהרצפות והמדרגות. נגר השלד, מיכאל רינג, שגר ביודפת והוא דור רביעי לנגרים, מודע היטב לביקורת על בנייה בעץ ולטענות שהיא בזבזנית וגורמת לחיסול יערות הגשם. לכן הוא מדגיש שכל העץ בפרויקט הגיע מיערות גידול באירופה, שניטעו במיוחד לצרכי בנייה. גילם של העצים המחטניים הגדלים בהם מגיע ל-70 שנים, והכריתה שלהם היא בבחינת חובה, כי היא מאפשרת התחדשות.
עובי קירות האבן הוא כ-50 סנטימטרים, ועובי שאר הקירות החיצוניים כ-35 סנטימטרים, מה שמבטיח בידוד טרמי מקסימלי, או כמו שהאדריכל אומר, "צונן בקיץ כמו מרתף של כנסייה". מילואת הקירות עשויה מיציקת "המפקריט", חומר שהוא שילוב של סיד והליבה הקשיחה של צמח הקנבוס. מבחוץ טויח המבנה בטיח מינרלי, וקירות הפנים נבנו ביציקת אדמה וטויחו בטיח על בסיס אדמה (על העבודה טרחה "קבוצת בוץ"). את החלונות עשתה נגריית "עץ ירוק" מעץ אשא (עץ מחטני שגונו כשל אלון) בגמר טבעי, והזיגוג כפול. הדלתות משומשות: הצבע הישן הוסר מהן והן שופצו והותאמו למקום. לדברי אלון, החומרים נבחרו מתוך אמונה "שיש כאן איזו אמת. כשאני נכנס לבית אני מרגיש שהקירות קורנים". הוא הוסיף שעלות הבנייה הייתה גבוהה יותר משל בנייה קונבנציונלית בבטון ובלוקים, אך לדעתו אין סיבה שהחומרים הטבעיים יהיו יותר יקרים, ויש לחזור ולהשתמש בהם.
הבית פונה לכיוון דרום-מערב ויש ממנו כמה יציאות החוצה, אך הכניסה הראשית היא מהצד האחורי, הצפוני. בקומת המסד, חצוב בסלע, נמצאים הסטודיו של בעל הבית וחדר אורחים. בקומה העליונה, שאליה נפתחת דלת הכניסה, תוכננו בחדרים נפרדים סלון ומטבח גדול, שבו גם פינת אוכל. בצד השני של הקומה שני חדרי שינה, להורים ולבת. כל החדרים נפתחים למרפסות, שהגדולה בהן משקיפה לכיוון הוואדי וחוף הים. מדרגות עץ מובילות לגג, שעליו עוד אמור להיבנות חדר נוסף.
השירותים אקולוגיים והמשמעות היא שאמנם יש אסלה, אך אין מים זורמים והשפכים נאספים למיכלים במפלס התחתון של הבית, ומשמשים לקומפוסט. מי המרזבים מאוגמים לבור מיוחד שנבנה מתחת למרפסת הדרומית ומשמשים להשקיית הגינה. המים האפורים של הבית יטוהרו בבריכת טיהור מיוחדת, שעדיין לא הושלמה.
עיצוב הפנים מפתיע בפשטותו הרבה, והצניעות נדמית סגפנית כמעט. הרצפה עשויה אריחי אבן במידות שונות, ובחדרי השינה מכוסה לוחות עץ גושני. הקירות צבועים בגוונים שקטים, טבעיים. כל התקרות העץ חשופות, כך שנוצר איזון עדין מבחינת הצבעוניות והמרקמים, בין הרצפה, הקירות והתקרה.
על קירות המטבח וחדרי הרחצה אין אריחי קרמיקה אלא טדלקט – טיח חלק שניתן לרחוץ במים. התחושה שקטה ומאווררת, ונראה שתורם לכך מיעוט הרהיטים הניידים, שכן חלק גדול מהפריטים תוכנן ונבנה כחלק מהבית. כך, למשל, מרבית הארונות נמצאים בתוך גומחות שנבנו בעומק הקירות, ובסלון, במקום ספה, מונחים על במות בנויות מזרונים פשוטים, מרופדים בבד פשתן. בשאר הבית רהיטים שנאספו או הועברו ממקומות אחרים, רובם מעץ טבעי. אין חומרים פלסטיים או סינטטיים, אין "סטים" או ריהוט מעצבים, ועל הקירות מעט מאוד קישוטים או תמונות.
''דריכה רכה'' בסביבה
מעוז אלון מסביר שחלק מהתפיסה האקולוגית שלו הוא דיאלוג אמיתי עם הסביבה. לכן, לדבריו, בדיאלוג עם בעלי הבית פעמים רבות ידו הייתה על התחתונה, והוא ויתר על הקונספט המודרניסטי שאותו הוא מעדיף, לטובת בחירות שהכיוון שלהן קישוטי יותר. כך, למשל, חופתה המרפסת באריחי "גלוסקא" מאוירים, בסיסי העץ שעליהם מונחים הכיורים עשויים מגזע עץ מהוקצע, וארובת התנור בסלון נבנתה בצורה אורגנית.
הבית מתחבר היטב לסביבתו, ואין ספק שלכשיגדלו הצמחים הוא ישתלב בה בצורה מיטבית, אך ביקשתי לברר עם מעוז אם הוא אכן עונה להגדרה של מבנה סביבתי, שכן בסופו של דבר, טביעת הרגל האקולוגית של וילה בכפר גדולה בהרבה מאשר של דירה בעיר. מעוז התלבט מעט בתשובה, כי הוא מאמין בחיים בעיר. הוא נתן כדוגמה לקהילה שהחיים בטבע הם חלק מאורח חייה את הדרוזים, שמתעקשים לחיות בבתים צמודי קרקע. לדבריו, יש מקום לחיים בכפר אך הם צריכים להיות ב"דריכה רכה", כלומר, במצב שבו יש חיבור עם המרחב הטבעי, כשהמים מחלחלים לאדמה והעצים הנטועים בחצר הבית כמו צומחים מתוכו ומסוככים עליו. "לחיות בטבע כמו שהציפור חיה על עץ", הוא מסכם.
ואיך נראית ההרחבה האקולוגית בקיבוץ חוקוק? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
