רווח נקי: הפך מסוכן נדל"ן לבעל עסק לניקיון שמעסיק רק גברים

כשצביקה, בעלה של תמר עמית־משיח, פוטר מעבודתו, היא התגייסה לעזרתו וכתבה בפייסבוק שהוא מחפש עבודה בניקיון. הפוסט הפך לוויראלי, והתגובות החלו לזרום

צביקה ותמר. "לך הביתה. בחור יפה כמוך, מה יש לך לחפש איתי, גרושה עם שתי ילדות שמבוגרת ממך ב־11 שנה?"  (צילום: יובל חן)
צביקה ותמר. "לך הביתה. בחור יפה כמוך, מה יש לך לחפש איתי, גרושה עם שתי ילדות שמבוגרת ממך ב־11 שנה?" (צילום: יובל חן)

 

את הפוסט הזה פרסמה תמר עמית־משיח ב־19 בספטמבר, כמה ימים אחרי שבעלה צביקה, מתווך נדל"ן במקצועו, פוטר ממקום עבודתו החדש.

 

 

את מה שקרה מאותו רגע, היא מודה, אף אחד מהם לא צפה. הפוסט הפך לוויראלי וזכה לאלפי שיתופים ברשת, תמר הוזמנה להתראיין בטלוויזיה וברדיו, והעיקר - צביקה הוצף בהצעות עבודה. אם תרצו להזמין אותו לנקות את הבית שלכם, הוא תפוס עד דצמבר, תודה. 

 

 

על דלת הדירה השכורה של משפחת עמית־משיח בנס־ציונה כתוב: "כאן גרים בהרמוניה"; הרמוניה של זוג שהכל אצלו, למן ההתחלה, הלך קצת שונה מהנורמות החברתיות הרגילות.

 

נתחיל מהפרש הגילים: 11 שנים מפרידות בין תמר בת ה־49, ובין צביקה בן ה־38. כשהכירו, כבר הייתה גרושה. "התחתנתי צעירה", היא מספרת, "ונולדו לי שתי בנות, יעל (25) ועופרי (24). אחרי שש שנות נישואים, בעלי הראשון ואני נפרדנו. במשך עשר שנים לא חיפשתי זוגיות, היה לי שקט ונהניתי לגדל את בנותיי.

 

יום אחד נכנסתי לחנות דיסקים עם בתי הבכורה, שהייתה אז בת 13. בעודי מסתובבת בין מדפי מוזיקת השאנטי, ניגש אליי מנהל החנות, חתיך הורס עם שיער ארוך, ושאל: 'תגידי, את הסרט "אחרון המוהיקנים" ראית?' עניתי בשלילה. 'חבל, כדאי לך'. כשבאתי לשלם בקופה, הוא אמר: 'לא השארת לי את מספר הטלפון שלך'. 'בשביל מה?' שאלתי. 'איך נלך ביחד ל'אחרון המוהיקנים?' צחקתי בביטול ורשמתי לו את המספר: 'קח, תגיד לחברים שלך שניצחת'. הייתי בטוחה שהוא עשה התערבות עם חבר. כשיצאנו, בתי אמרה לי: 'אמא, הוא מאוהב בך'".

 

להפתעתה, הטלפון צלצל באותו ערב. "'אחרון המוהיקנים' כבר לא מציג בקולנוע", הוא אמר. הם ניהלו שיחה נעימה, היא לא חשבה שזה יוביל למשהו, אבל קבעו להיפגש בשמונה בערב. "כשפתחתי את הדלת הוא עמד שם עם די־וי־די, ערימת דיסקים, קופסת ערגליות ובקבוק יין.

 

"תגיד, בן כמה אתה בכלל?"

"26".

 

"אוקיי, אני בת 37. וזאת שהייתה איתי בחנות הדיסקים? הבת שלי? יש עוד אחת כמוה..."

 

"אני יכול להיכנס?"

"תראה, אני לא בקטע של סטוצים. לך הביתה. בחור יפה כמוך, מה יש לך לחפש איתי, גרושה עם שתי ילדות שמבוגרת ממך ב־11 שנה?"

 

"תקשיבי, חמודה, את הולכת להיות אשתי. עכשיו אני יכול להיכנס?"

 

אבל למרות ההתחלה הרומנטית, לא הכל הלך חלק בתחילת הדרך. המשפחות משני הצדדים הפעילו מכבש לחצים. הפרשי הגילים והסטטוס בחיים לא נראו להם מתאימים. "בשלב מסוים לא עמדנו בלחץ ונפרדנו", משחזרת תמר. "הפרידה שברה אותנו, שנינו התמוטטנו במקביל.

 

יום אחד ישבתי לארוחת צהריים עם בתי הגדולה והיא שאלה פתאום: 'אמא, למה את וצביקה כבר לא ביחד?' ניסיתי להסביר לה שהקשר לא התאים והיא הסתכלה לי בעיניים ואמרה: 'אמא, בגלל הפחדים שלך תפסידי כל כך הרבה בחיים'. ואז היא אמרה לי: 'אני מאחלת לעצמי שכשאהיה גדולה אמצא גבר שיאהב אותי כמו שצביקה אוהב אותך'. גם בתי השנייה אמרה דברים דומים. צלצלתי אליו, הוא היה בשוק, התחלנו שוב לצאת בלי לומר דבר לאיש. אחרי שלושה חודשים הוא ביקש את ידי מאבא שלי".

 

הם נישאו ב־2004 בלי סלון כלות, בלי מאפרת, עם אותו די־ג'יי מהחתונה הראשונה ("אמרתי לדי־ג'יי בצחוק: 'החתונה השלישית עליך'"). המוזיקה שליוותה אותם לחופה הייתה, איך לא, נעימת הפתיחה של הסרט "אחרון המוהיקנים". "דרך אגב, עד היום לא ראיתי את הסרט", מציינת תמר.

 

בהמשך נולדו בנותיהם הילה (11) ונגה (8). תמר למדה רפלקסולוגיה. "הייעוד שלי הוא לטפל, אני יכולה לתת למי שמגיעים אליי לטיפול הרבה יותר מ'פוצ'י מוצי' בכפות הרגליים".

 

צביקה ותמר עם הבנות הילה ונגה (צילום: יובל חן)
    צביקה ותמר עם הבנות הילה ונגה(צילום: יובל חן)

     

    הילדה הדפיסה מודעות

    לאחר שנולדו הבנות, עברו לכמה שנים לאילת. תמר עבדה במשרות זמניות שונות, צביקה עבד כמתווך נדל"ן ואהב את עבודתו. השגרה שלהם התערערה לפני שלוש שנים, כשתמר מצאה את עצמה משותקת כמעט לחלוטין למשך חודשים אחדים. "הכל התחיל כשהרגשתי כאבים חזקים וגב תפוס, ואז המצב החמיר עד כדי כך שיום אחד בקושי הצלחתי לזוז. התברר שמדובר בפגיעה ניוונית בעמוד השדרה, שנובעת ככל הנראה מגמישות יתר. במשך כמה חודשים צביקה ממש סעד אותי".

     

    כששוחררה מבית החולים המשיכה לטפל בעצמה באמצעות דיקור, רפלקסולוגיה ופיזיותרפיה. "באותה תקופה הגיעה ההבנה שיהיה לנו קשה להסתמך על הפרנסה שלו מעבודת התיווך, כי זה תחום לא מסודר, פעם יש עבודה ופעם אין".

     

    הם חזרו לגור בנס־ציונה, בקרבת המשפחות משני הצדדים, ולפני כמה חודשים צביקה עזב את עבודתו בתיווך והחל לעבוד כנהג חלוקה של מוצרי בריאות. בספטמבר, לאחר חודש וחצי של עבודה, פוטר.

     

    לדבריו, נאמר לו שהסיבה לכך היא שהוא איטי מדי. "צביקה חזר באותו ערב הביתה, התיישב על הרצפה כשדמעות בעיניו ותיאר את תחושת ההשפלה שחש מהאופן שבו פוטר. למחרת, אחד השותפים בחברה התקשר והציע לו לחזור לתפקיד אחר, בשכר מינימום. ענינו בנימוס 'לא, תודה'. אמרתי לצביקה שמגיע לו יותר".

     

    לאחר כמה ימים סיפרה תמר על הפיטורים לחברה טובה. "היא יודעת שצביקה הוא זה שמנקה אצלנו את הבית, והציעה שצביקה ינקה בתים. בהתחלה הרעיון נשמע לי מוזר, לצביקה יש פציעה בברך, אבל מעבר לכך, יש לו במוח המון תאים אפורים שחבל שלא ינצל אותם. בכל זאת, למחרת שאלתי אותו בהיסוס מה דעתו. הוא חשב שזה דווקא רעיון טוב. אנחנו גרים בשכירות, אני עצמאית שעובדת מהבית ויש לנו הרבה הוצאות כמו לכל משפחה".

     

    ראשית, עדכנה את בנותיה הצעירות. "הסברתי להן שעל מנת שיהיה לנו חג שמח ושנוכל לקנות להן את מה שהן רוצות, אבא יתחיל בתקופה הקרובה לנקות בתים. הצגתי את הדברים בצורה הכי נעימה ופשוטה".

     

    הילה בת ה־11 התיישבה והדפיסה במחשב מודעות, ומכיוון שאין לבני הזוג רכב, צביקה עבר ברגל בין חדרי מדרגות באזור ותלה מודעות עם מספרי הטלפון שלו ושל תמר. "כשעניתי לטלפון, דיברתי בצורה הכי ישירה", אומרת תמר. "אמרתי שאנחנו נשואים, ושהוא מנקה את הבית שלנו. ואז נתקלתי בתגובות כמו: 'אהה, הבנתי'. כאילו שאם אנחנו נשואים, זה אומר שאני לא יכולה להמליץ עליו כמנקה. מה הוא, מנתח מוח? אפשר לחשוב. תנו צ'אנס".

     

    יומיים הסתובבה עם ה"אהה, הבנתי" המעצבן ששמעה בעקבות המודעות, ואז קיבלה החלטה: "ניגשתי לצביקה ואמרתי לו: 'אכפת לך שאעשה אאוטינג בפייסבוק? אשים פוסט עם תמונה שלך ונראה מה יהיה'".

     

    צביקה: "אמרתי לה: 'תעשי מה שאת רוצה, אני לא מתבייש'. למדתי בחיי שכדאי לזרום ויקרו לי רק דברים טובים. ההסתכלות שלי הייתה רק איך אני דואג לפרנס את המשפחה שלי בכבוד".

     

    תמר: "אצלי בפייסבוק לא הכל לבבות ופרחים ו'היי טריליליי'. אני משתמשת בשפת הדיבור שלי. כשחרא לי – אני אומרת. אז פשוט שחררתי את הפוסט לחלל האוויר".

     

    מאותו רגע, לדבריה, קשה לתאר את עוצמת ההתרחשויות. "בכל פעם שהצצנו בפייסבוק, ראינו שיש לפוסט עוד ועוד תגובות ושיתופים - 2,895 עד היום. אנשים שיתפו אותנו בסיפורי החיים שלהם. למשל, מישהי מניו־יורק כתבה: "אני יושבת על הספה ודומעת, לא יכולה להציע עבודה כי אני גרה רחוק, אבל תדעו שגם אני הייתי שם".

     

    התגובות, הפרגונים וההצעות הגיעו במסות. אנשים מכל הארץ הציעו לצביקה עבודה בצפון ובדרום, כולל תשלום על הנסיעות. הציעו להם גם ייעוץ עסקי חינם ומימון של פלאיירים.

     

    בהתחלה צביקה קבע לעצמו את הלו"ז, עד שהם ראו שאי־אפשר להשתלט על זרם העבודה, ותמר נטלה לידיה את ניהול היומן שלו. כרגע הוא שמח לדווח שההזמנות זורמות ולא פעם הוא עובד בשני בתים ביום.

     

    זרם התגובות הביא לפתחם של בני הזוג גם מפגשים מרגשים במיוחד. "יצרה איתנו קשר הנציגה בארץ של רוברט שמין, גורו נדל"ן, פרשן ויועץ פיננסי ידוע מארצות־הברית, שצביקה מעריץ מזמן. היא שלחה לנו את הספר שלו והבטיחה להזמין אותנו להרצאה שלו בארץ בדצמבר".

     

    מפגש מרגש נוסף התקיים לאחר שיובל אברמוביץ', מחבר רבי המכר "הרשימה" ו"הרעיון", קרא את הסטטוס של תמר ושיתף אותו בתוספת המשפט: "הייתי רוצה לקנות בית רק בשביל שאוכל להזמין את צביקה לנקות". הוא הזמין את תמר וצביקה להרצאה שלו. "ישבנו בשורה הראשונה כאורחים שלו והוא גם הציע להעניק לנו במתנה פגישה אישית איתו, שתסייע לנו למקד את עצמנו".

     

    חלומות כותבים את עצמם

    מאז שהחל הבאזז סביב הפוסט, חושבים תמר וצביקה כיצד למנף את הדברים. "הרעיון שלנו, בגדול, הוא להקים עסק ניקיון מיוחד", משתפת תמר, "שיעסיק גברים טובים וישרים".

     

    למה דווקא גברים?

    "כדי להוכיח שגם הם יכולים לנקות", הם מחייכים. "המטרה היא להיות מעסיקים אחרים: הוגנים, לא רודנים נצלנים וחזיריים שגוזרים קופון שמן על גב העובדים. אנחנו רוצים ליצור עסק של שותפות עם העובדים, שיש בו ערך מוסף. שנינו באים ממקום של נתינה. למשל, פנתה אלינו אישה מבוגרת והתנצלה שהיא מדברת הרבה ולאט, ואמרנו לה שהיא לא צריכה להתנצל, יש לנו זמן וסבלנות להקשיב, הכל בסדר. צביקה מביא את עצמו, מגיע עם החיוך והקסם שלו.

     

    "הטיפול קיים אצלי ואצל צביקה ב־די־אן־איי. זיהינו כאן צורך: אנשים מחפשים משהו שהוא מעבר לניקיון. הם רוצים מישהו אמין שיקשיב להם. יש סטיגמות לא נעימות על מנקות ומנקים: שהם מחפפים, עצלנים, גונבים מהמעסיק. אבל גם אתה, כמעסיק, צריך להתייחס למנקה באנושיות. יש אנשים שמזמינים מנקה בערב חג למשל, משלמים על חמש שעות ומצפים שבזמן הזה הוא יספיק הכל: חלונות, תריסים, פינות בבית שלא נגעו בהן שנים. אי־אפשר להתייחס למנקה כאל עבד".

     

    צביקה: "חשוב לערוך תיאום ציפיות. כשאני מגיע ללקוחות חדשים, אני שואל מה הכי חשוב להם, עורך יחד איתם סדר עדיפויות".

     

    תמר: "כששואלים אותי: 'כמה צביקה לוקח לשעה?' אני תמיד עונה: 'הוא לא לוקח. צביקה מקבל 60 שקלים לשעת עבודה'. השפה חשובה, צביקה לא לוקח מאף אחד שום דבר. הוא נותן שירות ומקבל בעבורו תמורה הוגנת".

     

    תמר מספרת שהסטטוס שהעלתה גרם לה להבין שהחלומות שלה כותבים את עצמם, כהגדרתה, ויש כבר רשימה: "הייתי רוצה לשכור קליניקה לרפלקסולוגיה. אנחנו רוצים רכב ובית משלנו, זו כבר הדירה ה־12 שאנחנו עוברים אליה ביחד. והיינו רוצים שצביקה ינצל את כישוריו בניהול. הוא רוצה להיות מנהל אחר, כי את מה ששנינו חווינו על בשרנו כשכירים, לא נעשה לאף אחד אחר.

     

    "בשורה התחתונה, תמיד מדברים על הישראלי המכוער, ואנחנו נחשפנו עם הפוסט הזה לישראלי היפה שנותן ועוזר בלי תנאים".

     

    נתקלתם גם בלקוחות שהתלוננו על הניקיון?

    "היו מקרים ספורים של אנשים שלא היו מרוצים. הייתה מישהי שאמרה שצביקה איטי מדי, ובאותם מקרים החזרנו את הכסף. לומדים תוך כדי תנועה".

     

    וצביקה מסכם: "בעבודות קודמות שלי הייתי לפעמים מגיע הביתה מתוח, כל הגוף תפוס. דווקא עכשיו, כשאני עובד בעבודה פיזית לא קלה, אני מרגיש שלווה פנימית ושחרור. מרגיש שחוץ מהבית שאני מנקה, אני עוזר לאנשים לנקות את הנפש בשיחות, בהקשבה, ברצון הטוב. אני הולך לעבודה בחדווה. מה שהיה פתרון זמני הפך עבורנו לשליחות, והיינו רוצים להעצים את השליחות הזאת".

     

     (צילום: זיו שדה)
      (צילום: זיו שדה)

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד