מה ראה הקצין הקנדי ליד קבר חברו, ואיך קיבל שירו מעמד של סמל זיכרון

השיר "בשדות של פלנדריה" מאת ג'ון מק'קריי נכתב בעקבות נפילת חייל בקרב והיה לאחד מסמלי מלחמת העולם הראשונה, שהשבוע מלאו 98 שנה לסיומה

עופרה עופר אורןפורסם: 06.11.16 00:27
ג'ון מק'קריי. שירו מושמע בעצרות זיכרון רבות, וקטע ממנו מופיע על שטר של עשרה דולרים קנדיים (צילום: wikipedia, cc)
ג'ון מק'קריי. שירו מושמע בעצרות זיכרון רבות, וקטע ממנו מופיע על שטר של עשרה דולרים קנדיים (צילום: wikipedia, cc)

ג'ון מק'קריי, סגן אלוף קנדי בן 43, יושב על חלקו האחורי של אמבולנס ומביט בקברו של צעיר, אלכסיס הלמר, שנהרג באותו בוקר מפגיעה ישירה של פגז גרמני שנורה לעברו. רק אתמול מלאו לו 22. פרגים אדומים כדם מלבלבים סביב הקבר.

 

מק'קריי מחכה להגעתם של פצועים נוספים לתחנה לעזרה ראשונה שבה הוא משרת כרופא. הסוללות של יחידת התותחנים שהוא סגן המפקד שלה מוצבות על הגדה המערבית של הנהר ייפרס, בדרום מערב בלגיה. מלחמת העולם הראשונה החלה לפני שנה ותסתיים רק בעוד שלוש שנים.

 

ליד הקבר של ידידו כותב מק'קריי את השיר "בשדות של פלנדריה", שזכה בקנדה למעמד קנוני, ושקטע ממנו מופיע על שטר של עשרה דולר קנדיים. את השיר מרבים להשמיע בעצרות זיכרון לא רק בקנדה, אלא גם בארצות הברית ובאנגליה, והוא אחד השירים המזוהים ביותר עם אותה מלחמה, שגבתה את חייהם של כ-16 מיליון בני אדם והותירה כ-20 מיליון נכים. בזכות הפרגים המתוארים בשיר נהפך הפרח לסמל זיכרון לחיילים שנהרגו בקרבות.

 

הנה השיר, בתרגום שלי:

 

בַּשָּׂדוֹת שֶׁל פְלַנְדְרִיָה הַפְּרָגִים פּוֹרְצִים,

בֵּין שׁוּרוֹת סִמּוּנֵי הַצְּלָבִים הֵם צָצִים,

וְרַק בָּרָקִיעַ עֶפְרוֹנִי עֲדַיִן עָף

בְּאֹמֶץ מְזַמֵּר וְעוֹד מֵנִיד כָּנָף

אַךְ רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים מַעֲלִימִים קוֹל צִיּוּצִים.

 

אֲנַחְנוּ הַמֵּתִים. רַק לִפְנֵי זְמַן מָה

עוֹד חַשְׁנוּ אֶת הַשַּׁחַר וְאֶת זֹהַר הַחַמָּה,

אָהַבְנוּ, נֶאֱהַבְנוּ וְעַתָּה אָנוּ שׁוֹכְבִים

בַּשָּׂדוֹת שֶׁל פְלַנְדְרִיָה.

 

עַתָּה אַתֶּם עִם הָאוֹיֵב הַמְשִׁיכוּ נָא לְהִלָּחֵם

וַאֲלֵיכֶם בְּיַד רָפָה נַשְׁלִיךְ לַפִּיד הוּא שֶׁלָּכֶם,

וַעֲלֵיכֶם אוֹתוֹ לָשֵׂאת

אַל תִּמְעֲלוּ בְּמִי שֶׁמֵּת,

אַחֶרֶת לֹא נוּכַל לָנוּם גַּם אִם פְּרָגִים פּוֹרְחִים,

בַּשָּׂדוֹת שֶׁל פְלַנְדְרִיָה.

 

הקשיבו לליאונרד כהן קורא את השיר:

 

 

ארצך זקוקה לך

 

כשמלחמת העולם הראשונה פרצה, היו מי שכינו אותה "המלחמה שתשים קץ לכל המלחמות". הכרזת המלחמה גררה פרץ של התלהבות פטריוטית, שאחד מסמליה המוכרים היה הפוסטר "ארצך זקוקה לך" שהופץ באנגליה כדי לשכנע צעירים להתגייס. על ההתלהבות להתגייס ולהילחם כתב משורר ידוע אחר, זיגפריד ששון האנגלי, את השיר "התאבדות בשוחות" (כאן בתרגום שלי):

 

הִכַּרְתִּי פַּעַם נַעַר, חַיָּל רָגִיל,

שֶׁחִיֵּךְ לַחַיִּים בְּרֵיקָנוּת שֶׁל גִּיל,

הוּא יָשַׁן בְּשַׁלְוָה, בַּחֹשֶׁךְ וְסַגְרִיר,

וְזִמֵּר בַּהַשְׁכָּמָה עִם צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר

 

בַּחֹרֶף, בַּשּׁוּחוֹת, מְבֹהָל וְעָגוּם,

בָּרַעַשׁ, עִם כִּנִּים וְעִם מַחְסוֹר בְּרוּם,

הוּא תָּקַע לְעַצְמוֹ כַּדּוּר בַּמֹּחַ,

וּמֵאָז שׁוּב לֹא הֻזְכַּר, אֶפְשָׁר הֲרֵי לִשְׁכֹּחַ.

 

אַתֶּם הַזְּחוּחִים, בְּעֵינֵיכֶם בָּרָק,

הַמְּרִיעִים לַחַיָּלִים הַצּוֹעֲדִים בַּסָּךְ,

סוּרוּ הַבָּיְתָה וּשְׂאוּ לָכֶם תְּפִלָּה

לְבַל תַּכִּירוּ אֶת הַתֹּפֶת בָּהּ הַצְּחוֹק נִבְלָע.

 

הקשיבו לשיר בביצוע פיטר דוהרטי:

 

 

ששון, בן לאב יהודי ממוצא עיראקי ולאם אנגלייה, התגייס לצבא בהתלהבות וזכה בכמה עיטורים, אבל אחרי שלוש שנים, כשהייאוש באירופה ובשוחות גבר, שינה את טעמו: הוא החל לכתוב שירים פציפיסטיים, פירסם הצהרה בגנות המשך הלחימה, ובצעד הפגנתי אפילו השליך לנהר את אחד העיטורים שקיבל. ששון היה משוכנע "שאלה שבידם הכוח לסיים את המלחמה, מאריכים אותה במתכוון", ותיאר את המלחמה כהונאה וכטרגדיה. הוא נשפט בבית דין צבאי, ודינו עלול היה להיות הוצאה להורג בפני כיתת יורים, אך עונשו הוקל, והוא נשלח לאשפוז פסיכיאטרי בטענה שפעל מתוך טירוף הדעת.

 

זיגפריד ששון. תיאר את המלחמה כהונאה והשליך לנהר את אחד העיטורים שקיבל (צילום: Gettyimages)
    זיגפריד ששון. תיאר את המלחמה כהונאה והשליך לנהר את אחד העיטורים שקיבל(צילום: Gettyimages)

     

    זיגפריד ששון נפצע אמנם בקרבות, אבל החלים וזכה להאריך ימים. ג'ון מק'קריי, לעומתו, נהרג באחד הקרבות על אדמת צרפת כחצי שנה לפני תום המלחמה.

     

    ב-11 בנובמבר 1918, השבוע לפני 98 שנה, נכנעו הגרמנים וביקשו הפסקת אש. מי יכול היה אז לשער בנפשו שהמלחמה שנועדה לסיים את כל המלחמות, תהיה רק המבוא למלחמה הבאה, הנוראה לא פחות.

     

    ______________________________________________________

     

    השיר האנטי-מלחמתי שכתבה חוה אלברשטיין עורר סערה ציבורית. הקליקו על התמונה:

     

    "עד מתי יימשך מעגל האימה?" הקליקו על התמונה  (צילום: ענת מוסברג)
    "עד מתי יימשך מעגל האימה?" הקליקו על התמונה (צילום: ענת מוסברג)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים