העובדת מהפיליפינים עזרה להקים סטארט-אפ ונשארה ענייה (בינתיים)

אישה ענייה אחת עוזבת את בנותיה הקטנות ונוסעת לבדה לארץ רחוקה. היא עובדת קשה מאוד, וכל חודש שולחת להן כסף כדי לתת להן חינוך ועתיד טוב יותר. יום אחד היא פוגשת במקרה סטארטאפיסט נמרץ; היא משמשת לו כמוזה ועוזרת לו להקים סטארט-אפ חדשני וחובק עולם, שיכול לתרום לרווחתם של מאות מיליוני עובדים זרים בעולם. האם תישאר ענייה, או שהמיזם שנולד בהשראתה יהפוך את הדלעת שלה לכרכרת זהב?

עוד בערוץ אנשים:

• מדריכת הירי שלא פוחדת מתאונות נשק
• יצא בשאלה ומשלים פערים בהשכלה
• ורדית מת"א ומלי מהשומרון עושות יחד שלום
  

הסיפור הזה, שנשמע כמו אגדה אורבנית, הוא הביוגרפיה האמיתית לגמרי של מרג'י כריסטובל (48), שב-2003 עזבה את ביתה שבפיליפינים והגיעה לישראל כעובדת זרה. היא ניקתה, שטפה, טאטאה, קרצפה, האכילה, השקתה, טיפלה – ואז הגיע הטוויסט המפתיע בעלילה.

כריסטובל. "הילדות שלי היו מאוד עצובות כשעזבתי"(צילום: יאיר שגיא)

המעסיקים שלי היו נדיבים אליי

עד לפני 13 שנה חיה כריסטובל עם בעלה ושלוש בנותיהם בקוויטה סיטי שבפיליפינים, שעה נסיעה מהבירה מנילה. בני הזוג עבדו קשה - הוא כמכונאי, היא ברשת פיצריות גדולה. ההחלטה לעזוב לא הייתה קלה, שכן שלוש הבנות היו אז בגיל ההתבגרות - הקטנה בת 11, הגדולה בת 14. עם זאת, אמן הבינה שהמהלך שלה יכול להביא תועלת לכולם. "הילדות שלי היו מאוד עצובות כשעזבתי", נזכרת כריסטובל, "אבל הן נשארו במשפחה, עם אבא, סבא וסבתא, והבינו שאני עושה את זה למענן, שאני מוכנה לעבוד קשה מאוד כדי שהן יוכלו לרכוש השכלה כמפתח לחיים טובים יותר".

כשהגיעה לכאן, הארץ המאובטחת הייתה כרגיל שרויה בגל טרור, אבל לא היה לה זמן לעכל את המציאות החדשה, והיא מיד עלתה לאוטובוס שהוביל אותה אל המעסיקה הראשונה שלה - קשישה שגרה בשכונת רמת החייל שבתל אביב. "עבדתי אצל הליידי רק חודשיים, ואז היא נפטרה. אחר כך מצאתי עבודה אצל משפחה ברמת השרון: האבא היה רק בן 42, חולה בסרטן, והיו להם ילדים קטנים. טיפלתי בהם, ואחרי פחות משנתיים האבא נפטר".

לא קשה לטפל באנשים ולהיקשר אליהם בידיעה שסופם קרוב? 

 "בטח שכן. האנשים האלה הופכים להיות כמו ההורים שלי, וכשהם מרגישים לא טוב, אני עצובה. הלב שלי מעורב בעבודה, אני עושה את המיטב למענם, אבל אני לא באמת יכולה לעזור להם - רק לספק להם מה שהם צריכים באותו רגע. העבודה הזו לא קלה, אבל אין לי אפשרות לבחור כאן עבודה אחרת: הוויזה מאפשרת לי לעבוד בישראל רק עם מבוגרים או חולים, וכל עבודה אחרת היא לא חוקית. למזלי, רוב המעסיקים שלי היו מאוד נדיבים אליי, אירחו אותי יפה ודאגו לי".

גם המעסיקה הנוכחית שלה, רחל בן-עזר (91) מתל אביב, שאצלה היא עובדת זה 11 שנה, מטפלת בה יפה. בן-עזר גם הכירה לה את הנכד שלה, ברק, שבזכותו חייה עשויים להשתנות. ברק בן-עזר (37), בוגר מדעי המחשב וכלכלה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, היה בעבר מנהל במייקרוספט וכיום הוא יזם סטארט-אפ. חברת Libra trade שהקים פיתחה את אחת המערכות הראשונות שאפשרו מסחר פיננסי באמצעות האייפון, ומעסיקה כיום מאות עובדים בארץ ובחו"ל. ב-2014 הוא חיפש את המיזם הבא שלו, ואת ההשראה קיבל מכריסטובל כשפגש בה בבית סבתו. בידה היא החזיקה צרור של שטרות כסף, שכן באותו יום קיבלה את המשכורת שלה, במזומן.

"שאלתי את מרג'י מה היא עושה עם הכסף", מספר בן-עזר, "ומדבריה הבנתי עד כמה הנושא של העברת הכסף למשפחתה הוא מסורבל ויקר. מרג'י סיפרה שהיא חייבת להתנהל רק עם מזומן, כי כעובדת זרה אין לה רשות להחזיק כרטיס אשראי. הבנתי שיש כאן הזדמנות אדירה לעזור למרג'י ולחבריה, כי כמוה יש עוד מאות מיליוני עובדים זרים בעולם, וכולם נתקלים באותן בעיות. זה עורר בי רעיון לייצר טכנולוגיה שתשפר את מצבם. קראתי המון, חקרתי, דיברתי עם החברות של מרג'י, הכנתי תוכנית עסקית והקמנו את חברת Neema.

"המיזם, שמרג'י היא ההשראה שלו, המוזה שלו, מאפשר לעובדים זרים להפקיד את הכסף שהם מרוויחים אצלנו, בסניף שפתחנו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, ואז להעביר אותו למשפחה שלהם באמצעות אפליקציה שפיתחנו. האפשרות הזאת חוסכת להם כסף רב, שאותו הם שילמו עד כה כעמלות לבנקים. בשבילי זאת זכות מאוד גדולה לעבוד על סטארט-אפ בעל ערך מוסף, שיכול לעשות שינוי בעולם. זאת הרגשת סיפוק שאין שנייה לה".

בן-עזר. "פיציתי אותה באופציות" (צילום: יאיר שגיא)

המטרה: לשרת רבע מיליארד עובדים

בשנה שחלפה מאז הוקמה Neema ("נולדה לשפע" בסווהילית) היא מתפתחת בקצב מרשים: אחרי שסניף ראשון נפתח בתל אביב, עומדת לקום שלוחה שלה בהונג קונג, שם מתגוררים חצי מיליון עובדים זרים. היעד הבא הוא ארצות הברית. "המטרה שלנו היא לשרת רבע מיליארד עובדים זרים בכל העולם", אומר בן-עזר.

בנק הוגן, ללא עמלות, הוא חלומם של רבים. האם אתם חושבים על בנקאות אלטרנטיבית הוגנת גם עבור הישראלים?

"זה משהו שאנחנו כרגע בודקים אותו, ויש מצב שכן. כרטיס האשראי שאנחנו מנפיקים יכול לשמש כבר היום את כל מי שרוצה לחסוך בעמלות - בעיקר עמלות המרת מטבע בקניות באינטרנט או בנסיעות לחו"ל. אנחנו פתוחים גם בפני אוכלוסיות נוספות שאין להן חשבון בנק. אנחנו מכוונים מאוד גבוה".

ומרג'י כריסטובל? היא בינתיים לא קיבלה ולו שקל אחד. זאת, על אף שאת קבוצות המחקר לצורך הקמת המיזם היא ארגנה בעצמה מקרב חבריה; היא גם גייסה לקוחות עבור החברה, ועד היום משמשת כיועצת. מעשית, היא נותרה בדיוק באותה פוזיציה: שוטפת, מאבקת וסועדת במסירות וסביב השעון את סבתו של ברק בן-עזר. החלומות שלה נותרו פשוטים וצנועים: לעבוד כאן עד לפנסיה כדי לבנות בית למשפחתה, ובגיל הפרישה להיות תופרת. בנותיה התקדמו יפה בזכות עבודתה כאן: הן השלימו תארים; אחת מהן עובדת עכשיו בבנק, והשתיים האחרות הן אחיות בבתי חולים.

בן-עזר מודע לבעייתיות במצבה של המוזה שלו. "הבעיה היא שהחוק לא מאפשר לנו להעסיק אותה ולשלם לה שכר", הוא אומר, "כי הוויזה שלה מוגבלת לעבודה סיעודית בלבד. אבל פיציתי אותה באופציות, וכשהחברה תונפק בשווי של כמה מיליארדים, היא תהיה מולטי-מיליונרית".

אתה יכול להבטיח לה שזה יקרה?

"אני לא יכול להבטיח לה, אבל בשביל זה אני פה - כדי להביא את החברה להנפקה מוצלחת - ואני מאמין בכל ליבי שזה יקרה. ימים יגידו".

______________________________________________________

עובד זר הגיע אליה עם תיק - ומאז לא יצא. הקליקו על התמונה:

"האופי שלי לא התאים לגברים הישראלים". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)