ב-19 באוקטובר, בתום שבועיים של צעדות ברחבי הארץ, נערכה מול בית ראש הממשלה בירושלים "עצרת התקווה" מטעם תנועת נשים עושות שלום, שקראה לממשלת ישראל להגיע להסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית. באירוע השתתפו רבבות (לפי המארגנות, כ-20 אלף אישה ואיש), אבל את ההצגה גנב מסך שחור שיצר חיץ בין משתתפי העצרת לבין דיירי הבית ברחוב בלפור. השימוש במסך עורר רעש תקשורתי וביקורת ציבורית, אבל כשאני שואל שתיים מהדמויות המרכזיות שעמדו מאחורי האירוע, ורדית קפלן ומלי גברא בר-חיים, איך הרגישו כשראו את המסך, אני מקבל תשובה מפתיעה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
"התקשורת פספסה בבחירה שלה להתעסק במסך השחור", אומרת קפלן, המשמשת גם כדוברת "נשים עושות שלום". "המסך הזה היה חלק מסידורי אבטחה סטנדרטיים, ואני לא חושבת שראש הממשלה עצמו התעסק בו, מה גם שזה לא נכון לומר שראש הממשלה מתעלם מאיתנו. כשהקמנו אוהל מחאה, ארבע נשים מהתנועה הוזמנו להיפגש איתו, וארבע נוספות הוזמנו לפגישה עם רעייתו. התנועה איננה בוחרת את ראש הממשלה: הציבור בוחר בו. אנחנו לא בעדו ולא נגדו. בתנועה שלנו יש מגוון רחב של נשים מכל המגזרים, שמחזיקות עמדות פוליטיות רבות ומגוונות, אבל כולנו מאוחדות בדרישה קונקרטית ממקבלי ההחלטות להתניע הסדר מדיני".
כך נראתה העצרת בירושלים:
המצוקה של האנשים ממול
קפלן וגברא בר-חיים עצמן מדגימות היטב את המגוון הרחב שמאפיין את חברות "נשים עושות שלום": הן באות ממקומות שונים, גיאוגרפית ואידיאולוגית, ויש שיגידו שאם השתיים האלה מצליחות לעשות שלום ביניהן, הרי שסלולה הדרך גם לנורמליזציה עם שכנינו.
ורדית קפלן (55) היא חילונית, גרה בתל אביב, אם לשלושה ובעלת חברה לייעוץ ולייזום בתחומי הנדל"ן והתיירות. יש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית, ולדבריה, תמיד היה לה דחף לשנות, ובעבר הייתה פוקדת בקביעות הפגנות של "שלום עכשיו".
מלי גברא בר-חיים (37) גרה ביישוב עלי זהב שמעבר לקו הירוק, אם לבן ולבת, מנהלת צוות מכירות ושירות בבורסת היהלומים, בעלת תואר בתקשורת ובמדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. היא נולדה למשפחה חרד"לניקית שגרה תחילה ברמת גן ובהמשך עברה לפתח תקווה - "ועד גיל 18 הייתי עם שרוולים וגרביים ארוכים ולא דיברתי עם בחורים". כשסיימה את בית הספר, החליטה לעשות שירות לאומי, ועם הזמן הפכה לדתייה לאומית. לפני 11 שנה עברה לשומרון - תחילה לברוכין, שם גרה שבע שנים עם בעלה הראשון, ואחר כך עברה עם בעלה השני לעלי זהב, יישוב מעורב של חילונים ודתיים. "לפני 'נשים עושות שלום' לא הייתי בהפגנות שנים, מאז ימי 'העם עם הגולן'", היא אומרת.
קפלן: "אני החלטתי להיכנס לפעילות אחרי מבצע צוק איתן בקיץ 2014 הטראומטי. אלה היו 50 ימים של חזית, שבה נלחמו הבן שלי והחברים שלו, ובמקביל היה צריך לשמור על הילדים בעורף. הבנו שכל שנתיים יש מבצע, ושאין לזה סוף. במהלך המבצע קיבלתי הזמנה לחתונת בת של חברה שלי, גלי ניר, עם בחיר ליבה בניה שראל. כמה ימים לאחר מכן ראיתי את השם שלו ברשימת הנופלים ולא יכולתי להאמין למראה עיניי. נסעתי להלוויה שלו, וכשחזרתי, נשבעתי שכל עוד אני אמא בישראל, אעשה כל שביכולתי שכאב הלב הזה לא יהיה מנת חלקו של אף אדם שאני מכירה. לאחר זמן התחזקה ההכרה שצריך לעשות, ושכנה שלי הכירה לי את 'נשים עושות שלום'".
גם גברא בר-חיים נכנסה לפעילות בעקבות חוויה אישית שעברה, אם כי שונה לגמרי. "הייתה לי עוזרת ערבייה מהכפר א-דיכ הסמוך אלינו. התחברנו, בין השאר משום ששתינו היינו גרושות באותה תקופה, ושוחחנו הרבה על ילדים ועל הנקות. לפני כן לא יצא לי לדבר באופן פתוח עם השכנים, וממנה למדתי שבכפרים הסמוכים יש מצוקה גדולה של אבטלה ועוני, שנשים רבות עובדות בעבודות פיזיות קשות ושהם מקבלים הקצבות לחשמל ולמים. עד אז לא ידעתי כלום מזה – למרות העובדה שאנשים האלה גרו ממול.
"בשלב מסוים גברה המתיחות הביטחונית באזור והוחלט שפלסטינים לא ייכנסו ליישוב שלנו בלי אישור מיוחד ובלי ליווי עם נשק. העוזרת ואני לא יכולנו לסבול את זה, וגם ניסינו לעקוף את ההוראה, אבל בסוף היא התפטרה על הרקע הזה, ולי זה היה קשה מאוד. אני כאדם רוצה לקדם מציאות שוויונית שבה אני יכולה לחיות בביטחון והשכנים שלי יכולים לחיות בכבוד, כך שהמצב שנוצר היה בלתי נסבל בעיניי. לפני שנה היה אצלנו חוג בית של 'נשים עושות שלום', ואני ועוד אישה מהיישוב החלטנו להצטרף".
מנהיגות התנועה הן נשים; גם מי שיזמה אותה היא אישה - עו"ד עירית תמיר - אבל בקרב החברים יש 15 אחוז גברים. "אנחנו לא אומרות לא לגברים", אומרת גברא בר-חיים, "אבל אנחנו רוצות לקדם ייצוג נשי הולם בקבלת החלטות אסטרטגיות".
קפלן: "אם אנחנו מסוגלות לברוא חיים, אין סיבה שלא ניקח חלק בקבלת החלטות כדי לברוא עתיד שונה ולייצר תקווה. ההיסטוריה הוכיחה שכאשר שילבו נשים בטיפול בנושאי שלום וביטחון – למשל, בצפון אירלנד ובליבריה - הייתה התקדמות משמעותית".
הכירו את "נשים עושות שלום":
ידברו על זה
בין אם עולם האסוציאציות זורק אתכם למחזה היווני הקלאסי "ליזיסטרטה" או לתנועת "ארבע אמהות" (זהרה ענתבי, ממקימות התנועה ההיא, פעילה גם ב"נשים עושות שלום"), נראה כי התאגדות נשית אל מול מצב ביטחוני רעוע יכולה בהחלט להפוך את הקערה על פיה.
אתן מצהירות על עצמכן כא-מפלגתיות. הדבקות בפנייה למכנה משותף רחב ככל הניתן לא עלולה להתברר כחסרת שיניים?
גברא בר-חיים: "אנחנו לא נשאבות למקום השונה, אלא לחיבורים, ואנחנו באמת מעוניינות להגיע למגוון רחב. לאנשים לוקח זמן לדבר בשפה של חיבורים, כי הם התרגלו להסתכל על הבדלים".
קפלן: "הבנו שכדי לעשות שינוי, אנחנו צריכות לייצג נכוחה את כל פני החברה הישראלית ומכל הקשת הפוליטית, ליצור דיאלוג גם בתוכנו ולהבין שרב המשותף על השונה. זו המטרה: להציף ולערוך שיח של תקווה ובסיס משותף, לא להתבצר בייאוש; לשמוע ולנהל שיח כדי להבין שיש דרכים להגיע לעמק השווה. רוב הישראלים לא פגשו פלסטינים ביומיום; יש להם דימוי לא נכון עליהם. בבוקר העצרת בירושלים התקיים מפגש בין נשים פלסטיניות לישראליות, ומשני הצדדים הגיעו נשים שמגדלות כאן ילדים ורוצות שיהיה להם עתיד. כשנפגשים, מבינים שאפשר לנהל דיאלוג ולחיות בשפיות".
היום (שני) מתכוונות חברות התנועה לצעוד מבית ראש הממשלה למשכן הכנסת, שבו ייפתח מושב החורף. בהמשך הן מתכננות לקיים "משמרות שלום" בקריאה להסכם מדיני. "יש ציבורים שבהם המילה 'שלום' לא נאמרה כבר הרבה מאוד זמן", אומרת גברא בר-חיים, "אבל אנחנו הצלחנו להחזיר את השיח הזה ואנחנו מתכוונות להמשיך בכך. גם אם לא יסכימו איתנו, ידברו על זה. מעיזים להתחיל לדבר על זה".
______________________________________________________
גם הוא מנסה לעשות שלום, בדרכו. הקליקו על התמונה:
