הביאה לעולם בת בפונדקאות כדי ליצור משפחה עבור בנה האוטיסט

לפני שנה ורבע נסעו נטע פורת-ציפורי ובעלה לגיאורגיה וחזרו משם עם תינוקת. בקרוב תיוולד להם ילדה נוספת באותו הליך. המטרה: שבנם הבכור שחר לא ירגיש לבד

נטע פורת-ציפורי, 43, בעלת המרכז ללימודי אנגלית "נטע פלנטע", נשואה ואם לשלושה, גרה ברשפון. "אני נלחמת כמו לביאה כדי לתפקד" (צילום: יריב כץ)
נטע פורת-ציפורי, 43, בעלת המרכז ללימודי אנגלית "נטע פלנטע", נשואה ואם לשלושה, גרה ברשפון. "אני נלחמת כמו לביאה כדי לתפקד" (צילום: יריב כץ)

"נולדתי וגדלתי במושב רשפון. כשהייתי בת 25, אובחנתי כחולת פיברומיאלגיה קשה לאחר שסבלתי מהתעלפויות חוזרות ונשנות. מסביבי כולם טענו שזה פסיכוסומטי, אבל אני ידעתי שאני חולה. את גיל, בעלי, הכרתי דרך חברה, וכשהייתי בת 31 התחתנו. שנתיים לאחר מכן נולד בננו שחר בלידת ואקום קשה. מרגע שיצא לאוויר העולם, לא הפסיק לבכות. הוא היה פעוט חינני ומלא קסם, אבל לא אכל אוכל מוצק וסבל מכל מיני בעיות. כשהיה בן שנה ועשרה חודשים, אמרה לי הגננת במשפחתון שלו: 'תשמעי, אני אמא לשמונה ילדים, משהו לא נראה לי עם הילד שלך'. התברר שהיא צדקה, בגדול.

 

"החלטנו ללכת לייעוץ. הייתי אז בסוף היריוני השני. שבועיים לפני הלידה עמדתי עם בעלי מול רופאה במרכז להתפתחות הילד, והיא הודיעה לנו חד־משמעית: 'הילד שלכם אוטיסט'. השמיים נפלו עליי. הרגשתי שאני נופלת לתוך תהום. מאותו רגע שקעתי לדיכאון שנמשך ארבע שנים. אני חושבת שפשוט התאבלתי על הילד שלי. 

 

"אחרי הלידה של בתנו מיקה הייתה האצה של הפיברומיאלגיה. במשך חודש שכבתי במיטה ולא יכולתי לתפקד. התחלתי לקחת כדור בשם 'ליריקה', שהוא נפלא, אבל חששתי מתוצאותיו של השימוש בו במקרה של היריון נוסף. לכן החלטתי יחד עם בעלי: יש לנו בן ובת, וזה מספיק.

 

"שחר לא דיבר עד גיל חמש. במהלך השנים שמעתי אינספור חוות דעת. בין היתר פגשנו קלינאית תקשורת, שטענה: 'הילד לא אוטיסט, יש לו בעיה בהתפתחות הלסת, ולכן הוא לא מדבר ולא אוכל אוכל מוצק'. קיוויתי שהיא צודקת, הקשבתי לה, ואפילו הכנסתי את הילד לגן רגיל. זו הייתה טעות. רק כששחר היה בן שלוש וחצי, הבנתי שאני מוכרחה להקשיב לתחושות הבטן שלי. העברתי אותו לגן שמיועד לילדים על הספקטרום האוטיסטי, ושם הוא באמת התקדם מאוד. במקביל, השקענו הון עתק בטיפולים פרא־רפואיים. הוא קיבל תרופה פסיכיאטרית להרגעה וראינו שהוא מתקדם יפה. כל זה קרה רק בזכות ההתגייסות האדירה של בעלי ושלי.

 

"היו לנו המון חששות: איך נתמודד עם היריון בשלט רחוק? מה יקרה אם שוב ייוולד לנו ילד אוטיסט? היה לנו גם חשש עצום מהעול הכלכלי ולקחנו הלוואה מטורפת, הכל למען יצירת משפחה גדולה"

"מיקה, בתי השנייה, נתנה לי כוח רב. היא הפיצה אור נפלא בבית. שחר התחבר אליה בצורה מדהימה, ממש לא עזב אותה לרגע. היא ילדה פעילה וצחקנית, ועד היום תורמת לו מאוד. גידלנו אותה תוך כדי ריצות לטיפולים בלתי נגמרים עם שחר.

 

"כשמיקה הגיעה לגיל חמש, הבנו שזה לא הוגן כלפיה להישאר לבד בעולם עם אח שהוא חריג. ידענו שלא נוכל להיכנס להיריון בגלל התרופה שלי, ובעלי החל לדחוף לכך שנלך על פונדקאות. היו לנו המון חששות: איך נתמודד עם היריון בשלט רחוק? מה יקרה אם שוב ייוולד לנו ילד אוטיסט? בסופו של דבר טסנו להיכרות עם הפונדקאית בגיאורגיה, ושם החלטנו סופית להביא לעולם ילד נוסף, בעזרתה. היה לנו חשש עצום מהעול הכלכלי ולקחנו הלוואה מטורפת, הכל למען יצירת משפחה גדולה. לפני שנה ושלושה חודשים נולדה בתנו גוני. שחר קיבל אותה בצורה מופלאה. זה גרם לנו אושר רב. 

 

 "לפני כמה חודשים הייתי בהרצאה של העיתונאית חגית רון־רבינוביץ', אם לארבעה, שהבכור מביניהם הוא אוטיסט. היא עשתה סרט על התמודדות של אחים לאוטיסטים. חגית אמרה שהבינה כי היא 'בונה גדוד לבן שלה', ולכן הקימה משפחה גרעינית גדולה. זה הידהד אצלי. בכיתי כל ההרצאה. ידעתי שאני הולכת על פונדקאות שנייה. זה משא כבד על הכתפיים, אבל הבנתי שאני בונה קן רחב למען שחר ולמען הבנות שלנו, שיהיו יחד ויעזרו לו אחרי לכתנו.

 

"בנובמבר הקרוב עומדת להיוולד לנו עוד ילדה מתהליך פונדקאות. אסע לגיאורגיה להביא את בתי התינוקת יחד עם חברה טובה, שעוזבת הכל למעני למשך שלושה שבועות. אי־אפשר לעבור את זה לבד, ומצד שני לא אוכל לנסוע עם בעלי ולהשאיר מאחור שלושה ילדים קטנים. הוא יישאר איתם בארץ.

 

השורה התחתונה:

"אני נלחמת כמו לביאה כדי לתפקד. מבחינתי זו שליחות לומר לנשים שיש להן פיברומיאלגיה וגם לנשים שיש להן ילד אוטיסט, שאסור לוותר. צריך להילחם ולהפוך את החיים לכמה שיותר רגילים".

 

______________________________________________________

 

עליזה דודאי נכנסה להיריון כפונדקאית בגיל 37, כשכבר הייתה אם לארבעה ילדים. הקליקו על התמונה:

 

"הבונוס הכלכלי לא היה שיקול". הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)
"הבונוס הכלכלי לא היה שיקול". הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)

 

מה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד