עשור אחרי ההתנתקות, המפונים חיים יחד ומעדיפים להתפלל בנפרד

החורבן שחוו תושבי ההתנחלויות "גן אור" ו"גדיד" בגוש קטיף, כאשר נאלצו להתפנות מהן לפני 11 שנה, נרפא כעת מעט עם חנוכתם של שני בתי כנסת שישרתו את שתי הקהילות. זה קורה ביישוב באר גנים, סמוך לאשקלון, שבו נקלטו שבע קהילות של מתנחלים שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005.

שני בתי הכנסת החדשים ניצבים זה מול זה, והם כמעט זהים, מה שמעורר את השאלה מדוע לא הוקם מבנה מרכזי וגדול, שגם יאחד את הקהילה, גם יתבלט ביישוב וגם יחסוך כסף. "כל קהילה בנתה בית כנסת משלה", מאשר אהרן חזות, מי שכיהן כיו"ר האגודה בגן אור, וכיום פעיל ציבור בבאר גנים וחבר במועצה האזורית חוף אשקלון. "חיינו יחד יותר מ-30 שנה כקהילה, ואחרי הגירוש הדרישה הייתה להיות ביחד ביישוב, אבל שכל קהילה תוכל להיות גם לחוד".

12 פתחי חלונות בפריסה כמו-אקראית. האדריכל לא מנסה להסתיר את ההשראה(צילום: מיכאל יעקובסון)

שני בתי הכנסת דומים מאוד. את שניהם תכנן אותו משרד, "סטיו אדריכלים" (שבו היו שותפים יפתח יששכרוב, איתי שמוטר ודניאל אזרד; האחרון פרש בינתיים לדרך עצמאית), לבקשתם של נציגי שתי הקהילות שבחנו את החלופות שהציג לפניהם משרד השיכון.

שני בתי הכנסת זהים בגודלם - כל אחד יכול להכיל 300 מתפללים ומתפללות – עם חזיתות שמחופות ב"בטון אדריכלי" בשילוב טיח. זאת לא הייתה ההנחיה המקורית, כפי שמספר האדריכל יפתח יששכרוב בסיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet: "בתב"ע הוגדרה אבן חול, אבל לא רצינו אבן חול ולא אבן טבעית, כי בארץ אין כבר אבן טבעית ומה שמקבלים זו אבן מהודו או מטורקיה ואין לך שליטה עליה".

חזות (מימין) והאדריכל יששכרוב. חזיתות מחופות בבטון אדריכלי בשילוב טיח. הגדירו אבן חול, אבל האדריכל החליט אחרת(צילום: מיכאל יעקובסון)

פרגולה בנויה מובילה מבתי המגורים לבתי הכנסת, שגם עיצוב החלונות שלהם זהה. בחלונות שפונים דרומה, נפער בקיר פתח מוארך ונמוך. האדריכלים שאבו את הרעיון מכנסיית סנטה מריה, בתכנונו של האדריכל הפורטוגלי הנודע אלווארו סיזה. כוונתו של סיזה הייתה לאפשר למתפללים הכורעים על ברכיהם לזכות במבט רחוק החוצה; כאן יקרה דבר דומה למתפללים היהודים שיושבים על כיסא. בחלונות שפונים צפונה, עוצבו 12 פתחי חלונות מלבניים בפריסה כמו-אקראית, במחווה לתריסר שבטי ישראל. גם כאן לא מדובר בהברקה מקורית, אלא בציטוט מהאדריכל האמריקאי המוערך סטיבן הול.

כדי לאכלס את תשתיות מיזוג האוויר, הקיר הצפוני הוא עמוק ופיסולי, ומשולבת בו תאורה ששופכת אור על החלונות בשעות החשיכה. התקרה עבה בשני בתי הכנסת, הודות לגג המורכב ממסך פלדה שמחדיר, דרך פתח בתקרה, קרני שמש לא ישירות.

שום דמיון לבתי הכנסת ההם

את בית הכנסת המקורי של גן אור תכנן משרד האדריכלים גרטנר-גיבור-קומט, והוא משמש כיום כדיר לתושבי הרצועה. בית הכנסת של גדיד נותר נטוש. מדוע בשני בתי הכנסת אין כל דמיון לבתי הכנסת ששירתו את המתפללים בגוש קטיף, או מאפיין כלשהו שיזכיר את העבר? "אני לא יודע", עונה יששכרוב, ואחרי מחשבה קצרה מוסיף: "ניסיתי לתכנן לאנשים, והאנשים הם גוש קטיף. לא ניסיתי לקחת משהו אחר, אלא בניתי את הסיפור שלי. תכננתי בית כנסת לקהילה שעברה טראומה, ולא רצינו לעשות משהו שמסתכל אחורה".

אהרן חזות בבית הכנסת של מפוני גן אור. ''הוצאות כספים שמנסים להפיל על המפונים'', הוא מוחה(צילום: טל ניסים)

כל בית כנסת קיבל תקציב של 3.5 מיליון שקל מהמדינה. למרבה הצער, הביקור במבנים החדשים חושף איכות בנייה ירודה. "התנהלות כושלת בקבלת החלטות, שינויים במכרזים, קבלנים שהתחלפו, פיקוח שלא בוצע, ביצוע חוזר של תשתיות - כל אלה עלו למדינה המון כסף ולאף אחד לא היה אכפת", טוען אהרן חזות, שליווה מקרוב את התהליך וממשיך להתמודד איתו גם עכשיו. "מינהלת 'תנופה' לא הייתה מקצועית אלא מינוי פוליטי, וגרמה להוצאות כספים שמנסים להפיל על המפונים".

בבית הכנסת של גדיד כבר התגלו נזקים, שנובעים מעבודה קבלנית מרושלת. העלות המשוערת של התיקון היא לא פחות מ-700 אלף שקל. בבית הכנסת של גן אור לא בוצעה העבודה במלואה, בגלל מפרט לקוי שהוגש לקבלן. הרושם הזה לא נעצר בבתי הכנסת; הוא מתאמת גם ביתר מבני הציבור ביישוב. "הגירוש היה קצר והוכיח שהמשטרה והצבא היו ערוכים", כועס חזות, "אבל הטיפול במפונים מאז ועד היום לא נפתר. כל גופי הממשלה לא ערוכים ולא חושבים לעומק, הכל טלאים טלאים, והסיפור לא הסתיים".

''הכל טלאים, טלאים''. באר גנים(צילום: טל ניסים)

הזלזול מצד המדינה מתבטא, לטענתו של חזות, גם בתוכנית המרושלת שנעשתה ליישוב כולו. הקווים המעוגלים, שעל בסיסם שורטטו המגרשים, הובילו ליצירת מגרשים בצורת טרפז. התוצאה הגבילה את שטח הבנייה בכל מגרש, ואילצה את התושבים להקים בתים דו-קומתיים – מה שהוביל להגדלת התקציב מעבר למה שתוכנן בהגדרת הפיצויים מהמדינה. מרבית תושבי גן אור היו חקלאים בגוש קטיף, ורק רבע מהם חזרו לעסוק במקצוע אחרי הפינוי. רובם מובטלים כיום.

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "ראשית, הקמת מבני הציבור, התשתית והפיתוח של היישוב הינם באחריות משרד הבינוי והשיכון. המשרד רואה חשיבות רבה בטיפול במפונים, ולראייה מינהלת 'תנופה' פעלה להעברת החלטות ממשלה רלוונטיות לצורך תקצוב הקמת הישוב. התקציבים הועברו למשרד הבינוי והשיכון לצורך ביצוע. יתר על כן, רק לאחרונה, בהתאם לבקשת המשרד וליוזמתו, אישרה הממשלה תוספת תקציב שלישית במספר להשלמת מבני הציבור ביישובי המפונים, לרבות בבאר גנים.

"באשר לתכנית המתאר, תכנית המתאר של באר גנים נעשתה ע"י טובי האדריכלים ובשיתוף עמותה מטעם היישוב. התכנית אושרה ע"י כלל הגורמים הנדרשים, לרבות המועצה הארצית לתכנון ובנייה. רוב המגרשים באזור הינם בצורת 'מלבן' ומיעוטם, בעיקר אלה הנמצאים בקצה הרחוב אשר מועדפים בד"כ ע"י המתיישבים, צורתם שונה במקצת. אולם, יש להדגיש כי צורת המגרש אינה משפיעה על זכויות הבנייה, אלא היא יכולה להשפיע על צורת העמדת הבית על המגרש. עם זאת, המפונים בחרו בעצמם את המגרשים לאחר שבדקו ובחנו אותם הן בשטח והן על גבי המפה, וככל הנראה, שקלו את החסרונות והיתרונות של כל מגרש ומגרש. לעניין 'נזקי הבנייה' בבית הכנסת, מדובר בנזקים שהתגלו בראשית החורף הקודם וטופלו ע"י המועצה האזורית חוף אשקלון ומשרד הבינוי והשיכון". 

יש מי שהעדיף לעצב את הפנים לבד

הדמיון בין בתי הכנסת אינו מוחלט; מדי פעם יש גם הבדלים ביניהם. בית הכנסת של גן אור מרשים יותר מבחוץ, הודות לגוש המונוליתי שמרכיב את המבנה והמעבר המקורה בתקרת בטון חשוף, שמחוררת בעיגולים אופנתיים ונשענת על אוסף של עמודים אלכסוניים. "הפרגולה הזו גורמת להסתכל לשמיים", מסביר האדריכל, "חלק מתהליך הכניסה לבית הכנסת והמעבר מחול אל קודש". להבדיל, בית הכנסת של גדיד הוא אוסף צורני מגובב מעט, והפרגולה מתאפיינת בצורניות מאופקת.

עיקר ההבדל מורגש כאשר נכנסים לשני בתי הכנסת. בעוד שקהילת גדיד הסכימה להצעת האדריכלים בנוגע לעיצוב ארון הקודש והבמה, שהפכו למרכיבים דומיננטיים שמעניקים אחידות מודרנית, הרי שקהילת גן אור העדיפה לבקש מנגר לתכנן את ארון הקודש והבמה. זה, מצדו, בחר בגוונים, בצורות ובעיטורים מצועצעים הזרים למבנה.

בבית הכנסת של גן אור, המתפללים החליטו להוסיף וילונות בניגוד לתכנון המקורי(צילום: מיכאל יעקובסון)

"עכשיו אנחנו פועלים שהארון לא יהיה תקוע ככה", מגיב חזות כשאני מחווה את דעתי על התוצר. "לא יכולת לפני כן לחשוב על זה? הייתי מוציא לך סקיצה חינם", מגיב מיד האדריכל. "זה מה שהאנשים רצו", מתגונן חזות, ומוסיף שבעתיד אולי אפילו יחליפו את הארון.

התערבות נוספת בבית הכנסת של גן אור, שעשו המתפללים על דעת עצמם, היא תליית וילון לאורך החלון המוארך המלווה את החזית הדרומית. התוצאה מוסיפה, כמובן, לגיבוב הקיים ממילא, אבל חברי הקהילה היו נחושים בהחלטתם. 110 אלף שקלים עלו הארון והבמה, מתוכם כיסתה המדינה 74 אלף שקלים והשאר מומן מתרומות המתפללים. את שאר הריהוט הביאו מבית הכנסת שנהרס בגן אור.

הבדל משמעותי נוסף נמצא בעזרת הנשים. בבית הכנסת של גן אור, העזרה מוגבהת בחצי קומה; בבית הכנסת של גדיד, העזרה מוגבהת בקומה שלמה. בשני המקרים, מגלה יששכרוב, התושבים אף ביקשו כניסה נפרדת לגברים ולנשים לבית הכנסת עצמו. "עד היום הם כועסים עלי שלא הפרדתי", הוא מספר. "אני חושב שזה לא נכון, כי בית כנסת הוא מוקד קהילתי וההפרדה מתבצעת בתוכו, אז למה צריך גם להיכנס אליו משני מקומות שונים?"

כמה מתפללים יהיו כאן?

בבית הכנסת של קהילת גן אור מתפללות 63 משפחות, שהן כ-85% מתושבי היישוב המקורי (הנותרים מתגוררים ביישוב המפונים יד בנימין, הסמוך לגדרה). אך איתן יתפללו גם משפחות מקהילת נצר חזני, שבית הכנסת שלהן טרם הושלם בגלל תקציב שלא הגיע מהמדינה. בקהילת גדיד יש כ-45 משפחות, שהן כ-80% מההתנחלות שהייתה ברצועת עזה (השאר גרים בין השאר באבני איתן ברמת הגולן ובנצר חזני).

עזרת נשים, עזרת גברים. 63 משפחות בתוספת אנשי נצר חזני, שטרם קיבלו את בית הכנסת שמגיע להם(צילום: מיכאל יעקובסון)

"אולי הגענו למנוחה ולנחלה", מסכם חזות, "אבל פצע כזה, גם כשהוא מגליד, משאיר אחריו צלקת. כשאתה נכנס לבית הכנסת החדש זו סגירת מעגל לקהילה - סוג של תרפיה קבוצתית ומקום שהרוח והחומר משתלבים בו יחד".

• "סטיו אדריכלים" חידשו את "בית השריון" בתל אביב ותכננו לו תוספת, תכננו בית כנסת במחנה רעים של צה"ל וביישוב צור הדסה, וכיום מתכננים מרכז לנוער בסיכון, בהזמנת "עמותת נגבה", בשכונה ד' בבאר שבע.  
  

נכנסים לכיפה המעופפת: בית הכנסת המרכזי של נצרת עלית. לחצו על התצלום (צילום: איתי סיקולסקי)