אלין לנגליב עומדת מאחורי מלון בראון ביץ' האוס עטור השבחים והפרסים שנמצא ברחוב הירקון בתל אביב ומספרת שניסתה לייצר חוויה של ריזורט בעיר בדומה לזו שיש במיאמי. "אריאלה גלוק, שהייתה שותפתי לגיבוש הקונספט, ואני ראינו במיאמי מודל: מצד אחד זו עיר גדולה, ומצד שני יש בה מוטיבים טרופיים כמו בריזורט.
"במלון בראון ביץ' האוס עטפנו את הריזורט במעטפת אורבנית ולא לקחנו את עצמנו יותר מדי ברצינות. זה עיצוב עם קריצה, כיפי, אווירה של חופש, עם שלל מוטיבים כמו אננס, פלמינגו ורוד זוהר, צמחייה טרופית וכדומה. מלון בגובה העיניים, מזמין ולא מתנשא", מספרת לנגליב. לשם כך, היא אומרת, נאלצו להתרחק מהשמרנות האופיינית למלונאות הוותיקה ולהעז בבחירת החומרים והחפצים.
ההמלצה של אלין לנגליב: "בחרתי בריזורט Six Senses Samui בקוסמוי בתאילנד. אני אוהבת את העיצוב הקולוניאלי העל־זמני. זה עיצוב אותנטי, לא מתאמץ ומתאים בפשטות לסביבה הטבעית שלו. אין מעטפת קיטשית וטרנדית וזה תמיד ייראה טוב, אין למלון הזה תאריך פג תוקף. בקתה מעץ בתוך הג'ונגל הגובל עם שפת הים זה המתכון לחופשה המושלמת. אני לא אבקש לחוות בתאילנד חופשה ניו יורקית".
אלגנטי בירושלים, טוטאלי בווייטנאם
דניאל חסון עיצב את מלון "הרברט סמואל ירושלים" החדש (לצד אינספור עבודות נוספות). "מדובר במלון מאופק, קלאסי, אלגנטי ואף שמרני", מסביר חסון. "הוא מכוון לקהל איכותי שמחפש שקט ואינטימיות במלון לא גדול במיקום מרכזי בירושלים. אין משפחות, אין רעש, אפילו בריכת השחייה נמצאת במרתף. כשמעצבים מלון כזה יש הרבה אילוצים, כי מדובר במבנה קיים עם שלל מגבלות, אך במקביל יש ירידה לכל הפרטים הקטנים במטרה להגיע לרמת נוחות גבוהה".
ההמלצה של דניאל חסון: "אני ממליץ על InterContinental Danang Sun Peninsula Resort בוייטנאם. לקחו חצי אי והקימו על שטח גדול מלון בהשקעה מטורפת. מדובר בריזורט טיפה מוגזם עד מעוצב מדי ויש בו ירידה לפרטים ברמה גבוהה מאוד. זו חוויה של מלון ויש בו עיצוב טוטאלי, אמיתי ומרהיב. הקבלה נמצאת ברום ההר וכדי להגיע לחדרים ולחוף הים יורדים במעין מעלית־גונדולה. הצבעוניות השולטת היא שחור, לבן וצהוב והכל מאוד מוקפד ומפנק, כולל מסעדת המישלן שיש במלון".
אם הכל כלול – אז בטיטניק
מיכאל אזולאי עומד מאחורי כמה בתי מלון בארץ, ובהם אינדיגו, The Post וגולדן קראון בחיפה, וכן המלון החדש מגדל
ההמלצה של מיכאל אזולאי: "מאז שהפכתי לאבא אני מחפש ריזורטים מסוג 'הכל כלול', ובקיץ האחרון יצא לי לבלות ב־Titanic Deluxe Belek בטורקיה. החדרים מופלאים בנוחות שלהם וזה תואם את תפיסת העולם שלי: חדר זה אזור של נעימות ושל נוחות בצבעים רכים. בלובי אתה יכול להתפרע בעיצוב ולצעוק אותו. ב'טיטניק' החדרים מאופיינים בצבעים מונוכרומטיים בהירים עם נגיעות של תכלת, צבעים שמדברים בשפה של חופש. הכל נוח: מהמיטות, דרך רוחב החדר וחדרי הרחצה ועד לנוף המרהיב.
"זה בדיוק מה שאני חותר אליו בעיצובים שלי. אמנם מדובר בריזורט גדול וחששנו שהוא יהיה הומה ורועש, אבל בזכות הגודל והחלוקה הנכונה היו אזורים שבהם הרגשנו שאנחנו היחידים במקום. במילים אחרות: יש אקשן למי שרוצה בו ויש שקט למי שמחפש אותו".
מוחצן על גבול הפרוורטי
אבי יפרח הוא המעצב האחראי על המלונות רוטשילד (ברוטשילד 96 בתל אביב) ודיאגילב (ברחוב מזא"ה 56 בתל אביב). יפרח עובד בשיטה מעט שונה ומשתף בעבודתו מעצבים צעירים. "אני בונה עולמות – שהם המלונות – סביב אנשים", הוא מסביר. "מלון האמנות דיאגילב נקרא כך על שמו של סרגיי דיאגילב, שהיה מבקר אמנות רוסי שטיפח אמנות על גווניה. הוא עבד עם הגדולים מכולם: מירו, פיקאסו, קוקו שאנל, מאטיס ואחרים והפיק איתם חוויות גדולות וטוטאליות. זה מה שאנחנו מנסים לייצר בעולם המלונאי שלנו.
"מלון רוטשילד, לעומתו, מוקדש לברון אדמונד דה רוטשילד, שאם היה חי היום היה זוכה בתואר סטארטאפיסט־על. הוא היה יזם בנשמתו. שני המלונות עוצבו ברוחם של אנשים מסוימים, אבל אין כאן ניסיון להנצחה מוזיאלית, אלא כוונה ליצור חוויה אותנטית לאורחים. כחלק מהכוונה הזאת, פריטים רבים עוצבו בידי מעצבים צעירים במיוחד עבור המלונות".
ההמלצה של אבי יפרח: "אני City Boy והמלונות שאני אוהב נמצאים בערים. אני אוהב את החוויה שבה אתה יוצא מהמלון ומיד נמצא בסצנה השוקקת של העיר, במרכז ההתרחשות. מכל המלונות אני ממליץ על The Soho Hotel בלונדון. בתוך המלון האורח זוכה לחוויה אחת, וברגע שיוצאים לרחוב ההומה החוויה מתחלפת לגמרי. המלון מעוצב בסגנון של פנטזיה אקלקטית, הוא מגוון, הוא מרגש, הוא מוחצן על גבול הפרוורטי, בעוד שבחוץ מתנהל עולם ארצי יותר, למרות שמדובר בסוהו – האזור הכי מדליק של העיר".
