איך קיבל ג'ון קיטס את עונת הסתיו, והאם הוא חש במותו הקרב ובא

יצירתו האחרונה של המשורר האנגלי הייתה שיר הלל לעונה שמתחילה עכשיו, שבו הוא נפרד מחמימות הקיץ ומבטא תחושת אבל. שנתיים לאחר מכן הלך לעולמו בגיל 26

עופרה עופר אורןפורסם: 25.09.16 02:14
ג'ון קיטס. עורך הדין לא הודיע לו על הכסף שירש, והוא נאלץ לעזוב את השירה ולעבוד לפרנסתו (צילום: Gettyimages)
ג'ון קיטס. עורך הדין לא הודיע לו על הכסף שירש, והוא נאלץ לעזוב את השירה ולעבוד לפרנסתו (צילום: Gettyimages)

במלאת לו 21 ירש אנגלי צעיר בשם ג'ון קיטס סכום כסף נכבד מסבו ומאמו, ולא ידע על כך: עורך הדין שהיה ממונה על ביצוע הצוואה, מעל בתפקידו ולא הודיע לו על הכסף שהיה זכאי לקבל, והוא המשיך לסבול כל חייו הבוגרים, הקצרים, ממצוקה כספית. בסתיו של 1819 כתב את שירו האחרון, "Ode to Autumn" ("שיר הלל לעונת הסתיו"), כאן בתרגום שלי:

 

עוֹנָה שֶׁל עַרְפִלִּים וּפוֹרִיּוֹת רַכָּה

חֶמְדַּת חֵיקוֹ וַחֲבֶרְתּוֹ שֶׁל שֶׁמֶשׁ מִתְבַּגֵּר;

בְּיַחַד זוֹמְמִים בִּמְלֵאוּת בְּרוּכָה

לִגְדֹּשׁ אֶת פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁמַּרְזֵבִים עוֹטֵר;

לִכְפֹּף בְּתַפּוּחִים עֵצִים עוֹטֵי אֵזוֹב,

וּלְהַבְשִׁיל אֶת כֹּל הַפְּרִי עַד עֹמֶק לְבָבוֹ.

הַדְּלַּעַת לְהַתְפִּיחַ, וּלְעַגֵּל אֱגוֹז,

לִגְדֹּשׁ אוֹתָם בַּמְּתִיקוּת שֶׁל מַה שֶׁעוֹד יִנְבֹּט.

וּלְהוֹסִיף פְּרִיחוֹת שֶׁהַדְּבוֹרָה תַּחֲשֹׁב

שֶׁאִם הַקַּיִץ חַלּוֹתֶיהָ כָּךְ הֵצִיף בְּטוֹב

הָחֲמִימוּת הַנְּעִימָה לַנֶּצַח לֹא תִּגּוֹז.

 

הֲרֵי מִי לֹא רֹאֶה אֶת כֹּל מַה שֶׁאִכְסַנְתְּ,

הֵן אוֹתָךְ הַמְּחַפְּשִׂים יִמְצְאוּ, כָּךְ קוֹרֶה

יוֹשֶׁבֶת שְׁוַת נֶפֶשׁ בְּתוֹךְ הָאָסָם

וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת תִּפְרַע שְׂעָרֵךְ;

אַתְּ שְׁקוּעָה בְּשֵׁנָה בִּקְצֵה תֶּלֶם חָרוּשׁ,

שִׁכּוֹרָהּ מִפְּרָגִים, חֶרְמֵשֵךְ הַמֻּפְקָר

לֹא קוֹצֵר עוֹד פְּרָחִים לְעַטֶּרֶת קְלוּעָה

וְאֶת מִטְעָנֵךְ אַתְּ נוֹשֵׂאת זְקוּפַת רֹאשׁ

חוֹצָה לְאִטֵּךְ נְחָלִים אוֹ נָהָר,

מַשְׁקִיפָהּ לְפָנִים, מַבָּטֵךְ מְהֻרְהָר

וְצוֹפָה בִּנְטִיפַת הֶעָסִיס כֹּל שָׁעָה.

 

וְהֵיכָן הֵם שִׁירֵי הָאָבִיב, כֵּן, הֵיכָן?

עֲלֵיהֶם לֹא נַחֲשֹׁב כִּי גַּם לָךְ יֵשׁ מִזְמוֹר,

כְּשֶׁמּוֹתוֹ שֶׁל הַיּוֹם מְפֻסְפָּס בֶּעָנָן

צוֹבֵעַ שָׂדוֹת בְּוָרֹד וּבְאוֹר.

יַתּוּשִׁים מַשְׁמִיעִים זִמְזוּמַם הָאָבֵל

עֲרָבוֹת נִשָּׂאוֹת בִּתְנוּעָה עֲדִינָה

אוֹ צוֹנְחוֹת, אִם מַשָּׁב לֹא מַגִּיעַ.

לְיַד הַיוּבַל גְּדִי פּוֹעֶה כְּקוֹבֵל

הַצְּרָצַר מְזַמֵּר לוֹ בְּקוֹל נְגִינָה

כְּשֶׁאָדֹם הֶחָזֶה מְשַׁרְקֵק בַּגִּנָּה,

וּקְבֻצַּת סְנוּנִיּוֹת מְצַיְּצוֹת בָּרָקִיעַ.

 

השיר בגרסתו המקורית:

 

 

הידידה הקרובה של השמש

 

השיר חתם למעשה את חייו כמשורר: קיטס לא יכול היה עוד להרשות לעצמו סגנון חיים משוחרר מעולה של פרנסה, ונאלץ לעבוד למחייתו ולהרוויח כסף. לא היה לו עוד פנאי, נפשי ומעשי, להקדיש את עצמו לכתיבת שירים. כשנה אחרי שהשיר התפרסם, הוא הלך לעולמו ממחלת השחפת בשעה ששהה באיטליה. רופאיו ציוו עליו להתרחק ממזג האוויר האנגלי. במחלה נדבק כנראה מאחד מאחיו, שבו טיפל במסירות.

 

בשיר האניש קיטס את הסתיו. באנגלית אין למילה הזאת מגדר: סתיו הוא "It". למרות זאת, בחר המשורר לפנות אל הסתיו כאל דמות נשית: העונה הזו היא הידידה הקרובה של השמש, גרם שמיים שעובר גם הוא האנשה ומתואר כמי שהולך ומתבגר לקראת סוף הקיץ. הסתיו והשמש חורשים מזימות משותפות: מבשילים את הפירות, מתפיחים וגודשים אותם בכל טוב ומבטיחים את לבלובם העתידי של הפרחים שישובו ויפרחו. עונת הסתיו מתוארת כמי שמתהלכת בתוך הנופים האנגליים המצוירים למעננו במילים: עצים שגזעיהם עטויים באזוב, בשל הלחות הרבה השוררת באנגליה, פלגים ונהרות שגולשים בין גבעות, עדרי צאן ויובלי מים.

 

קיטס מתאר את מעורבותה של עונת הסתיו בתהליכיו של הטבע. היא אמורה לקצור, אבל כמו האיכרים המותשים לקראת החורף, רואים גם אותה נחה על התלמים שבשדות, כמו שיכורה מכל הניחוחות האופפים אותה, נפרדת מהימים האחרונים שבהם אפשר עדיין להתהלך בחוץ בחופשיות. התיאורים בשיר חושניים מאוד: התמלאות הפרי, הדבורים המבוסמות מרוב חמימות נעימה, מתיקות הדבש, העסיס הנוטף, הצלילים השונים – פעייה, ציוץ, זמזום.

 

בבית האחרון של השיר מתעוררת תחושה של אבל. האם חש קיטס במותו הקרב ובא? האם הצער שעליו כתב מבטא את פרידתו לא רק מחמימות הקיץ אלא גם מהחיים עצמם? נימת דבריו מתריסה: הוא מסרב לחשוב על יופיו של האביב, ובהשאלה – על יופיים של הנעורים. אמנם היה צעיר מאוד במותו, רק בן 26, אבל הוא כותב על התבגרות וקִרבה אל הסוף, מתאר את החסד והמזמור שיש בסתיו, ובעצם, בהתבגרות.

 

קיטס נמנה עם זרם המשוררים הרומנטיקנים. הוא מת ב-1821, ורק אחרי מותו זכה בהכרה ובתהילה. קיטס למד רפואה, אבל אחרי שסיים את לימודיו והוסמך לעסוק במקצועו, הודיע שהוא מתעתד להיות משורר, לא רופא. את זמנו החל להקדיש יותר לכתיבה. קובץ השירים הראשון שלו ראה אור כשהיה בן 21. הספר לא זכה להצלחה ולא עורר עניין בקרב מבקרי הספרות, והמו"ל הביע אי-שביעות רצון ואפילו מבוכה. קיטס עבר למו"ל אחר, וזה העניק לו תמיכה ואהדה.

 

על חודשי חייו האחרונים העיד שהם בעצם מעין "קיום שלאחר המוות". את אהובתו האחת והיחידה לא נשא לאישה: לא רק בריאותו המידרדרת, גם שאיפותיו האמנותיות מנעו ממנו לנהוג כאחד האדם. אולי חש שחייו יהיו קצרים ושמוטל עליו להזדרז, להספיק להביע ולהנציח את כל היופי שידע.

 

______________________________________________________

 

מה הייתה "הדרך שלא נבחרה" של רוברט פרוסט, ואיזה אסון מסתתר בה? הקליקו על התמונה:

 

מאחורי השיר המפורסם מסתתרת בדיחה, שהובילה לטרגדיה איומה. הקליקו על התמונה  (צילום: gettyimages)
מאחורי השיר המפורסם מסתתרת בדיחה, שהובילה לטרגדיה איומה. הקליקו על התמונה (צילום: gettyimages)

 

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עופרה עופר אורן
|
|
נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים