אל "תתקתקו" ארוחה: הכינו
לילדים אוכל שמתגעגעים אליו

נכון, אתם עמוסים, עייפים ומותשים, אבל האוכל הוא לא עוד משימה שצריך לבצע. נועה דורון דוידסון מזכירה לכם שאוכל הוא חוויה רב חושית, שילדיכם יזכרו כל חייהם

נועה דורון דוידסוןפורסם: 26.09.16 09:37
 שבו עם הילדים סביב השולחן ובהתאם לגילם, ספרו להם את החוויה שלכם סביב אותו אוכל בילדות (צילום: Shutterstck)
שבו עם הילדים סביב השולחן ובהתאם לגילם, ספרו להם את החוויה שלכם סביב אותו אוכל בילדות (צילום: Shutterstck)

חשבתם על זה פעם, כמה יופי יש בלראות תינוק אוכל ונהנה? לדעתי זה יכול לרתק. אוכל הוא חוויה רב חושית, בעיקר אצל ילדים, כשהחוויה הזו עדיין אותנטית. היא לא מתערבלת עם דעות קדומות. היא לא מתערבלת עם איסורים והגבלות. היא לא מתערבלת עם אשמה ועם בושה. ילדים פשוט אוכלים. אצלם, חושי הטעם, הריח, המגע והצליל מתערבלים עם כל נגיסה. הם יוצרים הרמוניה של היכרות עם טעמים חדשים, שבונים, דרך האוכל, חוויות חיים וזיכרונות - נידבך על גבי נידבך.

 

האוכל של סבתא

אפשר לראות באוכל משהו חומרי ופונקציונאלי, אשר כל מטרתו היא להזין את הגוף לתפקוד יומיומי בריא, אך לדעתי, אוכל אינו רק פונקציונאלי. הוא טומן בחובו המון רגשות, תחושות ואפילו געגוע ותחושת "ביחד".

 

לא סתם יש בבתים מסויימים את המושג "האוכל של סבתא" (לדוגמא). זה למעשה אוכל הילדות האהוב עלינו, שאליו אנחנו כמהים. הריח, הצבע, המרקם והטעם שלו, יחזירו אותנו אחורה לתקופה מסויימת בילדות. אותו אוכל ייצור אצלנו געגוע לסבתא שאיתנו או שאיננה עוד. זהו האוכל אשר יחזיר אותנו לאותנטיות הילדית שלנו, לשמחה טיבעית של ילדים, בה האוכל לא מקבל תפקיד בלעדי של מילוי הקיבה, אלא נוצר בתוכו חוויה מסויימת ועמוקה יותר של זיכרון מלא רגש, כזה שמגיע דרך חוויה של כל החושים.

 

ברוב המיקרים אוכל כזה הוא ביתי; אוכל שבושל מתוך כוונה להעביר לא רק מזון אל הצלחת, אלא גם אהבה בריאה. זהו האוכל שאותו ננסה לשחזר במשך רוב ימי חיינו - בין אם בבישול שלו ובין אם בזיכרונותינו בלבד. הכל כדי להרגיש את אותה חוויה אותנטית, את אותו "ביחד" אליו אנחנו משתוקקים תמיד.

 

זיכרונות ילדות

הורים רבים מוצאים עצמם עסוקים יתר על המידה. מעבר ממשימות של עבודה - בית - ילדים וצרכים אישיים פרטיים, מתערבלים לתוך "עולם מבוגרים תועלתני" ובאופן מסויים גורמים לאוכל להיות עוד משימה ש"צריך" לבצע, לאו דוקא על הצד הטוב ביותר שלנו. כלומר, הבישול הופך למטלה קרה, כזו שברור לנו שהיא נחוצה, אבל בגלל עומס חיים אנחנו לא מסוגלים ליצור אליה את הפניות הנפשית הראויה, על מנת לבשל ממקום אוהב, שבמידה מסויימת משחזר את אותו "אוכל של סבתא" ברמה הריגשית והחוויתית.

 

הבחירה הנפוצה היא לקנות אוכל מוכן ומעובד מהסופרמרקט. כזה שהוא גם זול (יחסית), גם מהיר הכנה וגם ממלא את הקיבה של ילדינו, כי באמת חשוב לנו שיאכלו, ישבעו ויהיו שמחים. מיותר לציין את הערכים התזונתיים החסרים של מזון מעובד שכזה. כולנו כבר יודעים שעודף סוכר ונתרן מצויים בו, לצד הרבה חומרים זרים אחרים.

 

כאמור, אוכל הוא רב חושי ויש בו אלמנט ריגשי לא מבוטל של חוויה, של תחושת "ביחד", שיוצר או מסמל זיכרונות ילדות, אליהם אנחנו כמהים כמעט כל חיינו ומנסים לשחזר אותו. לכן, כאשר אנחנו רוצים לתת לילדינו את החוויה המשפחתית הנעימה דרך האוכל, את תחושת ה"ביחד", את אותם זיכרונות דרך האוכל עצמו, מעבר ליצירת ארוחות משותפות, כדאי שאותו אוכל שיתרגלו לאכול בבית יהיה ביתי, כזה שמבושל מתוך כוונה כנה לא רק של בריאות פיזית, אלא גם עם רגש.

 

איך עושים זאת? איך מייצרים פניות נפשית לבישול?

נזכרים באוכל שאותו אהבנו כילדים. נזכרים בטעמים שלו וגם בתחושה הריגשית שהיתה לנו כשאכלנו אותו. נזכרים במי שהכין אותו ואולי גם בכוונות שיחסנו לגביו כאשר הכין את האוכל עבורנו. נותנים לעצמנו להתגעגע ולהרגיש, ומנסים, בהדרגה, ליצור זיכרון רב חושי שכזה גם עבור ילדינו. בוחרים אוכל ביתי שהילדים אוהבים ומכינים אותו, כרגיל, מתוך כוונה אוהבת. יוצרים בו טעמים בריאים, מחומרים טובים, שלא רק ימלאו את גופם בהזנה בריאה, אלא גם יתנו להם מקום להתרפק. זה האוכל שגם דרכו ייווצרו זיכרונות ילדות אותנטיים - אוכל ביתי ואיכותי אותו ירצו לשחזר בדורות הבאים.

 

ילדים אוכלים לא רק ממקום פונקציונאלי, אלא גם ממקום חוויתי ולכן אני מאמינה שכאשר הבישול נעשה מתוך התכווננות ריגשית של רצון לתת לילדינו חוויה טובה, ברוב המיקרים האוכל מתקבל אחרת. לפעמים אפילו בצורה שמחה יותר.

 

בבואכם להגיש את האוכל, שבו עם הילדים סביב השולחן ובהתאם לגילם, ספרו להם את החוויה שלכם סביב אותו אוכל בילדות. במידת האפשר, שתפו אותם בתחושות שלכם כאשר בישלתם עבורם.

  • שתפו אותם ברצון שלכם ליצור להם חוויות נעימות סביב המזון.
  • בררו איתם איך לדעתם הארוחה תהיה חוויה או במילים אחרות, איזה אוכל יוכל לתת להם את המענה ליצירת זיכרון נעים מהארוחות.
  • וכמובן - הקפידו על הישיבה המשותפת סביב השולחן, אשר חשובה מאוד לתחושת הקירבה והשייכות במשפחה.

 

הצעה להגשה: קציצות קינמון, סלט עגניות שרי ואורז (צילום: נועה דורון דוידסון)
    הצעה להגשה: קציצות קינמון, סלט עגניות שרי ואורז(צילום: נועה דורון דוידסון)

     

    האוכל של סבתא (שלי)

    לסיום, מתכון ילדות של סבתא שלי, וגם שלי, לקציצות בשריות ביתיות, בסיסיות ומהירות הכנה, שתמיד מוגשות עם אורז מלא / בסמטי, טחינה וסלט ירקות. כמובן להכין עם הרבה תבלין L (אהבה).

     

    המצרכים הדרושים:

    • 500 גר' בשר טחון.
    • חצי בצל קצוץ קטן (לא חובה).
    • תפוח אדמה קלוף ומגורד בפומפיה.
    • רבע צרור פטרוזיליה קצוצה דק מאוד.
    • 4 כפות קואקר טחון.
    • קינמון.
    • פלפל שחור.
    • פלפל אנגלי.
    • מעט מלח גס.
    • מקלות קינמון כדי לשפד את הקציצה (לא חובה).
    • שמן זית איכותי.

     

    אופן ההכנה:

    1. חממו תנור ל-170 מעלות.
    2. ערבבו את החומרים יחד, כדי ליצור אליפסות בגודל אצבע.
    3. שפדו כל קציצה על מקל קינמון (לא חייבים).
    4. על נייר אפיה משומן, הניחו את הקציצות והזליפו טיפת שמן זית על כל קציצה.
    5. אפו למשך כ-8 דקות.

     

    גיוונים: אפשר להוסיף סלק מגורד דק לעיסת הקציצות (יוצאות קציצות ורודות) או להוסיף גזר מגורד לעיסת הקציצות ו/או בטטה ו/או קישוא מגורדים בפומפיה.

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מלווה משפחות עם ילדים בעלי עודף משקל ובררנות באכילה, בדרך לשחרר מאבקים סביב האוכל וליצור הרגלי אכילה בריאים פיזית ונפשית, בדרך הלב. מאמינה שמזון הוא חוויה ולא רק משהו פונקציונלי. אוכל הוא עוד דרך להביע רגשות ויש לנו חופש לעשות זאת עם ולצד ילדינו. אני מאמינה שמזון הוא אמצעי לחיבור ולריפוי וכשנלמד לחבר את עצמנו מחדש למזון, בצורה בריאה ואיכותית, נרפא את עצמנו ואת מערכות היחסים שלנו וניצור עולם אוהב יותר בחיינו ובמשפחתנו. מזון בעיני הוא גשר לקירוב לבבות במשפחה. דרכו אפשר להתמודד בשלווה עם עודף משקל ובררנות אצל ילדים וליצור שינוי משמעותי, טוב וארוך טווח סביב נושא המזון במשפחה. בעלת תואר B.Ed בחינוך מיוחד, מדריכה ליוגה ומדיטציה, יועצת תזונה אינטגרטיבית ואמא לשלושה.