"נולדה לי פגה, הייתי עמוסת חוויות שרציתי לשתף, וכך התחיל הבלוג"

יונית צוק הבינה שבלוגים מרתקים אותה. בדרכה היסודית היא צללה, למדה ואספה מידע, העזה, יזמה, בדקה, עשתה והצעידה את הבלוגוספירה הישראלית קדימה, כשסביבה קהילת בלוגריות מגובשת ותוססת. בתוך כל אלה היא לא ויתרה על הערכים והאמונות שלאורם היא יוצרת את חייה. זה המסע שלה.

מי את?

"יונית צוק, הבלוגריסטית, אמא לשתי בנות וללברדור בכור, אשת רופא המכונה 'המגדלור', גרה בכפר סבא, מאמינה בתוצאות גדולות אחרי הרבה עבודה בצעדים קטנים ולא מפחדת (בדרך כלל) משינויים".

ומה את עושה?

"אני הבלוגריסטית - יועצת לעסקים, למותגים ולאנשים פרטיים אודות שיווק באמצעות תוכן דיגיטלי בפלטפורמת הבלוגים. במילים פשוטות: אני מורה - מלמדת ומעבירה את הידע שלי על העולם המופלא של הבלוגים. לפני שנתיים ייסדתי את הפרלמנט – בית הספר הראשון בארץ לבלוגים. אני גם מרצה באקדמיה ובגופים שונים, נותנת ייעוץ, מנחה סדנאות ובעלת שני בלוגים משלי: הבלוגריסטית – בלוג מקצועי שממנו שצמח העסק שלי, ואמאעובדת עצות – בלוג אישי".

שורשים, סיפורי ילדות - מה את זוכרת?

"אבי היה איש חיל הים בשירות קבע, ואמי אשת חינוך ומנהלת בתי ספר. נולדתי בחיפה, הצעירה במשפחה בת שלושה ילדים, וכשהייתי בת שלוש, עברנו לכפר הנוער מאיר שפיה, שם ניהלה אמי את בית הספר. בכיתה ד' עברנו להרצליה, והמעבר לא היה פשוט לי: באתי מהכפר לעיר, לא שלטתי בסלנג המקומי או ברזי המותגים הנחשקים, וחוויתי סוג של הלם תרבות. בחטיבת הביניים כוונתי למסלול של מחוננים, אבל זה לא התאים לי. הלכתי לכיתת סיירוּת. הייתי ילדת טבע, אהבתי לטייל וחוויתי שם הנאה גדולה, ואז אמא הודיעה שנוסעים לשליחות בפריז, שם היא קיבלה את תפקיד מנהלת בית הספר הישראלי.

יונית צוק, תמונת ילדות עם אביה. "הייתי ילדת טבע"

"בחופש שבין כיתה י' לי"א נסענו לפריז, לשליחות בת שנתיים שהתארכה לשלוש. חצי השנה הראשונה עברה עליי בסוג של שוק חברתי. למדתי בכיתה שמנתה רק שבעה תלמידים, שהחיבור ביניהם לא ממש עבד, והתגעגעתי לחברות בארץ. בימים ההם, טרום עידן האינטרנט, שלחנו אחת לשנייה קלטות של טייפ שבהן דיווחנו על מה שקורה איתנו. כבתה של מנהלת בית הספר, הייתי מטרה לקנטורים מצד חבריי לכיתה, שטענו שאני מקבלת ציונים טובים בגלל קשריי המשפחתיים. כדי להוכיח שהם טועים, הפסקתי ללמוד, והציונים שלי ירדו פלאים.

"בתוך המציאות החדשה הייתה גם מאדאם לוי. בית הספר חייב אותנו בלימודי צרפתית מוגברים, ואני נזקקתי למורה פרטית. כך הגעתי אל מאדאם לוי, ישראלית שהתגוררה בפריז ושלימדה אותי המון, הרבה מעבר לצרפתית. בעצם, הצרפתית כבר הייתה רק תירוץ. לפעמים, כל מה שצריך כדי לעמוד על הרגליים ולפרוח זה מישהו שיושיט לך יד חמה בזמן הנכון, וזה מה שהיא עשתה.

צוק (מימין) עם בתה תמר ומאדאם לוי. "לימדה אותי המון, הרבה מעבר לצרפתית"

"אחרי שסיימתי את י"ב, דחיתי את השירות הצבאי ונשארנו בפריז שנה נוספת, שבה לקחתי קורסים בסורבון ובמקביל עבדתי באכסניית נוער. זו הייתה שנה נהדרת: פגשתי אנשים מכל העולם ושיווקתי להם את ישראל. ואז נגמרה השליחות וחזרתי לארץ, ישר לשירות הצבאי.

"בחרתי להמשיך את דרכו של אבי והתגייסתי לחיל הים. לאחר תקופה מתסכלת כאשת תמיכה טכנית במודיעין, הגיע זימון לקורס קצינות, ואני - מורעלת, ציונית ומשועממת עד מוות - קפצתי על המציאה. היה לי ויז'ן: אני אהיה קצינה עם צמה. בסוף הייתי קצינה עם שיער קצר, אבל סוף-סוף מצאתי לי מקום לניצול הכישורים שלי. בסוף הקורס התמניתי לעוזרת רמ"ד שיבוץ קציני ים בקריה. כשהתחילו לדבר איתי על שירות קבע, הסכמתי בתנאי שאהיה קצינת כוח אדם של הקומנדו הימי. זה היה ממש לא מובן מאליו, אבל קיבלתי את התפקיד הזה, והייתי האישה הראשונה שמילאה אותו. זה היה תפקיד מאתגר, ביחידה נהדרת, ואני הסתובבתי עם אגו בשמיים ותחושה שהעולם קטן עליי. הייתי סמכותית מאוד, אפילו קשוחה לפקודות שלי. בהמשך למדתי להיות בן אדם.

"בתום חמש שנים בצבא השתחררתי והתחלתי ללמוד ספרות צרפתית ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. חשבתי על קריירה במשרד החוץ, אבל בשנה האחרונה ללימודים הכרתי את בעלי, אסקיאל (אסא), רופא מתמחה באורתופדיה. היה ברור שרופא מתמחה וצוערת במשרד החוץ הם שילוב לא מוצלח, אז משרד החוץ ירד מהפרק והתחלתי ללמוד קופירייטינג. אסא ואני נישאנו, ואני התחלתי לעבוד כקופירייטרית וכעורכת התוכן של אתרי בנק דיסקונט. לאט-לאט התפקיד התרחב והתקדמתי לתפקיד העורכת הראשית של אתרי דיסקונט. זו הייתה תקופה של הנאה ורכישת ידע רב על אינטרנט, שיווק דיגיטלי ורשתות חברתיות".

עם הסבא והסבתא בתקופת השירות הצבאי. "למדתי להיות בן אדם"

את הבלוג הראשון פתחה אחרי לידת בתה הבכורה, תמר. "היא הייתה פגה, ואני הייתי עמוסת תחושות וחוויות שהרגשתי צורך לשתף בהן גם אחרים. כך התחיל הבלוג, ונפתח בפניי עולם חדש שריתק אותי. נפעמתי נוכח האפשרות לקיים ככה קשר בין אנשים: היכולת לכתוב מה שבא לך, הכוח של קהילות, הכוח של הכתיבה. רציתי לחקור את כל אלה. שנתיים וחצי אחרי תמר, נולדה נֹעה, ובחופשת הלידה התחלתי ללמוד לתואר שני בתקשורת במכללת נתניה. עבודת המחקר שלי עסקה בעולם הבלוגים. ראיינתי בלוגריות מובילות, ומתוך הראיונות האלה פיתחתי מודל המתאר איך הופכים תחביב למקצוע מכניס באמצעות הבלוגים.

"בסוף התואר נסענו להתמחות של אסא בבולטימור שבארצות הברית. מכיוון שלא הייתה לי שם ויזת עבודה, היה לי הרבה זמן פנוי. סיימתי לכתוב את המחקר על הבלוגים והבנתי שהתחום הזה מעניין אותי ושיש לי עוד המון מה ללמוד. בשנה הזאת לקחתי על עצמי משימה – ללמוד ולהעביר הלאה: ספרים, מחקרים, קורסים אונליין, כנסים. גם שיתפתי בפייסבוק ובבלוג שלי את החוויות שעברתי, ואנשים התחילו להגיב ולשאול מתי אני חוזרת, כי הם אמרו שהם רוצים ללמוד ממני. ככה נולדה הסדנה הראשונה שלי, להדרכה בנושא בלוגים. אחר כך נוצר ביקוש לעוד סדנאות והדרכות".

מה לקחת איתך מ"בסיס האם" ליונית של היום?

"מהבית הבאתי מודל לחיקוי של שני הורים שמחזיקים קריירה לצד משפחה. בבית שלנו מעולם לא הועלתה השאלה - קריירה או משפחה. היה ברור שמשלבים את שתיהן. כך גם אסא ואני מתנהלים כיום. עברנו שנים לא קלות של התמחות באורתופדיה ובניית העסק שלי, וצלחנו אותן בכבוד. לא סתם אני מכנה אותו 'המגדלור': יש לנו מערכת יחסים של אמון הדדי ותמיכה. הוא מפרגן לדרך שלי ומהווה מקור בלתי נדלה לעידוד. ה'אני מאמין' הוא שאם אני מאושרת, יהיה טוב גם לילדות שלי. במשך השנים גם למדתי לקחת עזרה שתאפשר את כל האופרציה הזו.

עם בעלה אסא והבנות תמר ונעה. "עברנו שנים לא קלות"

"ממאדאם לוי למדתי לנהל יומן, לוח זמנים וסדר יום שבו נכנסות החובות וגם ההנאות. היא לימדה אותי גם ללמוד, מתוך העמקה וללא קיצורי דרך. כל דבר שאני עושה היום, כל פורמט חדש שנכנס לעסק שלי, עובר בחינה קפדנית. בתוך תרבות האינסטנט שנוצרה כאן, אני מאמינה בחריש עמוק - להבין מודלים ולתת להם את הערך המוסף שלי בדרך של ניסוי וטעייה. השיעור ביחסי אנוש שלמדתי בתקופת הצבא מלווה אותי תמיד: אני שומרת את העסק שלי בגובה העיניים, מביאה את עצמי בדיוק כמו שאני, ללא מסכות.  

"בשלוש השנים שבהן העסק שלי קיים, הבנתי שהקסם האמיתי של עולם הבלוגים הוא בבניית קהילות אונליין, שמהן נוצרות קהילות אוף-ליין עתירות משאבים, הרבה מעבר לעולם העסקי. שם קורה הקסם האמיתי. אנשים למדו לתקשר באמצעות המילים, והתקשורת הכתובה פותחת דלתות. איפה עוד את יכולה בגיל 40 להכיר על בסיס קבוע חברות חדשות ועולמות תוכן אינסופיים? התקשורת מול המסך מייצרת תוצאות גם במציאות: נטוורקינג, שת"פים נהדרים וחברויות לחיים.

"הבלוגים הם עולם ומלואו, אבן שמייצרת גלים שיש להם יכולת להשפיע למרחקים עצומים ולטווח ארוך, ואני בטוחה שזה רק קצה הקרחון. היכולת של הדור שלנו לשנות מקצוע, לחדש, להשתנות, ללמוד ולהמציא מקצועות חדשים, היא מופלאה ועונה על צרכים הנובעים מהחיים הדיגיטליים וממגוון דרכי התקשורת העומדות לרשותנו".

השילוש הקדוש:

"משפחה, איזון, אמת".

______________________________________________________

מה מסתתר מאחורי הפוסטים המצחיקים של סומוד ביראני? הקליקו על התמונה:

סיפורו המפתיע של הצעיר שהפך לתופעת רשת. הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)