יריב שרם קם בבוקר, יוצא מהבית, הולך למשרד ומתחיל לעבוד במוות

לא, המרואיין אינו מסוכן לציבור, חלילה, כי אם עובד בבית הלוויות שמציע שירותי קבורה אלטרנטיביים לפי הזמנה. חלק מהבקשות יצירתיות במיוחד. ויש רגעים מרגשים

קרן אמר שחף

|

13.09.16 | 00:44

יריב שרם עם כדי אפר. "כבר הייתי לא רחוק מהמוות, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה" (צילום: צביקה טישלר)
יריב שרם עם כדי אפר. "כבר הייתי לא רחוק מהמוות, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה" (צילום: צביקה טישלר)
פיזור אפר בלב ים. "יש הרבה אפשרויות למעמדי פרידה בכל מיני מקומות מיוחדים" (צילום: Shutterstock)
פיזור אפר בלב ים. "יש הרבה אפשרויות למעמדי פרידה בכל מיני מקומות מיוחדים" (צילום: Shutterstock)

ליריב שרם יש עבודה לא שגרתית: לתכנן עם אנשים את המוות שלהם. זהו הנושא שמעסיק אותו מדי יום; זה מה שהוא עושה לפרנסתו. במוות של עצמו הוא מנסה לא לעסוק. "כשאבא שלי עבר את התקף הלב הראשון שלו, הוא היה בן 37, והתקף הלב הראשון שלי היה לפני כמה חודשים, בגיל 47", אומר שרם. "אני מקווה שלא אקבל עוד התקפי לב. כבר הייתי לא רחוק מהמוות, אבל אני משתדל לא לחשוב על זה".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

המשימה לא קלה לו, שכן עיסוקו יוצא הדופן מעמת אותו עם שאלות רבות הנוגעות לדרכו האחרונה של האדם. שרם עובד כאיש קשרי משפחה בחברת עלי שלכת - בית הלוויות מודרני המציע מגוון שירותים למי שאינו מעוניין בקבורה דתית - ובמסגרת תפקידו הוא נפגש עם אנשים שעומדים למות ועם בני משפחתם ושומע מהם בקשות לגבי סדרי ההלוויה והקבורה. "אנחנו דואגים לכל הסידורים מרגע הפטירה", הוא מסביר. "עיקר העבודה שלנו היא סביב שריפת גופות, אבל יש גם אפשרויות אחרות כמו קבורה אזרחית או קבורה ימית, שהיא השלכת הגופה לים. בקבורה דתית אין הרבה אפשרויות: מספידים, קוברים והולכים. אצלנו יש הרבה אפשרויות, ובכל מיני מקומות מיוחדים. חצר הבית, למשל: מה יותר טבעי מאשר להיפרד מהבן אדם במקום שבו הוא גר? זה נראה אחרת לגמרי".

 

מה הייתה הבקשה המיוחדת ביותר שנתקלת בה?

"יש הרבה בקשות מיוחדות. היה מישהו שביקש שילבישו את גופתו בבגדים לבנים, והוא יוצג בארון כשהוא מכוסה כולו בוורדים אדומים, ויראו רק את הפנים ואת כפות הידיים שיהיו שלובות על הבטן. מישהו אחר מאוד אהב את אזור מכתש רמון, אז הוא ביקש שהאפר שלו יפוזר ממטוס מעל האזור".

 

הלוויה בבית קברות. "בחצר הבית זה נראה אחרת לגמרי" (צילום: Shutterstock)
    הלוויה בבית קברות. "בחצר הבית זה נראה אחרת לגמרי"(צילום: Shutterstock)

     

    רוצה שהגופה שלי תישרף

     

    הוא נשוי ואב לשני בנים, בני שש ושבע, וגר בתל אביב. בתחילת דרכו המקצועית היה סוכן מכירות בחברות שונות, ולאחר מכן עבד בענף הבנייה ובענף החשמל. לעבודתו הנוכחית הגיע לפני שמונה שנים.

     

    "הייתי בתקופה לא טובה של עבודות", הוא מספר, "לא הסתדר לי בכל מיני מקומות, ואז הגעתי לראיון בחברת עלי שלכת. חשבתי שעיסוק בסוף יכול להביא לי התחלה, ובאמת, זה מה שהיה. אני לא מגדיר את עצמי כאיש מכירות שלהם, אלא יותר כיועץ. אני לא מנסה לשכנע אף אחד מה כדאי, אלא רק מתאר את האפשרויות ונותן לאנשים להחליט. עם כל הכבוד לזה שמדובר בעסק ושאני רוצה לסגור עסקאות, אני רוצה שאנשים יהיו שלמים עם מה שהם עושים. אני הרי פוגש אנשים ברגע מאוד קשה בחייהם, מדובר בנושא לא קל - גם לאנשים בריאים לגמרי, שבאים לדבר על זה כהכנה לעתיד הרחוק - ואני צריך להיות מאוד קשוב ולנסות להבין מה הם רוצים. הרבה אנשים יודעים שהם לא רוצים קבורה דתית ומתלבטים בין קבורה אזרחית לשריפה".

     

    בעבר ביצעה החברה שריפות במתקן שהוקם במושב חיבת ציון שבעמק חפר. הוא פעל כשלוש שנים, ומיקומו נשמר בסוד. ב-2007 נחשף המיקום בעיתון חרדי, והמתקן הוצת, כנראה בידי גורמים שהתנגדו לפעילותו מסיבות דתיות. שנה לאחר מכן נבנתה משרפה חדשה במקום אחר, שגם הוא לא נחשף - והיא פועלת עד היום. "תמיד יש קיצונים שמגיבים באופן לא הגיוני אם משהו לא תואם את הדעה שלהם", אומר שרם. "בשנים הראשונות לעבודה שלי בחברה נתקלתי בהתנכלויות כלפיי: אחת לכמה חודשים הייתי מקבל שיחות טלפון מאוחר בלילה, ובעקבות זאת היינו מגישים תלונות במשטרה. בשלוש-ארבע השנים האחרונות זה כבר לא קיים. כנראה שאנשים מקבלים את זה יותר ומעכלים את העובדה ששורפים גופות בארץ".

     

    "היה מישהו שביקש שילבישו את גופתו בבגדים לבנים, והוא יוצג בארון כשהוא מכוסה כולו בוורדים אדומים. מישהו אחר אהב את מכתש רמון, אז הוא ביקש שהאפר שלו יפוזר ממטוס מעל האזור"

    לך אף פעם לא היה קשה עם זה?

    "לפני שהתחלתי לעבוד בחברה, התחלחלתי מרעיון השריפה. זה פשוט היה בלתי נתפס עבורי. מאז שאני מכיר את התחום הזה, אני לא רואה דרך אחרת. קיבלתי את ההחלטה עוד לפני התקף הלב שעברתי. ברור לי שאני רוצה שהגופה שלי תישרף, אבל אני עוד לא סגור על שאר הפרטים". 

     

    לדבריו, הבחירה בקבורה אזרחית פחות נפוצה, בעיקר בגלל מחסור בחלקות קבר. "יש אנשים שמחוסר ברירה בוחרים בקבורה דתית ומבקשים שאנחנו נטפל בכל השאר, ואז אנחנו מצליחים לתת פן אזרחי לקבורה. אנחנו קוראים לזה 'מעמד פרידה', לא טקס. בכל הטקסים שאנחנו עוברים בחיינו אומרים לנו מה להגיד ואיך לפעול: לקרוע חולצה - או, להבדיל, לשבור כוס. אצלנו זה אחרת: אנחנו מתאימים מעמד פרידה מיוחד לכל משפחה. אנחנו גם חושבים שנכון לקיים אותו בשפה שכולם מבינים - לא בארמית או בשפה גבוהה מדי".

     

    אחד ממעמדי הפרידה המרגשים ביותר שבהם לקח חלק, התקיים בים. "זו הייתה פרידה מאיש ים שהיה חולה סרטן וביקש שהאפר שלו יפוזר בלב הים. כל המשפחה שלו יצאה להפלגה: האחים, הבנים וגם נכדה בת שנתיים. אחרי פיזור האפר החליטו האחים והבנים לקפוץ למים באופן ספונטני. כשהם יצאו, הם אמרו לתינוקת שהם הלכו לשחות עם סבא".

     

    הוא גם השתתף בתכנון קבורתם של אנשים ידועים, בהם המחזאית ענת גוב ואיש הקולנוע מנחם גולן. "לענת גוב היה חשוב שבסוף ההלוויה שלה, כשהאנשים ייצאו מבית העלמין, יתנגן ברקע השיר Always Look on the Bright Side of Life של מונטי פייטון. את המשפחה של מנחם גולן פגשתי אחרי שהוא נפטר. הם רצו קבורה אזרחית, והבת שלו פנתה אליי. בהתחלה הם רצו להקים מצבה בצורת כיסא של במאי, אבל אחר כך הם שינו את דעתם, ואני קצת התאכזבתי.  חשבתי שמצבה בצורת כיסא הייתה יכולה להיות הרבה יותר מרשימה".

     

    קבר מנחם גולן ז"ל. בהתחלה תכננו כיסא (צילום: דוד שי, cc)
      קבר מנחם גולן ז"ל. בהתחלה תכננו כיסא(צילום: דוד שי, cc)

       

      הלוויית ענת גוב ז"ל. בסוף השמיעו שיר של מונטי פייטון (צילום: שאול גולן)
        הלוויית ענת גוב ז"ל. בסוף השמיעו שיר של מונטי פייטון(צילום: שאול גולן)

         

        כשהורה בוכה על ילד

         

        לדבריו, העבודה הזו דורשת ממנו להקפיד על ארשת רצינית ועניינית, גם אם הלקוח שמולו מתייחס לנושא בהומור. "לא פעם הלקוחות אומרים לי: 'אל תהיה צנון, אנחנו צוחקים', אבל אני יודע שאם אתייחס בצחוק למשהו שנאמר ברצינות, זו תהיה קטסטרופה. רק כשאומרים לי בצורה ברורה שאני יכול להיות יותר קליל, אני מרשה לעצמי להשתחרר".

         

        ואיך אתה מרגיש בסיום יום עבודה, כשאתה חוזר לשגרה בבית אחרי התעסקות בנושא כל כך טעון?

        "בגדול, כבר פיתחתי חוסן, אבל עדיין יש מקרים שמשפיעים עליי. כשנפטר אדם בן 80, זה כואב, אבל זה טבעי וזו דרכו של עולם. מקרים של מוות לא טבעי מפרקים אותי. כשהורה בוכה על ילד, או כשילד קטן בוכה על הורה - עם זה אני לא מצליח להתמודד. באופן כללי יש לי תחושה של סיפוק מהעבודה. אני מגיע לאנשים שבכלל לא יודעים שקיימות אפשרויות אחרות מלבד קבורה דתית. כשמסתיים מעמד הפרידה בקבורה אזרחית, ודווקא איש עם כיפה ניגש ואומר לי שזה היה אנושי ומכובד, שהוא לא חשב שזה יכול להיות כל כך נכון - זה עושה משהו".

         

        _______________________________________________________

         

        שנותיו האחרונות של המשורר דוד אבידן היו עצובות וקשות. הקליקו על התמונה:

         

        "למה לא אמרת שאתה צריך עזרה?" שאלה אותו הכתבת. הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)
        "למה לא אמרת שאתה צריך עזרה?" שאלה אותו הכתבת. הקליקו על התמונה (צילום: שאול גולן)

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד