ביום הולדתה ה-50, שיחול ביום שני הקרוב, תגשים בת אלה בירנבאום חלום של אמנים ישראלים רבים ותופיע מול אלפי אנשים באמפיתיאטרון בקיסריה, שם תבצע שירי תפילה ופיוטים במסגרת הניסיונות שלה לקרב חילונים ליהדות. הזהות היהודית שלה היא אחד הדברים החשובים לה ביותר כיום, אבל לא תמיד זה היה כך. "אם היו אומרים לי לפני 20 שנה שזה מה שאני אעשה היום, הייתי אומרת: 'השתגעתם?' אבל החיים שלי הם כמו סרט", מסבירה בירנבאום. "פזורים בו רמזים לאורך כל העלילה, והסוף נראה ברור מאליו".
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
בירנבאום (במקור, כהן) אינה נמנית עם ליגת האמנים שמופיעים בקיסריה, ורוב הסיכויים שלא שמעתם את שמה מעולם: כששירתה בלהקת פיקוד דרום, באמצע שנות ה-80, הייתה אחת החיילות הפחות בולטות, ואחרי השחרור לא ניסתה לפתח קריירה אמנותית. אבל הזמרת האלמונית הזו היא אשתו של מנכ"ל חברת סודהסטרים העולמית, דניאל בירנבאום, מה שמקנה לה יכולת כלכלית להפיק אלבומים ומופעים ולנהל קריירה שמובילה אותה לאחת הבמות היוקרתיות בארץ. במופע ביום שני, שייערך לציון 40 שנה לקרן תל"י (תגבור לימודי יהדות), יופיעו גם רמי קלינשטיין, קובי אפללו וישי ריבו, שיבצעו ממיטב להיטיהם. בירנבאום תשמש כמנחת הערב, תשיר משיריה וגם תנסה להעביר לקהל מסרים שבדרך כלל לא באים לידי ביטוי במופעי מוזיקה.
בת אלה בירנבאום בהופעה:
בעלי תמיד האמין בי
הסיפור יוצא הדופן שלה מתחיל בדימונה, שם גדלה בבית שהיא מתארת כמסורתי. "היינו חילונים, אבל הייתה אצלנו אווירה יהודית", היא מספרת. "לא הפרדנו בין בשר לחלב, אבל חגגנו את כל החגים, עם הברכות והמאכלים". הרגעים המאושרים ביותר שלה היו בערבי שבת, שבהם הייתה משפחתה מתכנסת סביב השולחן ושרה פיוטים לפני הארוחה. "יש לי מזה זיכרון מדהים, אבל כשגדלנו, התנתקתי מהדת, כי הרגשתי שזו כפייה".
גם למוזיקה היה חלק משמעותי בחייה כבר בצעירותה. "תמיד שרתי בכל הטקסים וגם הופעתי באירועים משפחתיים. כשהייתי בת תשע, השתתפתי בפסטיבל שירי הילדים וחזרתי לבית הספר כמו סלבריטי. להקה צבאית הייתה חלום שלי, והגשמתי אותו כשהתקבלתי ללהקת פיקוד דרום".
נסו לזהות אותה בלהקה:
לדבריה, היא הגיעה ללהקה ממקום מאוד צנוע. "מעולם לא לקחתי שיעורי פיתוח קול ועדיין לא הייתי עם האישיות המגובשת החזקה ועם הביטחון העצמי שיש לי היום. זו הייתה חוויה מדהימה, אבל אחריה אמרתי לעצמי שהמוזיקה תישאר רק תחביב".
היא לא עמדה בהחלטה הזו, שכן מיד לאחר השחרור מהצבא טסה לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית, ושם שוב עסקה במוזיקה. "הייתי המפעילה המוזיקלית של מחנה קיץ יהודי, ובלי ששמתי לב לכך, זו הייתה חוויה שעיצבה את הזהות היהודית שלי". במחנה נחשפה לראשונה לזרם הקונסרבטיבי ביהדות והבינה שהדת יכולה להתבטא במגוון דרכים. "עד אז סלדתי מהעולם היהודי. האמירה שיש רק דרך אחת להיות יהודי, הכפייה הדתית והחיבור המושחת בין פוליטיקה לדת יצרו אצלי אנטי מוחלט. בארצות הברית הייתה יהדות אחרת מזו שהכרתי - שוויונית, לא כפייתית, פלורליסטית, מכבדת את האחר. דווקא כשהייתי רחוקה מהבית התאהבתי ביהדות".
אחרי שחזרה לארץ, נרשמה ללימודי תואר ראשון במזרחנות ובמדעי המדינה באוניברסיטה העברית, "והדבר הטוב היחיד שיצא לי משם זה שהכרתי את דני. החבר הכי טוב שלו למד איתי מזרחנות והכיר לי אותו". דניאל בירנבאום, שעומד כיום בראש תאגיד עולמי, עבד אז כספר כלבים, ובתור תחביב הופיע כחזן בבית כנסת. "כשהוא סיפר לי את זה, צחקתי. לא ידעתי אז שהחזנות הזו תשפיע כל כך על חיי".
העובדה שבירנבאום הוא בן למשפחה יהודית קונסרבטיבית גרמה לה להתקרב מחדש לזרם הזה. "הלכתי לבית כנסת שלהם, ראיתי שנשים וגברים יושבים יחד, והייתי בשוק. זה כל כך מצא חן בעיניי. זכרתי את הפרגודים של עזרת הנשים, שגורמים לכך שהאישה כאילו לא שייכת, ושנאתי את זה. זה גרם לי להרגיש כמו סוג ב', וזה עוד יותר הרחיק אותי מהדת. ההרגשה הזו של לשבת עם בני המשפחה שלך ולהתרגש יחד איתם מכל מעמד התפילה, הייתה עבורי חוויה מכוננת, תגלית מדהימה".
לאחר שבעלה התקבל ללימודים בהארוורד, טסו בני הזוג לארצות הברית, שם גרו במשך שש שנים - תחילה בבוסטון ואחר כך בסינסינטי. "התחלתי לעבוד שם כמורה למוזיקה בבית ספר יהודי, וזה גרם לי להבין כמה המוזיקה חסרה לי, וכמה אני אוהבת את זה". היא החלה בלימודי תואר שני בחינוך ובמוזיקה, ובמקביל המשיכה לעבוד כמורה וגם הופיעה עם להקת אירועים. "בלהקה הצבאית, תמיד כשהיה מגיע תורי לשיר סולו, הייתי מתרגשת והיה יוצא לי קול של צפרדע, אבל באמריקה הבנתי שגם אם אני לא וירטואוזית מבחינת הקול, אני יכולה לרגש את הקהל ולהעביר מסר. אני נותנת לדני את הקרדיט על זה, כי הוא תמיד האמין בי. מבחינת ביטחון עצמי יש לו ולאמונה שלו בי תפקיד חשוב בחיים שלי".
בזמן שהותם בארצות הברית נולדו בניהם ניתאי (20) וניצן (18, מתופף שמופיע עם אמו ועתיד להשתתף בהופעה בקיסריה). לאחר שחזרו לארץ נולדו התאומות שי וגל (15 וחצי). "כשהן הגיעו לגיל בר המצווה, הן עלו לתורה", מספרת אמן. "המשפחה שלי לא ידעה איך לאכול את זה, אבל מאוד כיבדה והעריכה".
צפו בראיון עם בירנבאום ששודר בערוץ 2:
לא מאיימת, לא מחזירה בתשובה
בתור מי שעלות השכר השנתית של בעלה עומדת על 3.4 מיליון דולר, בירנבאום יכולה להרשות לעצמה לרבוץ בביתה המפואר שבתל מונד, ולכל היותר לצאת מדי פעם לטיפולי יופי מפנקים או לפגישות עם חברות בבית קפה, אבל היא לא מסתפקת בכך: חשוב לה לעסוק בתחומים האהובים עליה - "השילוש הקדוש", כהגדרתה - חינוך, מוזיקה ויהדות.
כשפנתה לקרן תל"י והציגה בפניהם תוכנית חינוכית המשלבת מוזיקה ותפילה, שאותה פיתחה עבור ילדים יהודים בארצות הברית, התגובות היו מסויגות. "אמרו לי שכשאנשים בארץ שומעים את המילה 'תפילה', הם מקבלים חום ועוזבים. הייתי צריכה לרכך את הנושא ולהציג אותו בצורה לא מאיימת ולא מחזירה בתשובה, כי זו באמת לא הכוונה". התכנית שהתאימה לקהל הישראלי החלה לפני 13 שנה עם שני בתי ספר, וכיום משתתפים בה יותר מ-300 בתי ספר וגנים. "אני המלווה המוזיקלית של התוכנית", מספרת בירנבאום. "אני מגיעה לכל הארץ, נפגשת עם ילדים, מורים והורים, ושרה בפניהם. לא כל קהל מחובר ליהדות; יש כאלה שבהתחלה מפגינים אנטי מוחלט, ופתאום במהלך הפעילות אני רואה דמעה בעין. כשאדם בא אליי בסוף ואומר: 'ריגשת אותי, הזכרת לי את בית סבא' - אני מרגישה שהשגתי את המטרה שלי".
יוזמה נוספת שלה נקראת "כנס שירת הלב". "זה כנס מקהלות, להקות מחול והרכבים מוזיקליים שאני מפיקה ומנחה. בכנס הראשון היו 16 מקהלות, וכל שנה זה הלך והתעצם. השנה הגענו לשיא של שמונה כנסים ו-51 מקהלות שהשתתפו בהם".
בירנבאום גם הוציאה שני אלבומים עם שירים מהמקורות, ויש לה מופעים שבהם היא שרה ומשלבת בין השירים סיפורים ואגדות. "כשאני מגיעה למקום חדש, אנשים בהלם", היא אומרת, "כי הנושא שאני עוסקת בו גורם להם לחשוב שאני אהיה חסודה עם לבוש צנוע. אבל זה חלק מהמסר שלי: אני בחורה חילונית שגאה ביהדות שלה ואומרת שזה גם שלי. אני חושבת שצריך להפסיק עם החלוקה לדתיים ולחילונים ועם שנאת האחר. אנחנו שבעים מזה. צריך למצוא את החיובי והמשותף לנו ולחגוג אותו. בהופעות ובשירים שלי יש רצון להביא למעט התרוממות נפש. אם הצלחתי לעשות את זה, דיינו".
______________________________________________________
איתי תורן, בנו של המוזיקאי הוותיק דן תורן, לא חולם על קיסריה, אלא על וומבלי. הקליקו על התמונה:
