זה לא עניין של בגדים. הסערה הצרפתית סביב הבורקיני – בגד ים ארוך המשלב כיסוי ראש, כך שהוא עונה על דרישות הצניעות המוסלמיות – לא באמת קשורה ללבוש. היא אפילו לא קשורה רק לנשים. כבר בשנת 2004 נחקק בצרפת חוק שאסר על תלמידים להגיע לבתי הספר הציבוריים כשהם עוטים "סממנים דתיים מופגנים". אז נכון, החוק הזה נולד בגלל תלמידות שביקשו להגיע ללימודים לבושות ברעלה, אבל אסר בפועל גם על כיפות. כן, קראתן נכון. "עקרון החילוניות" הצרפתי, שמפריד בין הדת למדינה, הוא די קשה לבליעה גם מנקודת מבט יהודית. למעשה, זה עיקרון שעובד כמעט רק עבור נוצרים.
הנצרות, בשונה מיתר הדתות המונותיאיסטיות, מאפשרת למאמיניה להיראות חילונים כלפי חוץ ועדיין להיות נוצרים טובים כלפי פנים. רוצות להבין למה? הייתי מציעה לכן לחזור כאלפיים שנה אחורה לימי הרדיפות של הנוצרים הראשונים על ידי הרומאים, אבל בחוץ 30 מעלות, אז אני אחסוך מכן. באיסלאם, בדיוק כמו ביהדות, זה פשוט לא עובד. רוצות להבין למה? תקפצו לסיבוב בבני ברק – או בברוקלין. יש המון המון יהודים בעולם שדרישה לוותר על סממני הדת במרחב הציבורי היא מבחינתם פגיעה אנושה בזכותם לחופש הדת. וכמוהם, יש גם המון מוסלמים כאלה.
אז למה הסערה מתעוררת סביב רעלות, והרבה פחות סביב כיפות? נו, לא צריך להיתמם. עם כל הכבוד לנו, ההתנגשות המרכזית כרגע באירופה, אולי בעולם, היא בין המערב לבין האיסלאם. הכיפות שיש או אין לתלמידים יהודים על הראש לא באמת מעניינות אף אחד. באותה מידה, בגד הים של הבת שלי, שבדומה לבורקיני מורכב ממכנסיים עד הברך, חולצה עם שרוולים ארוכים וכובע, לא מעניין אף אחד – ולא, זה לא בגלל שטרם מלאו לה שלוש. זה בגלל שבגד הים הוא ממש לא העניין.
זה בגלל שבצרפת יש את אחוז המוסלמים הגבוה ביותר באירופה (10-5 אחוזים, תלוי את מי שואלים), והמדינה הצרפתית מנהלת קרב מאסף נואש ודי אבוד כדי לשמר את דמותה הקיימת. את מחיר הקרב הזה שילמה החודש אישה אחת, שהלכה לחוף הים בבורקיני ואולצה על ידי השוטרים להתפשט. אישית, האימג' הזה עורר בי בחילה ברמה כזו שהתחשק לי לעלות על בורקיני משלי וללכת לחוף מנטה ריי (גם ככה כולם שם צרפתים). והיי, תראו איזה ווין־ווין סיטואיישן יש לכן פה: גם הבעת הזדהות, וגם הזדמנות ללכת לים בלי להוריד שערות ברגליים.
הצביעי והשפיעי
