האוגוסט ששינה אותי: פתאום
נזכרתי שיש לי שלושה ילדים

בזמן שהוא שקוע עד צוואר בעבודה, תוהה עמרי אימבר לאן נעלם הגבר שהחליט לעבור לעצמאות רק כדי להיות יותר פנוי לילדים. ואז חודש אוגוסט הגיע ואילץ אותו להיזכר

עמרי אימבר חלפיןפורסם: 23.08.16 08:44

רוקד עם הילדים שלי את ריקוד הסרטנים

אני בבריכה באמצע יום עבודה והעולם לא קורס (צילום: פרטי)
אני בבריכה באמצע יום עבודה והעולם לא קורס (צילום: פרטי)

לא כתבתי הרבה זמן. המון. הסיבה ברורה לי כשמש. בניגוד לשנים עברו בהן זמני היה בידיי, היום כבר אין לי זמן לנשום, שלא לדבר על לכתוב. הראש שלי במקומות אחרים. שיגרת היום-יום שלי מתמלאת בהחזקת הקריירה, תוך כדי תפעול משפחה עם 3 ילדים. זה לא קל לכל ההורים. בטח ובטח אם אנחנו עצמאיים ובמקרה שלנו, שנינו עצמאיים.

 

קולות הילדים נחלשו

בשנים הקודמות זה לא היה ככה. אני בונה את "הכוורת", העסק שלי, כבר קרוב לשלוש שנים וכל עצמאי יאמר לכם, השנים הראשונות הן הקשות ביותר. הן קשות כי בניית עסק זו עבודה קשה ומתמשכת, שדורשת המון. אבל יחד עם זאת, השלב הזה מאפשר לך גם המון חופש בניהול הלו"ז. כשהעסק ממריא, או אז אתה מוצא את עצמך רוקד לצלילי הלו"זים של לקוחותייך. ותודה לאל, בשנה האחרונה, אני רוקד לצלילי חלילים רבים כאלו. אבל לצדם, קולם של שלושה חלילים קטנים יותר, שהם אמנם חמודים יותר, אבל מבזבזים כסף במקום להכניס אותו, נחלש.

 

האסימון נפל לי כאשר עבדתי על קמפיין חדש. כל עצמאי או שכיר העוסק בניהול לקוחות יכול לומר לכם עד כמה חשובים הלקוחות שלכם. במיוחד אלו שיש להם ולכם אופק משותף, אם הכל ילך כשורה. גם כאן, ימי בהכנה לקמפיין הזה התמלאו בלחץ. הצורך לכבוש את הגבעה הזו ולעשות זאת בתרועה רמה יותר מן הנדרש, הביא אותי להתעסק בקמפיין ובמחשבות עליו שעות נוספות.

 

ואז הגיע אוגוסט. הילדים מסיימים אחד אחד את הגנים והופ, כולם בבית. אישתי ואני, כאמור, שנינו עצמאיים. אין לנו ימי חופש לקחת וגם אם היו, יש לנו התחייבויות ללקוחות שלנו. נחשו מה התחנה הראשונה בה עצרה רכבת הרגשות שלי. אתם צודקים לחלוטין – לחץ, עצבים וחוסר סבלנות. אני הרי לא יכול להרשות לעצמי להוריד את הרגל מהגז, בטח לא בקמפיין הזה! שלא לדבר על כך שקמפיינים נוספים נכנסים כל הזמן ואחרים מתנהלים במקביל. מה עושים?

 

נזכרתי שלפני הכל רציתי להיות אבא

לקח לי כמה ימים להיזכר ואז מצאתי את עצמי בצהרי יום אחד, במהלך יום עבודה, בבריכה. לא אשקר לכם, לא רציתי ללכת. המחשבה על לקום מהשולחן שלי לאכול צהריים מפריעה לי בימים מעין אלו, אז ללכת לבריכה? רחמנא ליצלן. ואז, דבר מוזר קרה. הבנתי שאני נהנה. שחררתי. לאט לאט הגלגלים התחילו להסתובב ונזכרתי. נזכרתי בעמרי של שנת 2010, רגע אחרי שבנו הבכור נולד. עמרי שהתפטר מעבודתו והפך עצמאי כדי שיוכל להיות עם הילדים. עמרי שמעל הכל רצה להיות אבא.

 

זה נכון, האחריות הראשונה שלי היא להאכיל אותם. אבל היי, אני עושה את זה די בכבוד, לא? באותם צהריים בבריכה החלטתי להוריד את הרגל מהגז. אני אמשיך לטפל בקמפיינים הקיימים בכל הכוח, אבל לא אקח נוספים. זה אמור לסדר לי אוגוסט רגוע. וזה סידר. היום, כשרוב אוגוסט כבר מאחורי, אני יכול להעיד, הילדים שלי ממש חסרו לי.

 

למרות שביליתי איתם כל יום, שעות ארוכות, לאורך כל השנה האחרונה, אני מבין שלא באמת הייתי שם עד הסוף. למרות שבכל יום חיבקתי ונישקתי ושיחקתי ואמרתי "אני אוהב אותך", לא הייתי שם עד הסוף. אני מבין שאת האוגוסט הזה שנתתי לעצמי ולהם במתנה, אני לא יכול למשוך כל השנה, אבל אולי, רק אולי, את המסקנות ממנו, אני אצליח לשמור איתי תקופה קצת יותר ארוכה.

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עמרי אימבר חלפין, בעל, אבא לשלושה ובעל העדפה ברורה להצליח לבלות עם המשפחה שלו כמה שיותר זמן מהיממה. נפרד משוק העבודה כשנולד בנו הבכור לטובת ניסיון להתאים את חיי הקריירה האישית שלו עם מסגרת הזמן המשפחתית. הנוסחא לעניין עדיין לא לגמרי ברורה, אבל היי, לפעמים זה מצליח. כיום הבעלים של "הכוורת", חברה המתמחה ביצירת פתרונות פרסום ברשתות חברתיות, תוך שימוש בכלים לא שגרתיים.