הלהיט החולוני שלא שמעתם עליו: הגן העירוני הקניוני "לה פארק"

מדובר במרחק של כעשרה קילומטרים בלבד בקו אווירי מלב תל אביב, אבל פתיחתו השנה של קומפלקס "לה פארק", בפארק פרס בחולון, נעלמה מהתודעה הציבורית. זה קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שזהו אחד הפארקים היחידים בארץ שתוכנן על ידי אדריכל נוף בינלאומי ועטור תהילה, ובעיקר, כי יש כאן קונספט חדשני שמאתגר את מושג הגן העירוני, כפי שהכרנו אותו עד כה.

ביקורים רבים במקום, בימים שונים ובשעות שונות, מחזקים את ההתרשמות שמדובר בלהיט. במדשאות הנרחבות מתקיימים ימי הולדת; ליד העצים יש מתאמנים במתיחות; מאזור ה"גרילרים" עולה עשן המנגלים אל על; בכיכר הענקית, שמתחת למפל, רוקדים ריקודי עם; בבריכה, שהיא לב המתחם, מפדלות משפחות בסירות ברבורים צבעוניים; ובמסעדות ובברים יושבים המון אנשים שמסתכלים בסיפוק על הנוף האקלקטי.

מגוון מבנים שונים זה מזה. אין כאן ניסיון לעיצוב גבוה, וגם לא רתיעה ממסחריות וקיטש(צילום: דור נבו)

הפארק נמצא בשוליה הדרומיים של שכונת קריית שרת. ממזרח לו ניתן לראות את היכל הספורט "טוטו חולון", שתוכנן על ידי משרד האדריכלים "גולדשטיין, ארדיטי, בן נעים" (2014), את מוזיאון הילדים, בתכנון אדריכל משה צור (נפתח ב-2001), ואת המרכז המסחרי בתכנון אדריכל רן בלנדר (2015). מדרומו פועל היכל הקרח.

הכל כלול: דשא, עצים, מוזיאון, מתקני שעשועים, קניון

הרעיון של הקמת פארק עירוני בחולון עלה כבר בשנות ה-60. אז הוחלט על הקמת פארק בקצה הלא בנוי של העיר, על גבול דיונות החול שמפרידות בינה לבין ראשון לציון. עברו די הרבה שנים עד שהנהלת העיר פגשה את אדריכל הנוף האמריקני פול פרידברג והחליטה לשתף פעולה עם החזון שלו.

כל מי שמצוי בעולם התכנון והתקנים של הקצאה ופיזור שצ"פים (שטחים ציבוריים פתוחים) יודע שיש הגבלה חוקית חמורה על שילוב שימושים מסחריים בשטח ירוק. אולם פרידברג והאדריכל המקומי, אריה קוץ ששיתף עמו פעולה, הצליחו להעביר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית שאפשרה תמהיל, שכולל הכל מהכל. ואכן, יש כאן פארק עירוני עם דשא ועצים ומוזיאון ומתקני שעשועים וקניון, והכל מחובר ומתמזג ומתערבב לקונפיגורציה חדשה ולא מוכרת.

אדריכל הנוף פול פרידברג, זוכה מדליית הASLA (ארגון אדריכלי הנוף האמריקאי) נולד בניו יורק ב-1931, למד לתואר במחלקה ל"הורטיקולטורה דקורטיבית" (גינון) באוניברסיטת קורנל, וב-1958 פתח את משרד אדריכלי הנוף הנושא את שמו ופועל עד היום. הוא תכנן פרוייקטים ציבוריים רבים בארה"ב ובעולם, ובמגוון של קני מידה - מגני משחקים דרך פארקים ועד כיכרות במרכזי ערים.

בתחילת שנות ה-90 נישא פרידברג לאדריכלית הנוף הישראלית דורית שחר, שהיתה סטודנטית שלו, והחליט לפתוח משרד גם בארץ ולחלק את זמנו בין ישראל לחו"ל. בני הזוג כבר מזמן לא חיים כאן, אך משרדו של פרידברג בניו יורק ממשיך לשתף פעולה עם משרד האדריכלים "ניר-קוץ".

פינת נגינה. יש בפארק הכל מהכל(צילום: דור נבו)

לדבריו של האדריכל אריה קוץ, מתחילת הפרויקט היה ברור שהתפתחותו תהיה איטית ומדורגת, מתוך התאמה לשינויים ברוח ובצרכים של החברה הישראלית והעיר. ואכן, ראשית הוקם אזור הגן, הכולל מדשאה גדולה ובה עצים, אחר כך הוקמה הבריכה, שמהווה, כאמור, את עמוד השדרה של המקום, ורק אז, בשלבים, הוקמו המבנים. הקמת הפארק, חשוב לציין, עדיין לא תמה. בעתיד, על פי התכנון, ניתן יהיה ללכת דרומה לאורך הבריכה/תעלה עד לאגם שיוקם בפארק באזור החולות.

אין רתיעה ממסחריות וקישוטיות

נקודת המוצא של המתכננים היתה שיש כאן הזדמנות לבחון את האופי והתכנים של פארק עירוני במאה ה-21. לדברי קוץ, פרידברג, שבא מצפון אמריקה, ראה כבר לפני שלושים שנה את "הטרגדיה" של המסחר ש"גונב" את האנשים מהפארק. הוא האמין שיש להסתכל על מרכזי הקניות/הקניונים כעל מקורות השראה, לפענח את פשר המשיכה שלהם ולהבין איך מפרשים אנשים את המושגים פנאי, בילוי ובידור. בעיניו של קוץ, העובדה שהחנויות, בתי הקפה והברים בפארק פתוחים עד שעת לילה מאוחרת היא בגדר של מתנה לפארק, כי בתקופה של חוסר בטחון ואלימות גוברת גם מי שבא לעשות ג'וגינג באמצע הלילה נהנה מתחושה של ביטחון אישי.

סלפי על ברבור אפור. הפארק הוא קצת יותר קניון מאשר תחליף לטבע(צילום: דור נבו)

תוכנית האב של המתחם, שהוכנה בידי פרידברג וקוץ, קבעה כללים די ברורים לתכנון ולאסתטיקה של המקום, ולכן, על אף שמדובר בפרויקט בהתהוות ובמבנים מתקופות שונות, שתוכננו על ידי אדריכלים שונים, עדיין ניתן לזהות את מאפייני הרוח הפוסטמודרנית של תחילת שנות ה-90: פירוק של המתחם למבנים בודדים, שמתנהגים כאילו הם אובייקטים פיסוליים - קירותיהם כמעט אף פעם לא ישרים, הם מחופים בשלל חומרי גמר; והגגות שלהם קמורים וגליים ושפיציים, ובעיקר לא מישוריים "רגילים". אין כאן שום נסיון לעיצוב רציני או גבוה, ואין שום רתיעה ממסחריות, קישוטיות וקיטש.

הפוסטמודרניזם לא עבר מהעולם

אדריכל ירמי הופמן, ראש מחלקת שימור מבנים בעיריית תל אביב-יפו, שחקר בעבודת הדוקטורט שלו את הפוסטמודרניזם באדריכלות הישראלית, קושר את המוטיבציה של העיר חולון להקים את הפארק עם מאפייני העיצוב הייחודיים שלו. לדבריו, מסוף שנות ה-70 התשוקה למושג אמת, שאליה שאף המודרניזם, הולכת ונחלשת ועולה עניין האימג', או התדמית, כערך עליון. עיר הפועלים והשיכונים חולון היתה הראשונה בארץ שקלטה את השינוי ופעלה ליצר לעצמה זהות חדשה תוך מיצובה כעיר הילדים.

מכוניות יוקרה לילדים. חולון מיצבה את עצמה כעיר הילדים(צילום: דור נבו)

יש גם רכבת(צילום: דור נבו)

האדריכלים גויסו להגברת כוח המשיכה העירוני, ומתוך התייחסות לתקדימים שיצרו אדריכלים אמריקאיים, המציאו סל של כלים שנועדו להגשים את הפנטזיה: שיעתוק של רעיונות, צורות משונות, חומרי גמר חדשניים ועירבובים לא צפויים בין חומרים.

אם, לכאורה, נדמה לנו שהפוסטמודרניזם היה אופנה חולפת של שנות ה-90, הפארק בחולון ממחיש היטב שהלך המחשבה הזה לא עבר מהעולם. לדבריו של הופמן יכול להיות שהביטוי של הפוסטמודרניזם בחולון "אולי קצת רדוד", אך גם באדריכלות העכשווית של תל אביב ניתן למצוא ביטויים רבים לפוסמודרניזם, "אולי יותר מחובר למקום ואיכותי", כמו למשל פרויקט השיקום של המושבה הטמפלרית שרונה כמרכז קניות, ובעיקר, המבנים לשימור של העיר הלבנה עם תוספות הבנייה שרוכבות עליהם, שהם סוג של "retake" לבאוהאוס.

בריחה לעולם הפנטזיה

הביקור בפארק בחולון מעורר לא רק התלהבות, אלא גם תחושות של הסתייגות, כי המקום נטול הקשר. האסתטיקה פשוטה, אפילו קצת וולגארית, והפארק הוא קצת יותר קניון מאשר תחליף לטבע. בשונה מפארקים אחרים שמוקמים כעת (כמו פארק הרצליה ופארק החורשות בדרום תל אביב) אין ב"לה פארק" שום יומרה או נסיון לתעל ולאגום את מי הנגר, להקים בריכה "אקולוגית", להשתמש בצמחייה מקומית ולהקים תיבות קינון לציפורים. מצד שני, הפופולריות האדירה של המקום מעידה על צורך אמיתי במקום מפגש, שמאפשר לברוח ולו גם לזמן קצר - מפגעי מזג האויר, הפקקים האינסופיים, בעיות הפרנסה והפוליטיקה, ובעיקר, מהפרובינציאליות - לעולם הפנטזיה.

בורחים לזמן קצר מפגעי מזג האוויר והפקקים לעולם הפנטזיה(צילום: דור נבו)

אבל לאן נעלם המרכז החדש של חולון? הסיפור המוזר על הכיכר שאיננה. לחצו על ההדמיה (הדמיה: ורה יאנובשצ׳ינסקי אדריכלים ובינט אדריכלים)