מאבקי משמורת אצל זוגות חד מיניים: "את בכלל לא אמא שלה"

קלישאתי ככל שזה יישמע, המפגש בין יעל ורונית הוחתם כאהבה ממבט ראשון. הן נפגשו בפורום אינטרנטי המיועד לנשים לסביות וחצי שנה אחרי הן כבר חלקו דירה יחד. אחרי שלוש שנים של זוגיות הן החליטו שהן רוצות להקים משפחה. אחרי הכל, שתיהן בנות שלושים פלוס וצריך להתחיל לתכנן. הרבה שאלות עמדו על הפרק: מי משתיהן תכנס להריון; האם ילכו על בנק זרע בארץ או בנק זרע בחו"ל שהוא לא אנונימי או אולי כדאי ללכת על שותף הורות עם בן זוג?

השתיים שוטטו בפורומים שונים, קראו מאמרים והתייעצו עם בעלות ניסיון בשיחות מטלטלות של בעד ונגד. בסוף התקבלה החלטה - הן ילכו על בנק הזרע בארץ ורונית היא זו שתלד ראשונה, כי היא מבוגרת מיעל בחמש שנים. בהזרעה הרביעית היא נכנסה להריון והנה המשפחה 'ההטרו-לסבית' יוצאת לדרך.

"את בכלל לא אמא שלה"

את המושג 'הטרו-לסבית' טבעה ד"ר תרצה יואלס, ראש תחום המרכז להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה ומומחית מטעם בית משפט בענייני משמרות וכן, גם בענייני משמרות של זוגות חד מיניים בגירושים. "'הטרו-לסבי' הוא הניסיון של זוגות לסביים לחקות את המודל ההטרוסקסואלי של משפחה עם שני ילדים, כלב וחתול, כשמנגד מתקיים דיאלוג רגשי סביב סוגיית 'ביולוגי ולא ביולוגי', שלא מתקיים במשפחות הטרוסקואליות ושצריך להתייחס אליו".

כל ילד שמגיע אל תוך המשפחה מסדר אחרת את המשוואה. בזוגיות לסבית, בניגוד להטרוסקסואלית, יש שתי נשים עם יכולת ביולוגית להביא ילדים לעולם. המראה של רונית מיניקה הציף פתאום ביעל רגשות קנאה ושאלה בנושא המקום שלה בסימביוזה עם התינוקת. רונית מצדה היתה מושקעת בקשר עם התינוקת וניכסה לעצמה יותר ויותר סמכויות בקבלת החלטות. "כשאבא לוקח את הילד זה עוזר, כשאמא לא ביולוגית לוקחת את הילד זה יכול לאיים על הביולוגית", מבהירה ד"ר יואלס.

יעל הרגישה שהיא מאבדת פעמיים - את רונית ואת התינוקת. אבני מחלוקת קטנים בזוגיות הפכו לסלעים גדולים ואחרי שנתיים של מתחים ומאבקי מקום, הן נפרדו. יעל, שתפקדה כאמא לכל דבר ועניין, מוצאת עצמה מודרת על ידי רונית בטענה של "את בכלל לא אמא שלה. אני ילדתי אותה" ומתחילה להילחם על זכויותיה.

אז מי ההורים כאן?

הסיפור שלהן התגלגל לבתי משפט לענייני משפחה, כשיעל מנסה להוכיח את אמהותה ורונית מנסה לנער אותה מזכויותיה. "תופעת מאבקי משמורת בין שתי אמהות הולכת וגדלה בבתי המשפט", מבהירה ד"ר יואלס, שנדרשת לחוות דעת בנושאים אלו. "והשאלה של הורות ביולוגית מול הורות לא ביולוגית המקוננת כ'אנדרדוג' במהלך הקשר, הופכת להיות לרועץ בזמן הפרידה, כשהכוח נמצא אצל האם הביולוגית, שיכולה להחליט האם לאפשר לאם הלא ביולוגית להיות בקשר עם הילדה. כך פרידה שבבסיסה מאבק סביב זכויות על הילדים אותם אנו מכירים גם בסיפורי גירושים הטרוסקסואליים, מתעצמת עוד יותר כשהמאבק מתכנס לסוגיית 'ביולוגית לא ביולוגית' וזה כבר לא אותו השיח. פתאום הורותה של האמא הלא ביולוגית, גם אם היא היתה מעורבת אפילו יותר בחייו של הילד, מוטלת בספק".

ואיך זה משפיע על הילדים?
"גירושים לכשעצמם הם חוויה מטלטלת לילדים, המלווה בחווית הפרידה מההורה ומהמשפחה שהכרנו. ילדים שהובאו לעולם דרך בנק הזרע עסוקים בשאלות שייכות. מיהו התורם, האם הם דומים לו, האם הם יפגשו בו? זה לכשעצמו לא פשוט. בקומפלקס של תורם, אמא לא ביולוגית ואמא ביולוגית, יש קשר, יש

אהבה, קרבה והתקשרות שנוצרה לילד עם כל אחת מהאמהות. אמירה כמו "אני ילדתי אותך. אתה גנטית שלי והסבים מהאמא הלא ביולוגית הם לא באמת סבים שלך", מבטלים את המקום הרגשי הפסיכולוגי המשמעותי הזה בחייו ומציפים אצלו את השאלה: 'מה זה אומר לגבי השייכות שלי אם אנחנו לא קרובים?'. זו שאלה שמזעזעת את כל עניין הזהות כי הבית שלו לא רק נחצה לשניים, אלא העלימו לו חצי ממנו. זה כאב נוראי; תחושה של בלבול איומה, שמזיזה בקלות יתרה דמות שהיא כל כך משמעותית עבורו ובנוסף, משרישה תהיות מערערות כי 'אם מחר האמא הביולוגית שלי תמצא בת זוג חדשה, אז היא תהפוך פתאום האמא שלי, כי בלאו הכי היא לא ביולוגית'. כל דיון סביב הנושא הגנטי בזוגיות לסבית מייצר אי שיוויון ומשמש ככלי נשק בעת פרידה בקונפליקט, כשהאם הביולוגית מנסה לצמצם את המקום של האם הלא ביולוגית".

מה יכול לעזור כדי להמנע מלהגיע לשם?
"היכולת של בנות זוג לחלוק את הרגשות האלה, להציף את הקושי כחלק טבעי ולאפשר אותם מבלי להבהל, זה תהליך של התמקמות המשפחה; להרגיע אחת את השניה כשהאם הביולוגית נותנת את המקום לאמא שלא ילדה ונמצאת בחרדה סביב הקשר. כמו שנכנסתם לעסק כשני הורים, תצאו ממנו ככה. עם זאת", היא מסייגת. "הסיפור של יעל ורונית לא מאפיין חוויה כוללת ויש הרבה משפחות לסביות שהחוויה שלהן טובה".

ומה קורה במקרה של פרידה בו יש שתי אמהות ואבא?
"שתי אמהות ואבא הם שלושה הורים ובמצב של פרידה זה יהיה עוד יותר מורכב. זה מעצים את שאלת המקום שלי כאמא לא ביולוגית. "איפה אני?", "האם אני האמא?", "האם אני האבא?" ומה עושים במצב של פרידה בין שלושה הורים, מניידים ילד לשלושה בתים? מישהו מאיתנו היה מוכן לחיות בשלושה בתים? האם באמת אנשים מבינים מה המשמעות של זה ביום הדין? נגיד שאנחנו מבינים ששלושה הורים זה נכון לילד, האם נכון לנייד את הילד? אין בעולם מחקרים לאיך ילדים מגיבים לשלושה הורים. מה שחשוב לדעת הוא שלא ניתן לנייד את הילדים בין שלושה בתים, אבל כן חשוב לשמור על ההורות של כל אחד מהם. דין שלושה הורים ודין של משפחות הומואים ולסביות זה תחום שצריך להתייחס אליו אחרת. הנטיה של בתי המשפט להתייחס למשפחות לסביות כרגילות היא לא נכונה. במצב של פרידה, השאלה שצריכה להשאל היא לא רק איך שומרים על יציבות, אלא איך שומרים על המקום של הילד עם שלושה הורים מבלי לנייד אותו".