מיקומו של המרכז האקדמי ויצו חיפה בלב העיר ההיסטורית, ומגוריהם של חלק מהסטודנטים במרכז העיר, תרמו להתעסקות מבורכת של מרבית הסטודנטים בבעיות עירוניות עכשוויות, בהתחדשות עירונית על אופניה השונים, ובערים שונות בארץ (בית שאן, טירת הכרמל, עפולה, יפו, אשדוד וחיפה בין היתר). מתוך שלל העבודות בתערוכת הבוגרים השנה, קבוצת סטודנטים עסקה באחד האזורים הכי חשובים, הכי מפוספסים והכי מוזנחים בחיפה - הדר.
"מוזנח" הוא לא רק תיאור המצב הנוכחי, אלא נגזרת של היחס של העירייה למרכז ההיסטורי של חיפה הישראלית והעברית, אזור עתיר בתים בסגנון הבינלאומי, ועמוס מבני תרבות (בתי קולנוע, הטכניון הישן ומרכזי השלטון והציונות של התקופה). דורון כהן גדול מציע לטוות רשת של בתי קולנוע נטושים ככלי להתחדשות עירונית, ולי בכר מציעה כלים פשוטים יחסית לפיתוח מרחבי פעולה גמישים בעיר.
אבל העבודה השונה ושובת הלב מכולן, היא "מלמטה למעלה" של איה אורבך (בת 29). ההגשה שלה נעשתה בגרפיקה דמוית קומיקס: פרזנטציה שונה, בשפה עכשווית ומאוד מסקרנת, שמתאימה לאופי השכונה ולעבודה עצמה. קל להתחבר לאמירה האישית והמתוקה, שהיא צבעונית כמו גרפיטי על קירות השכונה.
קשה שלא להתרשם מהדרך הגרפית להאיר את ההגשה של הדברים. מעין קומיקס שנעשה באופן ידני, עם מודלים אמיתיים וללא הדמיות. אפילו השרטוט ידני לחלוטין, על גבי בסיס ממוחשב.
"חמש שנים ראשונות מהחיים הבוגרים שלי ביליתי בקומונות", מספרת אורבך, "ואז גיליתי את האפיק של פעילות עירונית. כשהגעתי להדר גיליתי שמלא אנשים פעילים, מפגינים, נלחמים, מקימים דברים תרבותיים. מצאתי את עצמי בתוך הדבר הזה, מתנדבת ב"מרכז לייעוץ אדריכלי בהדר". התחלתי כסטודנטית מתנדבת ועכשיו אני עובדת שם".
מה אתם עושים שם?
"עושים פרויקט שיפוץ חזיתות. העירייה נותנת כסף בתמורה לשיפוץ החזית, ואנחנו מתווים את הקווים - אילו צבעים, לא לסגור חזיתות וכדומה. זה 'בייסיק', אבל אנשים עושים דברים ממש נוראיים, כי עושים בזול וזו שכונה ענייה. אנחנו גם עושים עיצוב פנים למרכז הגאה הראשון שייפתח בחיפה, בגן קסל, בקומת הקרקע של מבנה 'טיפת חלב' לשעבר. הגן די חשוך ומפחיד, והתעקשנו גם על פיתוח שטחי חוץ ותאורה שיאירו אותו".
אז העיריה כן בעניין של טיפול בהדר?
"זו עיריית חיפה. משתתפת כמה שאנחנו לוחצים, ואז מציגה את זה כפרויקט הדגל שלה מלכתחילה. ממש מזניחים את הדר, ואז הדרך היחידה היא של אנשי מרכז שעושים כסף מרווחי נדל"ן - אבל זה קודם רווח ליזמים ורק אחר כך לשכונה. מגדלים בשכונה ננטשים. מגדל ארמון - יש עליו שלט 'למכירה' בכל מרפסת. מגדל 'אחד העם' הוא בור שתקוע כבר 30 שנה ונמכר מיזם אחד לשני. קונים את כל העיר התחתית ומנסים למתג את חיפה כפלורנטין. אבל זה סיפור יקר שפונה לעשירים ולסטודנטים עשירים שיכולים לגור במגדל, ובהדר זה לא יפתה אותם".
ומה העבודה שלך מציעה, בעצם?
"איך אפשר ליצור מנגנון שהתושבים יכולים להיות חלק ממנו. במקום יזם, שיבוא ויבנה בניין, מקימים קואופרטיבים לדיור - גוף של תושבי השכונה שיבנה או ישמיש דירות או יעבה מבנים".
אבל את לא יכולה לבוא ולקחת דירות ומבנים, אפילו נטושים, אם הם שייכים למישהו.
"המישהו הזה יכול לרצות למכור. הרבה מהבעלים נוטשים את הרכוש כדי לא לשלם ארנונה, ומחכים שהשכונה תצמח על ידי מישהו אחר".
את מדברת על פעולה שנעשית על ידי האנשים והפעילים בשכונה, כלומר מלמטה למעלה. יש גם אפשרות של פעולה מלמעלה למטה?
"יש מהלכים עירוניים שצריך לעשות, והם מינוריים, כמו לקבל תוכנית שימור או לבנות בנק מומחים לבנייה ופיקוח".
כשאני מבקש מאורבך להראות לי דוגמה פרטנית לעבודה שעשתה, אנחנו מביטים ב"מדרגות צפת". למעשה, אין בפרויקט הגמר כולו - ופה בפרט - תכנון חדשני של ממש. בוודאי לא משהו שיכול להתאים לפרויקט גמר. לא עבודה גדולה, לא פעולה שתיראה למרחוק, ולא פעולה מרחיקת לכת בתכנון עתידי. נהפוך הוא: כמעט חוסר פעולה, החזרת המצב לאחור דווקא. ודווקא את הדברים הפשוטים והזולים האלה, נדמה שאנחנו כל כך צריכים.
"מדרגות צפת, למשל, סתם מגודרות", אומרת אורבך. "אתה יודע שבהדר יש 0.6 מ"ר שטח פתוח לתושב, לעומת 6 מ"ר שנדרשים בתקנים? ויש גנים בהדר שנסגרים בשמונה בערב. המדרגות זה אזור יפה ומסודר, שרק צריך לשים בו ספסל. יש כבר ספסל, יש נוף, יש עצים. רק לפתח ולסדר. אני לא מעוניינת להגיד שהכל גרוע. יש פה את כל הבסיסים. אני רק רוצה לדקור, להאיר".
ומה התוכניות? תמשיכי לעבוד במרכז לייעוץ אדריכלי בהדר?
"זה רק 4 שעות בשבוע. צריכה סטאז', רוצה לעשות ספר קומיקס, לאייר כמה דברים, ולעזור לחברים לשפץ דירות".
- המרכז האקדמי ויצו חיפה, תערוכת בוגרים 2016
