נעים להכיר, נועה חריש, גרושה פלוס 3 ילדים, מנהלת הורות משותפת מזה 4 שנים. הכל אצלנו חצי חצי וללא תשלומי מזונות. אנחנו מתגוררים ביקנעם מזה 5 שנים. הוא דתי, אני חילונית והילדים דתיים. הילדים מחליפים בית בכל יום חמישי. אנחנו עושים העברות של הספרים והמחברות של בית הספר. כל השאר יש להם כפול.
חברים טובים, אך יש תהום בינינו
לכאורה הכל טכני: לוקחים, מחזירים, מביאים, עושים. אבל למעשה החיים שלנו הם אחרים. אני אוכלת אצלו קובה. הוא מתקשר לספר איך היה המירוץ בתל אביב. הוא בא לעזור לי בעסק שלי ואני מעבירה לו הודעות של לקוחות שכותבים לו בפייסבוק. אני אחראית על משימות כוכב השבוע, הוא אחראי על רכיבה באופניים עם הילדים.
לאט לאט בנינו את הקשר כך שיתאים לאורח חיינו החדש - לכל אחד יש את הבית שלו והפרטיות שלו ומצד שני, אנחנו עושים חלוקת תפקידים כך שכל אחד יעשה את מה שהוא טוב בו ובין לבין אנחנו גם חברים, יכולים לשתות קפה ביחד, ללכת לאירועים משפחתיים ביחד, לחגוג ביחד את יום המשפחה ולהיות גאים ברגעים הקטנים עם הילדים.
להיות גרושים וחברים יכול לפעמים להטעות. אם אנחנו יכולים להיות חברים כגרושים, אז למה לא כנשואים? והתשובה היא פשוטה: כי זה לא עובד לנו כנשואים. המרחק בראיית החיים היא שונה ויש תהום בינינו. יש את הרגעים שלמרות הכל, אני אומרת, איזה מזל שאנחנו גרושים. מזל שיש לי את החופש והשקט שלי לעשות את הדברים שאני רוצה בלי צורך לתת דין וחשבון והסבר למישהו אחר.
גירושים – הדור הבא
בכל דבר היום יש את הדור הבא. הדור הבא של המכשירים הסלולרים, הדור הבא של המחשבים, הדור הבא של שוק העבודה. כולם עסוקים בלפתח את הדור הבא של משהו. אני פועלת לפתח את הדור הבא של המשפחות שבהם ההורים החליטו להתגרש זה מזה, אבל לא מהילדים.
לפני הכל, חשוב לי להגיד בצורה ברורה: אני בעד נישואים טובים, שלום בית וחיים עם שני ההורים בבית, אך אם זוג החליט שזה הסוף ואין יותר טעם בחיי הנישואים או שהם לא יכולים לחיות יותר ביחד, אז דרך השלום היא הדרך הנכונה ביותר.
הדרך הזו היא ההפך הגמור מהרבה גירושים שאני רואה סביבי. הגירושים הם נחלתן של כל המלחמות, של האגו, של הפחדים. סיבה להוציא את כל כלי הנשק הכבדים ולהתחיל לירות לכל הכיוונים, בלי להתחשב מה יהיה מחר ואיך נחיה כשהכול יסתיים. העיקר שאני אהיה הצודק או הצודקת והצד השני יובס ויושפל עד עפר.
ואהבת לגרושך כמוך
להיות הדור הבא של הגרושים זה לא תמיד קל או מובן מאליו. כמו שהבת שלי אומרת לי – "אמא, אתם לא גרושים סטנדרטיים; כאלה שכל אחד יושב בצד השני של הכיתה, כאלה שלא מדברים אחד עם השני" וזה נכון. לא רק שאנחנו לא גרושים, אלא אנחנו מאוד מתאמים עמדות, מחשבות, החלטות חינוכיות ומשתפים פעולה. זו הדרך שבה אנחנו רואים את טובת הילדים.
סדר המקלחות ביום אצלי תואמות גם אצלו. חוקי הבית שתלויים על דלת ביתו נמצאות גם בבית שלי. לתת לילדים קו אחיד עד כמה שניתן, כך ניצור אצלם כמה שפחות בלבול בין הבתים. זה לא קל, כי הסביבה מקובעת על הגירושים הסטנדרטיים, כמו שהבת שלי אומרת. מקובעת על מלחמות, על בזבוז כספים על עורכי דין, מחשבה על דרכי נקמה יצירתיים וחדשים. והיד נטויה.
ואנחנו בוחרים בדרכי שלום ושיתוף וגם זה דורש הרבה יותר התחשבות, ויתור על האגו, הרבה מאוד ויתורים אישיים, הרבה מאוד הסתכלות רחבה על כל המשפחה, ראייה לטווח הרחוק, וויתור על הרצון לנקמה עכשווית, ויתור על הרצון להיות צודק או צודקת. אני יכולה להגיד בפה מלא שהדרך שלנו דורשת הרבה רצון טוב וקיום של המשפט "ואהבת לרעך כמוך" ועוד יותר קשה כשאותו רע הוא הגרוש או הגרושה.
אבל אני יכולה גם להגיד באחריות גדולה – זה משתלם. הפירות נקצרים מהר מאוד; התוצאות בשטח וההתמודדות עם הילדים היא אחרת; המחיר הנפשי שכולם משלמים בגירושים, הוא אפסי כמעט בחיים כמו שלנו. לדור הבא של הגרושים קוראים הורות משותפת. זו הדרך שלנו לגדל את הדור הבא של הילדים בצורה הטובה ביותר.
- נעה חריש, אמא לשלושה, עצמאית, מקימת המיזם החברתי נפרדים וחיים בשלום
.
