היום (חמישי) יוקרן בסינמטק תל אביב "איריס", סרטו העלילתי היחיד של במאי הקולנוע דוד גרינברג, שהלך לעולמו בשנת 1990. הסרט, שיצא לאקרנים בארץ בשנת 1968, שייך לגל סרטי הרגישות החדשה בקולנוע הישראלי, סרטים פוסט-הרואיים שנוצרו לאחר מלחמת ששת הימים ושיקפו את המציאות היומיומית של גיבוריהם, שחרגו מגבולות הקולנוע הלאומי-ציוני שהיה אז הבון טון. "איריס", שצולם על ידי דוד גורפינקל, היה לסרט הראשון בישראל שתיעד את הבוהמה התל אביבית, זו שבבוקר היתה יושבת לרכל בקפה כסית, ובערב רקדה עד שיכרון חושים במנדי'ס – המועדון של רפי שאולי שנפתח ב-1967 ונקרא על שמה של נערת הזוהר ואשתו דאז, מנדי רייס דיוויס, שהתפרסמה בגיל 19 כדוגמנית וחשפנית שניהלה רומן עם שר המלחמה הבריטי דאז ג'ון פרופיומו ונפטרה בשנת 2014, שגם משחקת באחד התפקידים הראשיים בסרט.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
כסרט שתיעד את חיי הבוהמה בתל אביב בשנות ה-60, כולל דמויות כמו שמוליק קראוס והדוגמנית דאז הלית קתמור (ישורון), "איריס" היה גם מפגן נהדר של אופנה מקומית. על התלבושות בסרט היה אחראי מעצב צעיר ועולה בשם גדעון אוברזון. "זאת היתה התקופה הכי יפה של תל אביב", נזכר אוברזון בערגה. "היתה תחרות בין הנשים והגברים מי יתלבש הכי יפה למועדונים אז. כולם התלבשו יפה למנדי'ס. האליטה והבוהמה השקיעה מאוד בלבושה, ולצערי, מאז זה רק הלך והתדרדר".
אוברזון, יליד 1943, מספר כי הפנייה מגרינברג נבעה מחוג הלקוחות הנוצץ שלו דאז, שכלל שחקניות, נשות שגרירים ונערות זוהר מקומיות כמו האמנית מלכה רוזנשטיין, שנחשבה לאחת הנשים היפות ביותר בתל אביב. "הייתי אז הדבר הכי חם בתל אביב", הוא מודה, "הצגתי בתצוגות של מכון הייצוא הישראלי, ואני מניח שגרינברג שמע עליי ומצא אותי מתאים".
"איריס", כמו גם גוף העבודה הדוקומנטרי של גרינברג, נשכח עם מותו לפני 26 שנה. "זאת היתה יצירה חריגה מאוד בנוף הקולנוע הישראלי", אומר חן שיינברג, אוצר קולנוע שאחראי על תוכנית הסרטים החדשה של גרינברג, שהוצגה בשבוע שעבר בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומוצגת במלואה השבוע בסינמטק תל אביב. "זה סרט אישי, שהיה בחלקו אוטוביוגרפי. גרינברג היה באותן שנים חלק מהבוהמה התל אביבית, עיתונאי, מבקר קולנוע, שניהל מערכות יחסים, חלקן אפלטוניות, עם נערות צעירות בנות 16. לצערו, הביקורות קטלו אותו, כי ציפו ממנו לסרט אמנותי יותר. משהו בסגנון פליני. לשמחתי, יש לסרט אוהדים וסיכוי רב להפוך לסרט פולחן".
גיבור הסרט "איריס" הוא יואל (גדעון שמר), עיתונאי בן 40 שמנהל מערכת יחסים סבוכה עם אמו (חנה רובינא). בתחילת הסרט הוא נפרד מאשתו, הדוגמנית שולמית (ברכה נאמן), ומתחיל מסעות ליליים רוויי מסיבות ואלכוהול עם חברו (שמוליק קראוס). כך הוא מכיר את קארין (מנדי רייס דיוויס), דוגמנית צעירה ונערת זוהר שמסובבת אחריה את כל גברברי העיר. אלא שליואל יש תוכניות אחרות, והוא מתאהב בנערה בת 16 בשם איריס (ליאורה רמון). הסרט נחשב לשערורייתי אז, וגם היום, בכך שהציג רומן בין גבר בן 40 לנערה בת 16. המבקרים כיסחו, הקהל, 176 אלף איש בלבד, נחשב מועט גם לאותן שנים, ו"איריס", מספר שיינברג, נכשל והכניס את הבמאי לחובות שמהם לא הצליח להשתחרר.
צפייה בסרט מגלה עיצובים עדכניים לתקופה, כמו שמלת מקסי שחורה עם גב חשוף שלובשת רייס דיוויס בסצנה הראשונה שבה היא מוצגת לקהל, או שמלות מבדי ז'קארד בגזרת A באורך מיני עם שרוולים ארוכים, שהיו פופולאריות מאוד באותו עשור. אוברזון, שפעל אז מסטודיו ברחוב לוריא 11 במרכז תל אביב, מספר כי לטובת הסרט קיבל חסות של יצרן הטקסטיל פרנסיטקס.
ההתייחסות לאופנה נוכחת גם במהלך הסרט, עם תצוגה של מפעלי האופנה שפעלו אז בישראל – כל דוגמנית הציגה לעיני הצופים מערכת לבוש, בעוד קריינית הכריזה את שם המפעל. כמו כן, בקרדיטים בפתיחת הסרט נותן גרינברג מקום בולט לכל יצרני האופנה שלקחו חלק בהפקה (דבר נדיר כשלעצמו היום), כמו חנות הנעליים עזורי מרחוב דיזנגוף, חנות הפרוות הנודעת נוילנדר, שאת מעילי הפרווה הגדולים שלה לבשה בסרט רייס דיוויס, וחברת הסריגים אלד.
על אף שהוא אינו סרט על אופנה – "איריס" מציג הצצה מסקרנת לדרך שבה התלבשו בתל אביב של שנות ה-60, מידע שכמעט לא ניתן למצוא בהיעדר ארכיון אופנה ישראלי מסודר. הסרט מאפשר לצפות בעיצובים מוקדמים של אוברזון הצעיר, להיחשף לכמה ממפעלי האופנה המקומיים, ובעיקר להכיר את הלך הרוח האופנתי של הבוהמה התל אביבית, שכלל עיסוק אובססיבי ביחסים, אופנה, ספרות גבוהה ובילוי במועדונים.
