משחק על הגבול שבין החיים והמוות תמיד היה מזוהה עם מעצב האופנה לי אלכסנדר מקווין, שהתאבד לפני כשש שנים. כעת קם הדי.אן.איי של המעצב הנודע לתחייה, במסגרת פרויקט הגמר Pure Human של הסטודנטית הסלובנית טינה גוריינק, בוגרת המחלקה לאופנה בסנטרל סנט מרטינס בלונדון, שם סיים מקווין את לימודיו בשנת 1992.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
את המקור לפרויקט של גוריינק ניתן למצוא בעבודות של מקווין עצמו, שהוצגו בתערוכה Savage Beauty במוזיאונים המטרופוליטן בניו יורק ו-ויקטוריה & אלברט בלונדון. שם נחשפו המבקרים לקולקציות מוקדמות ומאוחרות של המעצב, כמו גם לתוויות שליוו את קולקציית הגמר שלו, Jack the Ripper Stalks His Victims, שנרכשה במלואה על ידי עורכת האופנה המנוחה איזבלה בלאו.
בצעד יוצא דופן, שילב מקווין לצד התווית הנושאת את שמו גם קווצות שיער מראשו, אשר הונחו בתוך תיבת פרספקס – מהלך אשר ליווה אותו גם בקולקציות נוספות באותו עשור. בראיון למגזין טיים אאוט בשנת 1997 הסביר המעצב כי פעולה זו מתייחסת למסורת מהתקופה הוויקטוריאנית, אז "זונות מכרו את שיערותיהן לטובת קווצות ממסוגרות שאנשים נהגו לתת במתנה לאהוביהם. בקולקציות המוקדמות שלי אלה היו קווצות השיער שלי, ובאופן מסוים נתתי את עצמי לקולקציה".
אותן שיערות של מקווין הן אלה ששימשו לפרויקט המסקרן והמטריד של גוריינק, המעלה שאלות על הקשר בין אופנה, מדע ואתיקה. הדי.אן.איי של המעצב המנוח נלקח מתוך השיערות בתהליך הנקרא היפוך הכחדה, אחד הטרנדים המדוברים כיום בתחום הביולוגיה – כפי שהסביר בהרצאה ב-TED הביולוג סטיוארט בראנד, העוסק בנושא החייאת יצורים שנכחדו.
בתהליך העבודה חילצה גוריינק את הדי.אן.איי של מקווין, שלדבריה נשמר במצב טוב, וגידלה את העור בצלחת פטרי במעבדה – כך שלא שולב בעור של חיה, אלא נברא מחדש בתנאים מלאכותיים. בתערוכה שמתקיימת בימים אלו בסנטרל סנט מרטינס מציגה גוריינק חמש צלחות פטרי ובהן העורות החדשים שנוצרים מהדי.אן.איי של מקווין, ולצדן שני תיקים וז'קט מעורות חזיר המשמשים כאב-טיפוס למוצר המוגמר. את התיקים מעטרים כתמי עור אנושי, המדמים, כביכול, את נזקי החשיפה לשמש. אחד הפתרונות שעליהם מצביעה גוריינק הוא מריחת קרם הגנה על התיקים, ממש כמו על הגוף.
מקווין, שהתאבד בגיל 40 לאחר דיכאון ממושך והתמכרות ארוכה לסמים ואלכוהול, היה ידוע בחיפוש אחר טכנולוגיות חדשות בעבודתו, כמו שמלה שנצבעה על המסלול על ידי שני רובוטים מתיזי צבע בקולקציית אביב-קיץ 1999, יצירת הולוגרמה בדמותה של קייט מוס בקולקציית סתיו-חורף 2006-07, והתייחסות לסוגיות מטרידות של אסתטיקה, גוף, מיניות ומוות. גוריינק מספרת שבחרה במקווין מתוך תחושה כי המעצב אולי שאף לקום לתחייה בדרך זו עוד בחייו. "מקווין השאיר בתוך הבגדים שלו את קווצות השיער, כאילו הוא בעצמו חזה את האפשרויות המדעיות אשר יכולות לנבוע מהשארת עקבות של די.אן.איי בעבודתו", אמרה לטלגרף.
הפרויקט של גוריינק מעלה שאלות מעניינות רבות – למשל, על ייצור עורות בתנאי מעבדה ללא המתת חיות – אך קשה להתעלם מתחושת הזעזוע סביב שימוש בעור ובדי.אן.איי אנושי ליצירת פריטי אופנה, בדומה לסיפורי הזוועה על יצירת סבון מגופות בשואה. סוגיה אתית זו נמצאת כעת בבדיקה, לאחר שבחודש מאי הגישה גוריינק בקשה לרישום פטנט על המוצר כחלק מהתהליך החוקי של פיתוחו. "החוק בבריטניה לצדה, כי אין זכות קניין על רקמה אנושית", אמר ד"ר ג'ף סקופק, מרצה למשפט רפואי, אתיקה ומדיניות באוניברסיטת קיימברידג', בראיון לאתר Quartz. "מבחינה טכנית, מקווין הוא לא הבעלים של שיערו".
עם זאת, סקופק הסביר כי גוריינק צפויה לעמוד בפני ועדת אתיקה של מחקר מדעי כדי לקבל אישור לפיתוח הקולקציה, מכיוון שלעתים קרובות נדרשת הסכמתו של האדם או של שאריו על מנת להשתמש ברקמות שלו. גוריינק, מצדה, אופטימית. "אנשים שהיו באמת קרובים אל מקווין או עבדו איתו, אמרו לי שהוא היה עשוי לאהוב את הרעיון", אמרה, "מקווין עצמו תמיד דחף את הגבולות וניסה לשבור את החוקים באופנה".
