אחוזתו של הבשמן האיטלקי לורנזו וילורסי באזור ויה דה ברדי היוקרתי בפירנצה, אירחה בשנים האחרונות כמה מהכוכבים והפוליטיקאים המפורסמים בעולם. וילורסי, 60, הוא דמות ידועה בענף הבשמים, זוכה פרס Prix Francois Coty ליצרני בשמים. בשנת 1990 הקים את המותג הנושא את שמו, המשווק כיום 16 ניחוחות ייחודיים ב-45 מדינות ברחבי העולם, אולם את פרסומו הגדול קנה בזכות ייצור תמציות אישיות ללקוחות פרטיים על פי טעמם האישי, עניין של 5,000 יורו לניחוח הכולל חבילה של חמישה מוצרים (בושם, או-דה-טואלט, שמן גוף ועוד). המחיר הגבוה יוצר, מן הסתם, סינון טבעי, המביא אל פתחו של וילורסי אנשים בעלי ממון שמוכנים לשלם לא מעט כסף כדי לא להריח כמו אף אחד אחר.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
בעולם, מתברר, יש לא מעט מהם. לדוגמה, The Blairs – כפי שוילורסי מכנה את ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, רעייתו שרי וארבעת ילדיהם, שהפכו לידידי המשפחה. "בלייר הגיע אלינו לפחות 10 פעמים בשנים האחרונות", מספר וילורסי בראיון בלעדי ל-Xnet. "זה החל מפגישות אישיות להזמנת ניחוח אישי על פי טעמו, והמשיך בהיכרות מעמיקה וחברות קרובה בין הנשים והילדים שלנו. התארחנו אצלם בבית כשביקרנו בלונדון, אלו יחסים אישיים מאוד".
זוג מפורסם נוסף שפוקד בקביעות את האטלייה של וילורסי הם הזמר סטינג ואשתו טרודי סטיילר, המתגוררים בעיירה האיטלקית פילינה ולדרנו, מרחק 40 ק"מ מפירנצה. "שניהם הגיעו אליי כדי להרכיב ניחוח מיוחד עבור טרודי וניחוח נוסף כמתנה למדונה, חברה קרובה שלהם. הכנתי למדונה שמן גוף בניחוח מאסק, מאוד חושני ועדין, ויצרנו גם אריזה מיוחדת מעור עם האות M בגדול".
קיבלת ממדונה פידבק?
"היא מאוד אהבה אותו, אבל זה מסוכן לרכוש למישהו אחר ניחוח בהתאמה אישית. לא פשוט לדייק עם זה, כי לאנשים יש טעמים אחרים וניחוחות שהם אוהבים יותר או פחות".
איך מתבצע תהליך העבודה על ניחוח אישי?
"יש לנו בסטודיו למעלה מאלף מרכיבים שונים, והתהליך מתחיל בשאלות, בשיחות. הרבה אנשים מתחילים לדבר על עצמם, על הרצונות שלהם, לא בהכרח על הריח שהם רוצים. אנחנו מדברים על הילדות, האוכל שהם אוהבים, הלייף סטייל שלהם. הסופר תומאס האריס ("שתיקת הכבשים", "דרקון אדום") הגיע אליי בעקבות אשתו שיצרה אצלי ניחוח עבורה, ומאז הגיע לכאן פעמיים לשיחות אחר הצהריים שנמשכו לארוחת ערב. לפעמים נולד מזה ניחוח או שמקבלים ממני בושם במתנה. יש גם כאלה שמגיעים אינקוגניטו, כי הם לא רוצים שאדע מי הם עד לפגישה".
מי למשל?
"יום אחד קיבלתי טלפון ממלון סבוי בפירנצה שיש לקוח שרוצה להגיע לפגישה, והם סירבו לומר את שמו. זה היה ג'ון גליאנו. אני כבר לא זוכר מה הוא רכש, אבל זה לא היה בושם מיוחד שנוצר עבורו באופן אישי. הגיעו לכאן גם בילי ג'ואל עם אשתו והילדה, שרכשו מספר בשמים מהקולקציה. בשלב מסוים הוא התיישב לנגן על הפסנתר, אבל לצערי, הפסנתר שלי לא היה מכוון".
לצד הלקוחות הפרטיים שמעוניינים בניחוח אישי משלהם, וילורסי זוכה ליחסי ציבור גם מדמויות שרוכשות את הבשמים שלו (150-100 יורו לבקבוק) ללא היכרות אישית. באתר של ניקול קידמן, למשל, נכתב כי היא אוהבת את בושם הפאצ'ולי של המותג, שעליו הרעיף מחמאות גם בראד פיט בראיון עבר. לקוחה קבועה נוספת היא שייחה מוזה, האישה הראשונה של קטאר. כשהוא נשאל האם החיבור לידוענים אלה הוא שיתוף פעולה מסחרי, וילורסי צוחק בביטול: "נראה לך ששייחה מוזה צריכה את הכסף שלי?! גם במקרה של ניקול קידמן הכול קרה במקרה. אנחנו לא מפרסמים את המוצרים שלנו דרך סלבס. הם אלה שמפרגנים לנו".
"יש קשר מאוד הדוק בין פילוסופיה לבישום"
לפני כשבועיים הגיע וילורסי לביקור בישראל, לרגל השקתו של הניחוח החדש KAMASURABHI (מהודית: בושם ההנאה) המורכב, בין השאר, מפרחי יסמין וסנדלווד (750-550 שקל, להשיג בבוטיק יפה רוס בסי אנד סאן וברשת אפריל). השוק הישראלי נחשף לבשמיו לפני שש שנים בלבד, ולדבריו הוא שוק חשוב בעולם הבישום, אם כי אינו שוק מרכזי. בכל זאת, מדינה קטנה. גם את מספר הלקוחות הפרטיים בישראל אפשר לספור על יד אחת. "יש לי לקוחה מישראל, שחקנית מפורסמת, שמפתחת עכשיו בושם משלה", הוא מספר ומוסיף, "יש לי עוד לקוחה, אישה עשירה מישראל, שכרגע אני לא יכול לומר את שמה".
השיחה איתו מתקיימת באנגלית, אך מדי פעם הוא שולף מילים בעברית – עדות ללימודי האולפן שלו בישראל בשנת 1981, כשהגיע לארץ במסגרת לימודי פילוסופיה עתיקה ודתות במזרח התיכון. "הביקור הראשון שלי בישראל נמשך חמישה חודשים, בהם למדתי עברית וטיילתי", הוא נזכר. כאן גם נולדה התשוקה שלו לבישום, כאשר בירושלים, וקודם לכן בקהיר, נחשף לשורה ארוכה של תבלינים וניחוחות חדשים, אותם לקח בחזרה הביתה לאיטליה.
במהלך אותו עשור הוא ניהל חיים כפולים: בשעות היום עבד על מחקרים בתחום הפילוסופיה, בערב ירד למרתף ביתו ורקח בשמים. בשנת 1990 הכריע לטובת התחביב הלילי. "יש קשר מאוד הדוק בין פילוסופיה לבישום", הוא אומר. "שניהם מחפשים אחר מהות הדברים, שניהם אינם דבר ממשי, ואתה צריך להיכנס עמוק מאוד לתוך הרגשות, המושגים והרעיונות כדי לתפוס את זהותם האמיתית".
איך הגיבו להחלטתך לפרוש ממשרה של מרצה באוניברסיטת פירנצה כדי לרקוח בשמים?
"חשבו שאני זורק את כל הקריירה שלי לטמיון. אנשים מאמינים שאם אתה לא מפתח לעצמך קריירה ועושה כסף לשם כסף – אתה אידיוט. אבל ככל שאני מתבגר, אני מאמין שאדם צריך ללכת אחרי החלומות שלו ולהגשים אותם. בסוף זה משתלם".
"ג'ורג'יו ארמאני לא מעצב כלום, גם לא את הקו הראשון שלו"
ההזדמנות העסקית הראשונה של וילורסי היתה יצירת ניחוח מיוחד של נרות ובישום לבית עבור המותג פנדי בשנת 1990. במקביל החל לייצר את הבשמים שלו, יוניסקס כולם, ועבד גם כיצרן לחברות אופנה. במהלך השנים פיתח כמה ניחוחות גם לג'ורג'יו ארמאני. "ארמאני נותן רישיונות למשקפיים שלו, לבשמים, להכול. הוא לא מעצב כלום, גם לא את הקו הראשון. הוא כן מאשר את המוצר הסופי, כי השם שלו חתום עליו".
בשנת 2013 שיתף פעולה עם בית האופנה גוצ'י ליצירת בושם מיוחד שנמכר בלעדית ב-160 חנויות המותג ובמוזיאון גוצ'י שנפתח שנתיים קודם לכן בפירנצה. "פרידה ג'יאניני (אז המנהלת האמנותית של גוצ'י, א"י) ואני עבדנו בשיתוף פעולה צמוד במשך מספר חודשים", מספר וילורסי. "ניהלנו שיחות רבות על הזהות של גוצ'י, על החיבור בין מסורת למודרניות, על אמנות, והקשר החזק של שנינו לעיר. זה היה פרויקט מאוד מאתגר ואני מרוצה מהתוצאה".
וילורסי הוא איש שיחה נעים, המספר סיפורים ומייצר אינטימיות לאורך כל הפגישה. רק דבר אחד יכול להוציא אותו משלוותו: אזכור שמו כחלק ממגמת בשמי הנישה שכובשת את הענף בעשור האחרון. "זה שאתה לוקח מיץ לימון ומיץ תפוזים ומערבב אותם יחד לא הופך אותך לברמן, כך שזה שאתה מחבר בין בשמים לא הופך אותך לבשמן", הוא אומר בעוקצנות. העבודה שלו, הוא מסביר, היא לייצר את הבושם משורה ארוכה של מרכיבים, כמו גם לגדל חלק מהמרכיבים בעצמו. "אני רואה בעבודה שלי אמנות. זה כמו ההבדל בין להיות פסנתרן לבין להיות אחראי על בניית הפסנתר".
מה כל כך מרתיע אותך בבשמי נישה?
"בשמי נישה זה עולם מאוד מסחרי היום. אנחנו חברה קטנה של חמישה עובדים בלבד, בעוד הרבה מותגי נישה מנוהלים מאחורי הקלעים על ידי חברות מסחריות".
יש לך דוגמאות?
"אני לא רוצה להיכנס לשמות. יש הרבה חברות שרק נראות נישה, אבל הן לא באמת כאלה. מאוד קל להדביק תווית על בקבוק, קשה יותר להקים בית בשמים אמנותי כמו שלי. כששואלים אותי בנושא, אני תמיד אומר שלפעמים עדיף לרכוש בושם של אסתי לאודר או שאנל, שמגדלים בעצמם את הפרחים והמרכיבים לבשמים שלהם, מאשר לרכוש בושם נישה שמאחוריו עומד יצרן מסחרי".
