אם לפני כמה שנים מישהו היה אומר לאופירה פחימה־יחיא מבית שמש שאלפי גולשים יעקבו אחרי המתכונים שהיא מפרסמת בפייסבוק, היא לא הייתה מאמינה. היא התפרנסה אז מניקיון, שקלה 110 קילוגרם, שקעה בדיכאון ולכן בילתה שעות במקום הכי בטוח והכי מנחם מבחינתה: המטבח. תמיד אהבה אוכל, והעובדה הזאת, היא מספרת, ניכרה על גופה מאז שהייתה ילדה. "הייתי שמנמונת, בחתונה השמלה שלי נראתה כמו אוהל", היא צוחקת.
היא הרגישה מתוסכלת ולא מסופקת בעבודתה כאם בית של המתנ"ס השכונתי. "לא מיציתי את היכולות שלי, ידעתי שאני יכולה ורוצה לעשות יותר, אבל לא ידעתי מה", היא מספרת. "תמיד בחרתי להיות באזור הנוחות שלי, לא חשבתי שאם אתאמץ אוכל להצליח בחיים, אבל אחרי הלידה של הבן השלישי שלי הכל צף, איבדתי עניין בחיים וגם באוכל. הפסקתי לאכול ובלי להרגיש ירדתי 50 קילו".
איך יורדים 50 קילו בלי להרגיש?
"הייתי רעבה, אבל איבדתי את החשק לאכול. הייתי מכניסה כפית לפה ולא מצליחה לבלוע.
"לא רציתי לצאת מהבית, לא לבלות, לא לטייל, לא להיפגש עם אנשים. עברתי כמה התקפי חרדה קשים מאוד. בסוף החלטתי ללכת לפסיכולוגית, ולאט לאט יצאתי מזה. ראיתי שהמטבח משרה עליי שלווה, אני קוראת לזה ריפוי בבישול"
ירדתי וירדתי ולא ידעתי למה. התחלתי לדאוג, הלכתי לרופא משפחה שהחליט שיש לי קיבה עצבנית ונתן לי כדורים שלא עזרו. הייתי רעבה מאוד, אבל לא הצלחתי להכניס אוכל לפה. חזרתי לרופא לשאול למה הכדורים לא עוזרים, ואז הוא אמר שאולי יש לי את המחלה, אלוהים ישמור. הוא שלח אותי להדסה עין כרם לעשות בדיקת גסטרו, כי הוא חשש שיש לי סרטן בקיבה".
נבהלת?
"לא האמנתי לזה, זה לא נראה לי הגיוני. כשחזרתי מהרופא, השכנה שלי אמרה לי שבחנות הטבע יש מוכר שיכול להגיד מה יש לי. הלכתי אליו והוא ישר אמר לי 'אין לך שום מחלה, הכל בראש, את בלחץ נפשי'. באותה שנייה התחלתי לשחזר הכל אחורה כמו סרט נע, והבנתי שהוא צודק'".
מה הבנת?
"שזה לא רק האוכל. שנה שלמה לא רציתי לצאת מהבית, לא לבלות, לא לטייל, לא להיפגש עם אנשים, התרחקתי מכל דבר שקשור להנאה. הייתי מוצפת חרדות, עברתי כמה התקפי חרדה קשים מאוד, לא הבנתי מה קורה לי. בסוף החלטתי ללכת לפסיכולוגית, ולאט לאט יצאתי מזה. התחלתי להבין מה עבר עליי, קיבלתי כלים להתמודדות עם החרדות ולמדתי מה עושה לי טוב. ראיתי שהמטבח גורם לי הנאה ומשרה עליי שלווה. אני קוראת לזה ריפוי בבישול, כמו ריפוי בעיסוק. התמכרתי לתוכניות בישול ובמקביל בישלתי המון ופיתחתי מתכונים משלי. יום אחד הבת שלי אמרה לי, 'למה שלא תשתפי במתכונים שלך? יש לך כישרון לזה'. פתחנו דף בפייסבוק, קראנו לו 'מתוק בפה של אופירה' ולאט לאט אנשים מהארץ ומחו"ל התחילו להצטרף אליי ולהתעניין בי, עד שהגעתי ל־30 אלף עוקבים בדף, ועוד 20,000 עוקבים בדף הפרטי שלי".
איך את מסבירה את ההצלחה?
"בזכות המתכונים, שהם טובים ומרשימים, אבל פשוטים מאוד, וגם בזכות האישיות שלי. אני נותנת את המתכונים באהבה, מסבירה מכל הלב, ומתמלאת סיפוק כשאנשים מכינים ומצליחים. אנשים כותבים לי דברים נפלאים, מישהי כתבה לי שבזכותי יש לה שלום בית, כי היא התחילה לבשל ובעלה מבסוט ממנה".
לא ספרתי קלוריות
פחימה־יחיא (38) נולדה בבית שמש, אחות בכורה לארבעה אחים. מדי יום הגיעו היא ואחיה לבית סבתה תמר, שהתגוררה קומה מעליהם, ואכלו ארוחת צהריים. היא הייתה עומדת במטבח וצופה בסבתה מבשלת, לעתים הייתה מצטרפת ועוזרת. כשהייתה בת עשר סבתה עברה דירה, והיא נכנסה למטבח והחלה ליישם את כל מה שלמדה.
"סבתא שלי הייתה דמות מופת בשבילי", היא אומרת. "מתי הבנתי שאני טובה? כשהייתי בת 11, היה יום שישי אחד שבו אמא שלי הייתה צריכה לנסוע והייתה מודאגת מה יהיה עם האוכל לשבת. כשהיא חזרה חיכו לה מלא סירים על הגז. הכנתי קובה, קוסקוס ודגים חריפים,החמין כבר היה על הפלטה וכל הבית היה מצוחצח לשבת. היה לי כיף, לא הרגשתי שזה עול, למרות שאנשים שואלים אותי אם בתור ילדה לא היה לי קשה לבשל כל יום לאחים שלי".
בגיל 20 הכירה את בעלה, אילן (44), נהג משאית, כשעבדה כקופאית בסופרמרקט בירושלים. "אח שלו עבד איתי והציע לי להכיר אותו", היא מספרת. "הסכמתי, ומאז אנחנו ביחד. הוא הכיר אותי שמנה ואהב אותי ככה, וזה מצא חן בעיניי".
אחרי שנה התחתנו השניים ונולדו להם שלושה ילדים: הבנות לינוי (15) ואגם (11) נולדו בירושלים, ובן הזקונים עילאי (7) נולד אחרי שמשפחתו חזרה לבית שמש, כדי לגור ליד אמה של פחימה־יחיא.
בירושלים עבדה כטבחית במטבח של פנימיית בויאר, וכשעברה לבית שמש החלה לעבוד כאם בית במתנ"ס השכונתי. במשך שבע שנים ניקתה את משרדי המתנ"ס, עד שהוחלט לתת לה להעביר במקום חוג בישול לילדים. "הייתי ראש גדול, לא פעם החלפתי את המזכירה, אבל אף פעם לא הערכתי את עצמי ולא נתתי לעצמי מקום להתפתח", היא אומרת.
בעקבות הטיפול הפסיכולוגי יצאה בהדרגה מהדיכאון שממנו סבלה,
ובמקביל העלתה במהירות את כל 50 הקילוגרמים שירדה. כשראתה צילום שלה בפייסבוק, זה היכה בה. "יום אחד מישהי מהמשפחה העלתה תמונה שלי מכינה מופלטות בכנרת", היא משחזרת. "ראיתי את התמונה ורציתי למות, לא שמתי לב שהשמנתי עד כדי כך. פתאום ראיתי כמה שמנה אני, ולא יכולתי להירגע מזה. נראיתי כמו אישה בת 50, מוזנחת ומרושלת. חזרתי מהטיול והחלטתי שזהו זה, אני לוקחת את עצמי בידיים. אמרתי לעצמי שאם יצאתי מהדיכאון, אני יכולה לעשות גם את זה - בלי ניתוח ובלי קבוצת תמיכה או שומרי משקל. היום אני שוקלת 64 קילו. העליתי תמונה שלי לפני ואחרי, וקיבלתי 6,000 לייקים".
איך הצלחת לרדת?
"קודם כל עשיתי סוויץ' בראש. אני זוכרת שהדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לסופר ולמלא את העגלה במוצרי דיאט, אפס אחוז, לחם קל וכאלה. כשהגעתי הביתה חטפתי דיכאון, הרגשתי בעונש. זרקתי את הכל ואמרתי לעצמי שזה שטויות, הכל עניין של כמויות. החלטתי לא להימנע משום מאכל, רק להקטין כמויות, כי מי שמרגיש בעונש לא יגיע לשום מקום. לא הכנסתי הביתה שום דבר דיאטטי, לא ספרתי קלוריות, לא ספרתי כפיות שמן ולא הוצאתי את הלחם מהתפריט. אני לא מגבילה את עצמי בלחם, עד שאני מרגישה שובע. לא חושבת שמישהו משמין מלחם. עובדה, ירדתי 54 קילו".
מה בישלת לעצמך?
"המשכתי לבשל כרגיל, רק הורדתי כמויות. אנשים שמנים כל הזמן חושבים מה אסור להם לאכול, אני חשבתי כמו בן אדם רזה. הבנתי שיש מנגנון שגרם לי לברוח לאוכל בכל פעם שהייתי עצבנית או מתוסכלת. התחברתי לתחושת השובע שלי והבנתי מתי אני רעבה ומתי סתם משועממת".
אם כך, למה לא טעמת עוגה כבר שנה וחצי?
"ויתרתי על המתוק כי הרגשתי שבזה אני מאבדת שליטה. אני רואה עוגה וזה לא מזיז לי, אבל אם אקח ביס אחד, הלך עליי. כל אחד צריך לזהות את נקודת החולשה שלו ולהתמודד איתה".
איך אפשר להכין כל היום עוגות ועוגיות ולא לאכול?
"משום מה זה כבר לא מושך אותי. כשהבת שלי עשתה דיאטה היא אמרה, 'אני עושה דיאטה בתנאים מחמירים', בגלל כל העוגות והמטעמים שיש בבית. אני לא מתפתה כי אני רואה שכיף לי, אני נושמת טוב יותר, אני מצליחה לקנות בגדים ומקבלת מחמאות בלי סוף. למה להרוס? אני מקבלת את הסוכרים שלי דרך אורז, דרך פירות, אפילו בלחם יש סוכר. קורה שאני עולה קילו־שניים, אבל אני תופסת את עצמי בזמן וצ'יק צ'אק מורידה"
.
איך אפשר לפתח מתכון חדש לעוגה מבלי לטעום איך היא יצאה?
"בעלי והילדים טועמים, הם קבוצת הניסוי שלי. ברגע שאתחיל את הביס הראשון - אמשיך ולא אצליח להפסיק. אני מודעת למגבלות שלי ולא בא לי להיות במקום הזה שוב. טוב לי איפה שאני".
אז מצד אחד את מעלה מתכונים מושחתים, ומצד שני את נותנת טיפים לירידה במשקל?
"כן, למה לא? בסוף הכל מתחיל ונגמר בראש. זה לא שאני אומרת להם - תאכלו בלי סוף. אני אומרת, תבשלו, תאכלו ותיהנו, אבל במידה".
יש משהו שאת לא מכניסה הביתה?
"לא, אין דבר כזה. אני מכניסה הכל, אני לא מאמינה במושג 'אויבים' בקשר לאוכל. אין לי אויבים".
אפונה רוצה כורכום
המתכון הראשון שפרסמה בדף "מתוק בפה של אופירה" היה סרטון להכנת סופגניות שצילמה בתה לינוי. "בכל יום שישי הייתי מעלה לעמוד הפרטי שלי את האוכל שבישלתי, היה לי כיף לשתף, זו הייתה הדרך שלי לתקשר עם העולם, כי בתקופה ההיא היה לי קשה מאוד לצאת מהבית",
היא מספרת. "כשעשיתי את הסופגניות, הבת שלי לקחה את הנייד, צילמה אותי והעלתה לדף, ותוך ארבעה ימים היו לסרטון קרוב ל־200,000 צפיות וכאלף שיתופים. רק הסרטון של עלי סיגרים מרוקאיים עבר את הסופגניות במספר הצפיות. טוב, זה היה משהו באמת מיוחד. קיבלתי עליו תגובות אפילו מיפן".
מה היה מיוחד בו?
"המצאתי פטנט להכין עלי סיגרים עם מברשת של צבע. אני מורחת את הבצק על המחבת עם מברשת צבע חדשה שקניתי במיוחד, וזה יוצא דק־דק. מכל העולם הגיבו לי".
בעקבות התגובות החיוביות התפטרה מהמתנ"ס ופתחה עסק למכירת עוגות ועוגיות. אחד הלקוחות הראשונים שלה היה אבי לוי, זוכה העונה השנייה של "מאסטר שף", שפתח בעצמו את "המוציא" המצליחה בירושלים. לוי הזמין אצלה עוגיות מרוקאיות לבר המצווה של בנו, בעקבות המלצה מאשתו, אילנית, שנמנית עם עוקביה הקבועים.
במקביל פיתחה פחימה־יחיא סדנאות בישול ואפייה לקובה, עוגיות מרוקאיות ועוגות שמרים, הוציאה ספר מתכונים שנקרא "מתוק בפה" (הוצאת מדיה 10), ופתחה אתר בשם "מתוק בפה עם אופירה". כל אלה הביאו להכתרתה כמובילת דעה בפייסבוק בתחום המזון, לאחר שזוהתה על ידי חברת "Like and share" (המתמחה בתנועת עוקבים בפייסבוק) כפעילת רשת שיש סביבה תנועה ערה במיוחד. "התפקיד שלי כמובילת דעה הוא לנסות מוצרים חדשים ולכתוב עליהם בדף שלי", היא מסבירה. "אם אני לא אוהבת משהו, אז בטח שלא אמליץ עליו. נתנו לי, למשל, לנסות קצפת פרווה חדשה, עשיתי קישים פרווה ויצא טעים מאוד. לעומת זאת, נתנו לי ארטיק לייט ואמרתי מראש שלא אמליץ על זה, כי אני לא מאמינה בלייט". הפופולריות שלה לא נעלמה גם מחברת "אסם", שצירפה אותה לנבחרת הבשלניות של אתר "בישולים" של החברה, וגם נותנת במה למתכוניה בחוברות פרסומיות.
ממי היית רוצה ללמוד?
"אני אוהבת מאוד את קרין גורן, היא נכנסה לי ללב. גם מגורדון רמזי יש לי מה ללמוד, וגם חיים כהן נראה לי בן אדם אנושי ומקסים והייתי שמחה ללמוד ממנו".
על איזה תבלין לא תוותרי לעולם?
"כורכום, כי אי אפשר בלי כורכום במטבח המרוקאי. זה גם בריא, כמו תרופה. נתתי פעם למישהי מתכון של דגים מרוקאיים ואמרתי לה, 'שימי שלוש כפות כורכום'. היא אמרה, 'תגידי, את נורמלית?' אפונה, למשל, רוצה רק קצת כורכום ופלפל שחור, כדי להישאר ירוקה. לדעתי צריך ללכת עם הצבע של האוכל, לא להתנגד לו. כשאני רואה אפונה אדומה אני מתקוממת".
מה את הכי אוהבת לאכול?
"חצילים, בכל צורה ובכל וריאציה. אפילו חצילים מטוגנים, אבל במידה".
מה בחיים לא תכניסי לפה?
"אוכל שלא עבר בישול - סביצ'ה, טרטר, קרפצ'ו, סושי. ואני גם לא אוכלת לא כשר".
את מצליחה להתפרנס ממה שאת עושה?
"אני לא מתעשרת מזה, אבל ברור שאת משכורת המינימום שהייתה לי במתנ"ס כבר עקפתי".
כשהעלית את המתכון הראשון בפייסבוק, תיארת לעצמך שזה יגיע רחוק כל כך?
"לא, מה פתאום? מי חשב שיהיה לי עסק משלי ושכל כך הרבה אנשים יתענייינו בי? אני בן אדם אחר היום, וגם היחסים שלי עם בעלי השתנו לטובה. בתקופת הדיכאון כמעט נפרדנו והיום הזוגיות שלי פורחת כי אני מסופקת, כי אני עושה משהו משמעותי עם החיים שלי. יש לי רק עוד חלום אחד: שתהיה לי תוכנית טלוויזיה משלי, שבה אלמד לבשל ולאפות אוכל של בית, בלי להזכיר את המילה גורמה. אני מאמינה שהפשטות באוכל מנצחת".
העצות של אופירה לירידה במשקל
-----------------------------------------------
1. גם אם אתם נשברים וטורפים, אל תרימו ידיים. חזרו למסלול הרגיל, כאילו זה לא היה.
2. כל אחד צריך לזהות את נקודת החולשה שלו ולהתמודד איתה. אצלי זה עוגות, אז אני לא נוגעת בעוגות.
3. הולכים לאירוע? הסתפקו במנת פתיחה אחת או שתיים מהבר. בהמשך האירוע תבחרו מנה אחת: ראשונה או עיקרית. לא צריך שתיים.
4. אל תשתו משקאות דיאט, הם מעוררים רצון עז למתוק. רק ביום שישי אני מרשה לעצמי לשתות קולה זירו.
5. עדיף לאכול ארטיק אחד טוב וליהנות ממנו, מאשר לאכול שלושה ארטיקים דיאט ולהרגיש בעונש.
