כך הוקמה הפירמידה של הרצוג ודה מרון - האגף החדש של טייט מודרן
כאשר מלכת בריטניה חנכה את גלריית "טייט מודרן" (Tate modern) בגדה הדרומית של התמזה, איש לא שיער את ממדי ההצלחה שהמוסד התרבותי החדש ינחל. השנה הייתה 2000, והגדה הדרומית של הנהר – ובפרט רובע סאת'ק (southwark) שבו נמצאת תחנת הכוח הישנה שהוסבה לגלריה ענקית – הייתה אזור מוזנח מאוד, למרות הניסיונות החוזרים ונשנים להחיותו.
16 שנה מאוחר יותר, "טייט מודרן" היא אחד מאתרי התיירות הפופולריים בלונדון ואחד המוזיאונים המצליחים בעולם. עם כחמישה מיליון מבקרים בשנה, מעל ומעבר לציפיות ממנה, טייט אחראית להעלאת קרנו של האזור כולו – כולל זינוק מטאורי במחירי הנדל"ן. לפני כשלוש שנים נחנך בסמוך אליה מגדל Shard בתכנונו של האדריכל האיטלקי הנודע רנצו פיאנו, והיה למגדל הגבוה ביותר בבירת בריטניה; פרויקטים נוספים לעשירי תבל המתקבצים בלונדון צצים מסביב בזה אחר זה.
ההרחבה של "טייט מודרן" המצליחה הייתה מתבקשת. ז'ק הרצוג ופייר דה מרון, צמד האדריכלים השווייצרים שאחראים לתכנון הגלריה, הופקדו על פרויקט ההמשך. האגף החדש זכה לכינוי Switch House (בית המתגים) כדי לבדל אותו מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא Boiler House (בית הדוודים). הציפייה לפתיחתו הייתה ממושכת: הוא היה אמור להיחנך ב-2012, אך העיצוב המקורי שכבר קיבל היתר בנייה ב-2007 ספג התנגדויות רבות – האדריכלים מסכימים לפחות לחלק מהן, כפי שיתברר מיד – ועבר שינוי גורף. גם המשבר הכלכלי באירופה תרם את חלקו לעיכובים, שהגיעו לסיומם בשבוע שעבר עם חנוכתו החגיגית של האגף.
פירמידה שמסתובבת סביב צירה כלפי מעלה
מדובר במגדל בן 10 קומות בצורניות ייחודית ומרובת-פאות, מה שנכפה על הגלריה כתוצאה מצורת המגרש ומהגבלות תכנוניות: זוויות הרחובות התוחמים אותו, הגבלות גובה כדי לשמור על זכויות השמש של הבניינים הסמוכים, ובמיוחד כדי להבטיח את קווי המבט לסיטי של לונדון - ובעיקר לא לחסום את המבט לכיפתה של קתדרלת סט. פול, הנמצאת מעברו השני של הנהר. התוצאה היא מבנה פירמידלי, הפורץ מן הקרקע ומסתובב סביב צירו כלפי מעלה. גופו מתפתל בחלל שבין המבנה המקורי של הגלריה לבין מגדלי מגורים ומשרדים שצמחו לאחרונה - ביטוייה הפיזיים של הנסיקה הכלכלית, שהבניין המקורי אחראי לה במידה רבה.
כל האגף החדש בנוי משלד בטון, שנוצר במפעל והורכב באתר הבנייה. עליו מתוחה חזית, שהיא פרשנות על טכנולוגית הבנייה בלבנים של תחנת הכוח המקורית, שאותה תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. צורת הזיגורט, או הפירמידה המפותלת, מתבססת על ניתוק רעיוני וקונסטרוקטיבי בין החזית לבין קונסטרוקציית המבנה. כשהם מחסירים לבנים לסירוגין מחזית המבנה, יצרו האדריכלים חזית במרקם אופנתי דמוי תחרה המכניס אור ואוורור למבנה העצום. בתוך כך, דירוג הלבנים יוצר אשליה של מרקם קשקשים המוסיף עומק או נופך עיטורי למשטחים הנרחבים. המרקם מדגיש את צורת הפירמידה ומהווה ניסיון ליצור מערכת יחסים בין שני קני המידה הקיצוניים המרכיבים את החזית - יחידת הבנייה הקטנה (הלבנה, או ליתר דיוק זוג לבנים בנדבך כפול) ומשטחי החזית העצומים.
פייר דה-מרון אמר על חזית התחרה, באחד הראיונות שהעניק, כי "רצינו משהו מחדיר אור, כמו בד, צעיף או אריג. היה לנו חשוב לבחור בחומר בנייה לונדוני נפוץ ומסורתי, אך להציע לראותו מנקודת מבט שונה, בדיוק כפי שהבניין מציע נקודת מבט שונה על האמנות שבתוכו". אלא שהלבנים לא היו בחירה אינטואיטיבית, אלא תיקון טעות. הגרסה הראשונית התבססה על קומות שונות בהסטה, עשויות זכוכית צבעונית, והתוכנית נגנזה במהרה. היום כבר מוכן הרצוג להודות כי הצדק היה עם המתנגדים: "זה היה עלול להיות סיוט. אתה יכול להאמין?", אמר לאחרונה, "אני כל כך מתבייש שהיינו מסוגלים להציע מפלצת שכזו, בניין שמנסה לומר 'אני רק רוצה להיות מאוד גדול'".
החלל המעניין ביותר נמצא במרתף
דימויו הכמעט גיאולוגי או הקדום של הבניין, כגוש חימר העולה ממעמקי הקרקע ומחורץ בחריצי חלונות, זוכה להד - על פי האדריכל האחראי על הפרויקט, ג'ון או'מרה - גם בעיצוב הפרטים "הכמעט פרימיטיבי במתכוון". המפגש בין החומרים המרכזיים - לבנים, בטון ועץ אלון (בריצוף) - שתואר על ידי מבקרים כמגושם וגמלוני, אמור לשקף "פעולה פשוטה של הרכבה וחיבור".
הפרטים המעניינים יותר נמצאים בקומת המרתף, שנחפרה בשלב יציקת היסודות והיא שריד של תחנת הכוח המקורית. שלושה מכלי דלק ענקיים מבטון מספקים את החלל המעניין ביותר בגלריה כולה, לאחר אולם הטורבינות העצום של האגף הוותיק.
עיסוקם של הרצוג ודה-מרון בארכיאולוגיה, תוך חפירה, גילוי וחשיפה של חללים תת קרקעיים והצבתן של שכבות זו מעל זו (ראו למשל את הצעתם לביתן הקיץ של גלריה סרפנטיין בהייד פארק ב-2012 ואת מרכז התרבות במדריד שנחנך ב-2007) ניכר לא רק במגדל המזכיר פירמידת חימר קדומה, אלא גם במתח שנוצר בין פשטות הצורה התלת-גלילית של חללי המכלים העצומים לבין צורתו היותר אקספרסיבית של המגדל.
בחללי המכלים, שלפי הגלריה הם החללים המוזיאליים הראשונים בעולם שעוצבו באופן ייעודי בעבור מדיום המיצג, פעלו הרצוג ודה-מרון כמוצאי שלל רב. הפרטים שעוצבו ברוח החללים הקיימים (עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון) מלאי השראה, ואכן מדגישים את אופיים המיוחד של מכלי הבטון.
גרם מדרגות ספירלי ומרשים מוביל מהמרתף לקומת הקרקע, אחת משלוש קומות שמאפשרות מעבר בין שני האגפים לרוחבו של חלל אולם הטורבינות. מכאן ומעלה נחשפת מגדליותו של האגף החדש. "אגף המתגים" הצעיר בנוי סביב גרעין מעליות רחב מאוד (כשמונה מעליות צפופות) וגרם מדרגות לא נדיב במיוחד (המצר והולך עם הנסיקה במעלה הבניין) שמקיף את הגרעין.
חללי התצוגה הסובבים את הגרעין פשוטים וקונבנציונליים: קוביות לבנות ונקיות התואמות את גימור החללים באגף המקורי, כולל רצפת עץ אלון מחוספסת וחלונות חריץ צרים המכניסים אור מדי פעם.
נותנים לאמנות לדבר, אבל חוויה אין
בסיור בגלריה החדשה נראה, כי פשטות החללים אינה מנסה להאפיל על עבודות האמנות שיוצגו בהם. הדבר מתאפשר הודות להסטת הביטוי הווירטואוזי של האדריכלות לחזית, תוך שמירה על חללי פנים טריוויאליים למדי. סידור הקומות מעיד על דיאגרמה חוזרת של קומה טיפוסית (התורמת להתמצאות בבניין), מה שמאפיין מגדלי משרדים שבהם השאיפה ליעילות מרחבית גוברת על השאיפה ליצור חלל שמספק חוויה.
באגף המקורי, לשם השוואה, נרתמו החללים התעשייתיים המרשימים כדי ליצור מערכת יחסים דרמטית בין אולם הטורבינות העצום לחללי התצוגה הנחבאים ונחשפים אליו לסירוגין. אולם הטורבינות הוא החלל הראשי המוביל את הנרטיב של הגלריה כולה: הוא מקום המנוחה וההתרועעות החברתית, עוגן המארגן את התנועה, וגם חלל לתצוגת עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. בהיותו גדול כדי כמעט מחצית מהבניין כולו, הוא אינו חסכוני או יעיל במונחים פונקציונליים, אבל החוויה שהוא מספק והתפקיד הסמלי שהוא ממלא (הגלריה תרמה במידה רבה לעידן שלם של מיחזור מבני תעשייה) הפכו את הגלריה לאחד מחללי התרבות החשובים בעולם.
לעומת זאת, באגף החדש, פרט לחללי המיצג המלהיבים במכלי הבטון שבקומת המרתף, קשה יותר למצוא חוויה דומה. החזית המרשימה לא מקבלת ביטוי בפנים, למרות אפקט התחרה שאמור למלא את חללי המבואות והחינוך באור מפוזר (האפקט לא עובד באופן מוצלח בשל עומק החזית); חללי התצוגה צפופים ודחוסים, בעיקר בקומות העליונות הצרות יותר, ושיטוט בעשר הקומות מזכיר התנהלות במגדל משרדים.
זה מתחיל במבואות המרכזיות, שבהן ממתינים עם שאר המבקרים למעליות הצפופות, וממשיך בתנועה המעגלית בגלריות שמקיפות את גרעין התנועה. מעל שלוש קומות של גלריות המקיפות את הגרעין, יש חללי חינוך, קומת מסעדה וחדר למנויי הגלריה וידידיה – כולם חללים פתוחים הניתנים לחלוקה גמישה, אבל גם הם סובלים מהעיסוק האובססיבי בחזית. חלל המסעדה, למשל, מלא עמודים באופן שמקשה על התנועה, תוך חסימת הנוף המרהיב הנשקף מבעד לחלונות הצרים. מאכזב שהבחירה במגדל לא מצליחה לספק יותר חללי-ביניים בין החוץ לעומק הפנים. יותר מרפסות, למשל, היו יכולות להשלים את חזית התחרה מאמירה מילולית על פעפוע החוץ לתוך הבניין לחוויה של ממש.
גלריה שראויה להיות במגדל
למרות החוויה המאכזבת בחללים, יש מקוריות מסוימת בהחלטה לייצר מגדל עם קומות כמעט בנאליות וניתוק מודגש של החזית משאר הבניין – החלטה יוצאת דופן באדריכלות מוזיאונים, עם אמירה על הגלריה כמגדל וגם על האמנות שמוצגת בה. לונדון, עיר חסרת תכנית מתאר מגובשת ועדכנית, מעוצבת גם בקנה מידה עירוני על סמך החלטות תכנוניות מקומיות. אדריכלים ומתכננים רבים הצביעו בשנים האחרונות על נקודת התורפה הזו, כאשר בהיעדר מדיניות בנייה לגובה, קו הרקיע שלה החל להתנהג כגרף המשקף את ערך הקרקע המשתנה. מקומות שבהם ערך המגרשים החל לנסוק, הצמיחו מגדלי משרדים ומגורי יוקרה. התארגנות אדריכלים ומתכננים קבלה על היעדר חזון לעיר, ומחסור במדיניות תכנונית שתאזן את לחצי השוק האדירים עם שיקולים חיוניים כמו כמו תשתיות, נגישות כלכלית, תנועה וערכים היסטורים ואסתטיים.
תופעת צמיחת המגדלים כביטוי טהור של ערך הקרקע נעשית מורכבת, כאשר מעמתים אותה עם הייצוג האדריכלי, או כוחה של האדריכלות כדימוי. בניגוד למקרים של ייצוג שלטוני, אזרחי או דתי שלאורך ההיסטוריה עשו שימוש באדריכלות כייצוג סמלי, האופי הבלתי יציג של אינטרסים כלכליים מאפשר ליישם באופן תיאורטי כל סוג של שפה אדריכלית. זאת, בעיקר, כאשר המגדלים הללו הם ביטוי של אותה סכמה מבנית ותפקודית: גרעין תנועה קונסטרוקטיבי שסביבו קומות טיפוסיות המכילות חללים פתוחים שניתנים לחלוקה חופשית. כאשר תוכנית המגדלים כמעט זהה, נותר לעצב אך ורק את החזית, ואכן נראה שהעיסוק בעור שמתוח על השלד מקבל את רוב רובה של תשומת הלב.
כבר בשנת 2000, כשנחנכה "טייט מודרן", רמזו הרצוג ודה-מרון על הכיוון שאליו צועד עולם האמנות המסחרי במערב: רתימתה של האמנות כגלגל שיניים נוסף במנגנוני הייצור המתעדכנים-תדיר של ההון בסביבה העירונית. באור הזה, ההחלטה למקם את האגף החדש בתוך מגדל משרדים היא נקודת מבט כנה על תפקידה של האמנות הממסדית בתרבות העירונית של לונדון הקפיליסטית, עיר שבה גם הגלריה והמוזיאון הם מנגנון ייצור – ממש כמו המפעל בעבר ומגדלי המשרדים בהווה. תוך כדי שיטוט בגלריה, בעיקר במעבר בין האגף המקורי המהדהד את שפת האדריכלות התעשייתית לאגף החדש והתאגידי, עולה לא פעם המחשבה על הקשר העמוק בין האמנות האצורה בבניין להון הרב המתרכז בעיר, זה שביטוייו הנדל"ניים צצים מאחורי עבודות האמנות מכל חלון בבניין.
האטרקציה המרכזית: השכנים העשירים
קומת הגג היא שיאו של האגף החדש, עם מרפסת תצפית פנורמית מרהיבה של 360 מעלות על מרכז לונדון. קו הרקיע שנצפה מכאן מנוקד במגדלים הצצים מכל עבר, וקשה למצוא נקודה נקייה מעגורנים וממנופים. לא צריך להרחיק מבט כדי לזכות בחוויית הצצה מסקרנת מקרוב, בפרויקט היוקרה Neo Bankside שצמוד לטייט. מוטות המתיחה מפלדה, הנמתחים על משטחי זכוכית עצומים וזוויתיים, הם חתימתו האישית של האדריכל ריצ'רד רוג'רס (רוג'רס סטירק והארבור) הידוע בשימוש שהוא עושה בפרטי אדריכלות תעשייתית. הקרבה בין שני הבניינים ושקיפותה החושפנית של חזית מגדל המגורים מאפשרות להציץ ממש לתוך הדירות, שחלקן עולות 20 מיליון ליש"ט, כדי להבין על מה דיבר מבקר האדריכלות של "גרדיאן" כשכתב על "הטבע הדומם העגום של פרטי יוקרה המוזמנים בדואר" - מחיפויי שיש ושטיחי ענק ועד לריהוט איקוני של מיטב מעצבי המאה ה-20.
הריגול המרגש אחר המתרחש בדירות הפאר היה שיחת היום בקרב המבקרים במרפסת התצפית. שלא במתכוון, נקודת המבט הלא צפויה על קטלוג חי של עולמות פרטיים ותרבות מגורים בלתי מושגת הפכה לאחד המוצגים הפופולריים בטייט החדש, כזה שהאמנות המוצגת בגלריה תתקשה להתעלות עליו. עשרות מבקרים עומדים יחד, מצביעים על חללי הדירות, מחכים לראות תזוזה אנושית כלשהי ומנסים לזהות פרטי ריהוט יוקרתי בחדרי המגורים המתוחזקים בקפידה על ידי פועלי ניקיון זרים, והריקים כמעט כולם באופן מטריד. בתערובת מוזרה של תוכנית ריאליטי פוליטית ותערוכת עיצוב הבית, מציב הבניין מראה נוספת המשקפת את דמותה של לונדון העכשווית.
וזו הספרייה הלאומית בירושלים, בתכנונם של הרצוג ודה מרון. לחצו על התמונה
