מפנטזיה זוהרת למציאות כואבת: מסע בעקבות נעלי הסטילטו

לפני שנתיים בערך, בסופו של בילוי לילי בסוהו בניו יורק, הצלחתי לבצע נפילה לוליינית מרשימה וכואבת מנעלי הסטילטו שלי. מאותו הלילה, תליתי את העקבים. למרות שהחלטתי שזה הסוף מבחינתי, ההערצה שלי לנעלי עקב ובמיוחד לנשים שנועלות אותן – רק גברה. את אוסף הנעליים העצום שלי שמרתי מאז בארון מכל משמר, תוהה מתי יגיע שוב הרגע שבו אטופף לי על עקבים. הרגע הזה לא הגיע, אבל הזדמנות אחרת לתיקון היחסים עם הסטילטו הופיעה דווקא בדמות תערוכה.

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

עולם האופנה מנהל יחסי אהבה-שנאה עם נעלי העקב. נטע שורק (צילום: דפנה רנרט)

אחרי חודשים ארוכים של עבודה, ביום שבת הקרוב תיפתח התערוכה החדשה שאצרתי "סינדרום סינדרלה: מסע בעקבות הסטילטו" בגלריית החווה בחולון. דרך אוסף של יותר מ-60 עבודות של טובי המעצבים בישראל, התערוכה שואפת לבחון לעומק את יחסי האהבה-שנאה שמנהל עולם האופנה עם נעלי העקב. מהיופי והעיצוב חסר הגבולות של גובה בלתי אפשרי, דרך הפנטזיה מהאגדות, ועד המציאות שהיא, לעתים, די כואבת.

שאיפה להמריא לגובה. אנוק יוסבשוילי(צילום: דימה ריינשטיין)

לאורך ההיסטוריה שאפו תמיד להמריא לגובה באמצעות נעליים. סוליות הפלטפורמה, למשל, היו קיימות עוד בימי מצרים העתיקה. נעלי העקב, לעומתן, נולדו לפני כמעט 500 שנה באירופה, אז אימצו אותן גברים ונשים, ככל הנראה בהשראת מגפי הרכיבה הפרסיים.

רק באמצע המאה ה-18 הפסיקו הגברים לנעול נעלי עקב. גל סובה(צילום: רוני מטס)

באמצע המאה ה-18 הפסיקו הגברים לנעול נעלי עקב, והן הפכו לפריט נשי מובהק. הסטילטו, בעל העקב המחודד והגבוה, הגיח בסערה אל עולם האופנה רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, כשמעצבים איטלקים פיתחו טכניקה מיוחדת להחדרת מסמר מתכת אל פנים העקב, מה שמנע ממנו להישבר ואפשר לו לטפס גבוה מאי פעם – עד היום.

הסטילטו, בעל העקב המחודד והגבוה, הגיח בסערה אל עולם האופנה רק בשנות ה-50 של המאה ה-20. מור כפיר(צילום: ארנסטו אייזנר)

נעלי העקב עוררו לאורך השנים שערוריות וסערות. בימי הביניים נכתבו חוקים נגדן, במוזיאון הלובר נאסר להיכנס איתן, נעמי קמפבל נפלה מהן נפילה בלתי נשכחת בתצוגה של ויויאן ווסטווד, וגם בשנת 2016 עדיין מנוהלים מאבקים רבים של נשים ברחבי העולם ובישראל נגד הדרישה לנעול רק עקבים במקומות מסוימים.

גם בשנת 2016 עדיין מנוהלים מאבקים רבים של נשים ברחבי העולם ובישראל נגד הדרישה לנעול רק עקבים במקומות מסוימים. טלי סוריט(צילום: יואב זוהר)

יש נשים הרואות בנעלי העקב פריט אנטי-פמיניסטי שמאט אותנו בדרכנו, ולעומתן יש גם פמיניסטיות שרואות בנעליים אלה כלי להעצמה וכוח. זו הסיבה שבתערוכה אין שחור ולבן, ואין רק טוב ורע.

בלי טוב ורע. איה פלדמן (צילום: טל אביסר)

התערוכה יוצרת מסע בין האספקטים השונים של נעלי העקב דרך ארבעה חללים נפרדים. חלל האגדות הוורדרד שבו נתלו וילונות טול שמזכירים בלרינות, מציג אוסף של נעליים בהשראת אגדות ילדים – מסינדרלה ונעלי הזכוכית, ועד רפונזל ובת הים הקטנה.

מפריט שימושי ליצירת אמנות. אור קולקר(צילום: דפנה רנרט)

חלל הפטיש נצבע בשחור, ובו מוצגות עבודות הבודקות את הקשר בין עונג וכאב, בין הכינוי שקיבלו הנעליים – Killer Heels, לבין ארוטיקה, מגדר ועוצמה.

יש נשים הרואות בנעלי העקב פריט אנטי-פמיניסטי שמאט אותנו בדרכנו, ולעומתן יש גם פמיניסטיות שרואות בנעליים אלה כלי להעצמה וכוח. אלכסנדרה רודשטיין

חלל נוסף נצבע בגוון מנטה, ובו נעליים שמטפסות לגבהים בלתי אפשריים – למשל, נעלי בלרינה עם עקבים או נעלי לוליין בגובה 40 ס"מ.

קובי לוי, מתוך התערוכה "סינדום סינדרלה: מסע בעקבות הסטילטו"(צילום: שי בן אפרים)

החלל החותם את התערוכה מוקדש לנעליים שהופכות מפריט שימושי ליצירת אמנות, ומותחות את הגבול הברור שבין שימושיות, אומנות ואמנות.

התייחסות אחרת לנעלי העקב. דניאלה להבי(צילום: יערה קידר)

התערוכה תוצג בגלריית החווה, המלאכה 40, חולון, עד 31 באוגוסט. שעות הפתיחה: ב' 16:00-13:00, ו'-שבת 13:00-10:00.