ליאת אחירון מקבלת את פניי עם שייק שהיא מכינה מערימת פירות בלתי נגמרת. על השיש, ליד הבלנדר, יושבים אלינור (בת 3 וחצי) ושייה (בן שנה), שעדיין נמצאים איתה בבית. הילדים הגדולים שלה בלימודים: יונתן (5 וחצי) בגן של קיבוץ מצר, ואמה (8) הבכורה, בבית הספר האנתרופוסופי בפרדס חנה.
תוך כדי ריאיון היא מאכילה, מערסלת, מיניקה, מלבישה וגם מסדרת את הקניות שדן, בן זוגה, מביא בעגלול. שום דיסטנס, שום פוזה, שום אווירת סלבריטאות אין בבית הקיבוצי - 60 מ"ר פלוס מינוס - שבו גרות 6 נפשות. "רצו עליי שמועות שחזרתי בתשובה", היא צוחקת, "אבל ממש לא. אני מחפשת תשובה, אבל עוד לא מצאתי".
פעם פעם - לפני 12 שנים, ליאת אחירון הייתה כוכבת ילדים. היום היא מגדלת ילדים. ארבעה ברצף, תוך שבע שנים. ועכשיו היא גם מוציאה דיסק בשם "פיסות", שבו היא שרה בקול הצלול שלה על אימהות ועל אהבה, על שמש ועל מים, על גוף ועל רגשות. "מישהו אמר לי בחנות של הקיבוץ: 'ראיתי שהוצאת דיסק. ממש אבק כוכבים'", היא מספרת. "אמרתי לו: 'עזוב כוכבים, לאבק אני מתחברת".
אחירון (42) גדלה ברמת גן להורים שהיו שניהם קצינים בקבע, אחות בכורה לשניים. היא למדה בבית ספר בליך במגמה ביולוגית, "אבל רוב הזמן לא באמת למדתי", היא צוחקת. "לרוב התחמקתי לכל מיני פסטיבלים, ושאר הזדמנויות לשיר ולשחק". בכיתה ט' הצטרפה ללהקת "צעירי תל אביב", בגיל 17 הצטרפה ללהקת רוק ("קראו לנו ליתיום. הופענו פעמיים ברוקסן") ובצבא שירתה בלהקת חיל החינוך, שבה הייתה חלק מההרכב ששר את "הילדים של חורף שנת 73'", שהפך לשיר זיכרון אולטימטיבי. אחרי הצבא היא נכנסה בטבעיות לטלוויזיה: בתחילה בתוכנית "זאפ לראשון", וכעבור שנה בערוץ הילדים, שבו הנחתה שבע שנים.
איך זה היה, להיות כוכבת ילדים?
"אני לא חושבת שהייתי כוכבת. בואי נאמר שהייתי בערוץ הילדים מספיק שנים כדי להיות שם דומיננטית".
ובכל זאת, איך זה היה?
"שמחתי להגיע לערוץ הילדים ואהבתי לשיר ולשחק. אבל אף פעם לא הרגשתי שם 100% נוח. אולי בגלל חלקים בתהליך העבודה שלא היו לי קלים - בעיקר כל מה שחשיפה ופרסום מביאים איתם: הביקורת על הלבוש שלך, הצורך ללכת למסיבות, לבדוק כל הזמן אם את אטרקטיבית או לא, לחייך גם כשלא בא לך... בקיצור, כל מה שקורה כשאת לא בבית שלך, בין אנשים שאוהבים אותך.
"ובכל זאת, זאת הייתה תקופה משמעותית. עד היום אנשים אומרים לי שעזרתי להם לעבור את הילדות בשלום. התחושה הזאת, שעשיתי למישהו טוב, ממלאת אותי הרבה יותר מאשר להיות כוכבת".
וככה עברו שבע שנים, שבהן אחירון עזרה לילדים לעבור בשלום את הילדות שלהם, וחיפשה עוד משהו - שיעזור לה לעבור בשלום את הבגרות. "שלושה דברים משמעותיים עשיתי במקביל לעבודה בערוץ: האחד - למדתי שיאצו, והבנתי שאני צריכה לעסוק במשהו טיפולי. השני - לקחתי המון חופשות קצרות וטיילתי ברחבי העולם. בעצם עשיתי את הטיול של אחרי הצבא במפוזר. והשלישי - התחלתי תהליך רוחני שכלל בין השאר עבודה בקבוצת מדיטציה.
"ככל שנגעתי בדברים שהתחברו ללב שלי, שמילאו אותי אושר, הבנתי שאני לא יכולה יותר לחיות חיים מרוחקים מהאמת שלי. הטיפולים, הטיולים והלימודים חיברו אותי למקומות של אור בתוכי. והם חידדו את מה שאין במקום שבו הייתי".
וכך, בגיל 30, אחירון עזבה את ערוץ הילדים ויצאה לטיול של שנה במזרח, באוסטרליה ובניו זילנד. "אני זוכרת את הרגע שהבנתי שאני לא מחדשת חוזה", היא מספרת. "זה היה אחרי שיחה שבה התווכחתי עם הבוסית שלי בערוץ על מספר ימי החופש שאני לוקחת לאיזה טיול בחו"ל. נורא רציתי להיות בסדר, ולא לריב, אבל חשבתי לעצמי - 'אלוהים אדירים, אני בת 30 ואני רוצה להיות אדון לעצמי'. אני יודעת שזה נשמע מגוחך: 'אוי־אוי־אוי, היא הייתה מנחה בערוץ הילדים ולא אישרו לה חופש', אבל באמת הייתי צריכה לזוז משם".
ובמקום זה פשוט טיילת?
"וניגנתי. וכתבתי. רוב השירים של האלבום 'פיסות' נכתבו אז".
אחרי שנה, אחירון חזרה לארץ והמשיכה לחפש. "זו הייתה שנה לא פשוטה. גרתי אצל אמא שלי, מה שלא עשיתי מאז הצבא. לא עבדתי, חוץ מדיבובים לסדרות פה ושם, וחייתי על החסכונות מערוץ הילדים. חיפשתי מוזיקאים לעשות איתם את האלבום, ולא מצאתי את המדויקים בשבילי. וחוץ מזה חיפשתי בן זוג. היו לי הרבה מערכות יחסים ארוכות בחיים, אבל הפעם רציתי למצוא את האחד שאיתו אקים משפחה. ואיפה מוצאים את האחד הזה?"
בחתונה, מסתבר. "יצאתי לחתונה בעמוקה, וכשהתלבשתי, שאלתי את אחותי: 'אני נראית יפה? כי אני הולכת לפגוש את בעלי לעתיד'", היא צוחקת: "זה נשמע מאוד נבואי, אבל האמת היא שזה מה שאמרתי בכל אחת מהחתונות שאליהן הלכתי באותה תקופה. בחתונה הספציפית הזו היו הרבה בחורים חמודים. היה איזה רגע שעמדתי בחוץ, וביקשתי בלב מאלוהים שישלח לי את האחד הנכון. ואז ראיתי אותו. הוא הסתכל עליי מרחוק. הייתה לו חולצה משובצת ותלתלים, וכשהתקרבתי הוא סימן לי לשבת לידם. פניתי אליו במשפט הפתיחה הידוע שלי: 'אתה לובש חולצה משובצת, מעשן נובלס, מה אתה, קיבוצניק?'"
וכן, הוא היה. גם קיבוצניק, וגם האחד. קראו לו דן איידלמן מקיבוץ מצר, והחיבור היה מיידי. "היינו ביחד שבועיים, ואז נסעתי עם אחותי להודו לחודש. כשחזרתי היינו יחד עוד שבועיים, שבסופם כבר הייתי בהיריון עם הבת הגדולה שלי. מפה לשם עברו שמונה שנים וארבעה ילדים. אנחנו עסוקים כל כך בלהיות הורים שאין לי מושג איך הזוגיות שלנו. אבל בטח ניזכר בה עוד מעט".
נכון לשמונה השנים האחרונות, אחירון היא אמא במשרה מלאה, כולל חלק גדול מהרפרטואר האלטרנטיבי - לידות בית, חינוך ביתי, תזונה בריאה וחיבור לטבע. "את שלושת הקטנים ילדתי בבית. שניים בסלון ואחד בחדר השינה. עם הגדולה עוד חששתי, אבל אחרי שהבנתי שאני יודעת ללדת, הלכתי על זה. לידה היא לא רק מהלך פיזי, אלא גם נפשי. בתור אדם חרדתי והיפוכונדר, היכולת להתגבר על הכאב ועל הפחד מעצימה אותי. אני ממש אוהבת ללדת".
איך יולדים בבית כשהבית מלא ילדים?
"בהתחלה רציתי שהאחים יהיו נוכחים, כי בסרטוני לידה, שראיתי ללא הכרה, היו תמיד נשים שילדו עם כל המשפחה סביבן. אבל בסוף, בזמן הלידות ביקשתי בשלב מסוים שכולם יצאו. רק בלידה של שייה לא הייתי צריכה לבקש כי היא התרחשה בלילה. ילדתי בשקט כדי לא להעיר את הילדים... הצעקה הראשונה בלידה הייתה הבכי של שייה כשהוא יצא.
"לפני כל לידה הכנו שתיל של עץ, ואחרי הלידה שתלנו אותו בגינה מעל השיליה של התינוק - אומרים שהיא מלאה בחומרים מזינים, והעצים בגינה שלנו מוכיחים שזה נכון. ככה לכל אחד מהילדים שלנו יש עץ מהלידה שלו: רימון וזית ותפוז, ושקד לאמה שנולדה בבית חולים. גם העצים וגם הילדים מאושרים".
ואלינור ושייה עדיין בבית.
"כן. מההתחלה הייתי מאוד בעניין של חינוך ביתי. הצטרפתי לקהילות ופורומים של חינוך ביתי, למדתי וקראתי על זה. אבל כשאמה הייתה בת שלוש וחצי ויונתן בן שנה, נכנעתי והכנסתי אותה לגן. הרגשתי שאני לא עושה את זה מספיק טוב, שאני לא נותנת לה מספיק סדר. אבל איכשהו בסבב הבא של לידות שוב מצאתי את עצמי בחינוך ביתי - הפעם בלי הגדרות.
"
האימהות עשתה לי טוב. פעם הייתי נוטה למצבי רוח, מלאת מכאובים פיזיים ורגשיים. מרגע שנולדו הילדים זה נעלם בבת אחת. נכון שרוב הזמן אני בעייפות תהומית, מרוחה באוכל או נזלת, אוספת, מרימה, מכבסת־תולה, מתלוננת ומתמודדת עם רגשות אשמה. אבל אין את השאלה 'בשביל מה לקום בבוקר'".
עם או בלי הגדרות, אחירון משתדלת לחיות נכון. "אנחנו מנסים לחיות חיים אקולוגיים ככל האפשר; לכבד את היקום. להיות פחות עבדים של העולם הצרכני. אנחנו חיים בבית קטן, וכשיונתן חוזר מבתים של חברים ואומר שהבית שלנו 'קטן כמו פשפש' אני ממש מאושרת, כי נתתי לו את המודל הזה, שמרגיש לי מסורתי וצנוע. אני אוהבת את הנוף מהחלון: נסעתי עד הודו כדי לגלות תוואי נוף כזה. ואני אוהבת את העבודה בגינה - העונות מתחלפות מול עיניי ואני עדה למחזוריות של הטבע.
"אני קונה שנים רק חומרי ניקוי אקולוגיים. אנחנו משתמשים בסבונים ודאודורנטים שאני מכינה בעצמי, משמנים טבעיים. כבר עשר שנים לא שמתי בושם, כי דן לא סובל ריחות מלאכותיים. אני משתדלת לא לאכול מוצרים מהחי: היה לי יותר קשה להימנע מהם בתקופת ההיריון, אבל לאחרונה חזרתי שוב לטבעונות. אני לא שופטת אחרים ומכבדת כל אדם על ההחלטות שלו, אבל יש לי שאיפה בסיסית להיות אדם טוב ומוסרי יותר. היצרים שלי מכניעים אותי לפרקים, ולפרקים אני מתעוררת".
ואת לא מתגעגעת לעיר? להתלבש, להתאפר?
"יש בי את שני הצדדים. מאוד כיף לי ללכת לכלבו של הקיבוץ בסנדלי שורש, אבל קשה לי ללכת עם סנדלים כאלה בתל אביב. יש בי גם את החלק שרוצה אישור".
עכשיו, אחרי שמונה שנים של אימהות, אחירון מביאה לעולם תינוק חדש: דיסק שעונה לשם "פיסות"."כשאמה נולדה, הרגשתי שהאימהות היא הגדרת קיומי והיא מספיקה לי", היא אומרת. "האימהות עדיין מגדירה אותי,
והעניקה לחיי המון שלווה ואיזון, אבל עכשיו הילדים גדלים ואני יכולה לתת זמן לעצמי. הילד הרביעי מאפשר לי לעשות מה שלא הרשיתי לעצמי בילדה הראשונה: לתת מקום לעצמי, להתפתח, להשתפר. להיות טובה יותר, מאושרת יותר, ממומשת יותר. זה המודל שהייתי רוצה לתת לילדיי, והדיסק הוא חלק מהדרך הזו.
"כשהייתי בת 40 דן אמר לי: 'הגיע הזמן שתוציאי את האלבום'. זה לקח זמן, כי כשהתחלתי לעבוד על האלבום אלינור הייתה בת שנה, ודברים קורים בקצב אחר כשאת עם תינוק בבית. התחברתי ליוסי מזרחי (בעלה של נינט, מ.א.), ובדיסק מנגנים גם רוני עברין בכלי הקשה, וגלעד אפרת בקונטרבס. יש בו 11 שירים, שכתבתי והלחנתי".
הדיסק כבר בחנויות?
"לא, אבל אפשר לקנות אותו דרך האינטרנט, או בהופעות".
במקביל להוצאת הדיסק, אחירון מתחילה להופיע: לאט לאט, בהופעות אינטימיות, במקומות קטנים ומול קבוצות שמזמינות אותה ואת הגיטריסט שלה, זיו מורן, לגינה או לסלון. "אנחנו מתחילים בכוונה בפורמט הזה, המינימליסטי, המאתגר יותר", היא אומרת. "אני מפשירה לאט לתוך החזרה לאור. היה לי טוב, בעשור הזה, לא להיות חשופה. אפילו לשים תמונה שלי בפייסבוק היה לי קשה. אפילו להתראיין עכשיו איים עליי. אבל זה הולך ומשתפר".
הילדים שלך יודעים שהיית פעם בערוץ הילדים?
"במעט ההסתובבויות שלנו, הבת הגדולה שלי גילתה בעיני הנץ שלה שאנשים מכירים אותי. אולי היא גם ראתה אותי באחת הקלטות, או בקטעים מיוטיוב. היא יודעת ומרוצה מזה", היא אומרת וצוחקת: "לדעתי זה מוסיף לי נקודות כאמא: אני יכולה להגיד לה - 'סליחה, תעשי מה שאמא אומרת. אמא הייתה בערוץ הילדים'. אבל מה שבאמת נחמד כרגע, זה שכשנכנסים לאוטו הם אומרים: 'אמא, שימי את הדיסק שלך על שיר ארבע'".
