האם כתיבת ספרים עדיין שווה את המאמץ בעידן האינטרנט, רשתות הספרים הדורסניות ושכר הסופרים הבלתי נסבל? המציאות הישראלית מוכיחה שכן, משום שלפי מספר הכותרים שיוצאים לאור, בישראל חיים יותר סופרים מאשר קוראים. אפילו בתחום האדריכלות, שבו עיתונות הדפוס מתפוררת לטובת המדיה הדיגיטלית, קצב פרסום הספרים לא נעצר. מספר הקוראים המצומצם של ספרי אדריכלות בעברית אינו משפיע, מתברר, על גל הספרים הגואה.
"לספר אין הצדקה, אלא אם כן הוא בא ללמד אותנו משהו חדש", טען וולטיר ב"מילון לפילוסופיה" שפרסם במאה ה-18. דבריו נשארו אקטואליים: לספר יש כוח לקדם רעיונות חדשים ולשכלל רעיונות ישנים, והוא מאפשר פגישה אינטימית עם קורא ששולט בקצב הקריאה (בניגוד לסרט, למשל). ספר טוב מאפשר דיון מעמיק ורחב יותר ממאמר עיתונאי, והוא מקבץ פרטי מידע חיוניים שעליהם מושתתים מאמרים וסרטים (אם העיתונאית והקולנוען אכן טורחים לקרוא ספרים).
שבוע הספר 2016 הוא נקודת זמן ראויה לסקור את ספרי האדריכלות הישראליים שהתפרסמו השנה, והמגמה הבולטת היא ספרים שנולדו ממחקרים אקדמיים; במקום שיעלו אבק על מדף נידח של ספרייה באוניברסיטה, הם נערכים ומופצים לקהל הרחב. סוגה אחרת היא ספרים שמתמקדים בתופעה, בעיקר הבנייה באפריקה. היבשת השחורה מושכת תשומת לב עולמית גוברת, והשנה הופיעו בישראל שני ספרים על אדריכלות באפריקה, לצד שתי תערוכות מלוות בקטלוגים (אחת מהן, "דרומית לסהרה: אורבניזם מואץ באפריקה" מוצגת עדיין במוזיאון תל אביב לאמנות).
התחום השלישי הוא מונוגרפיות, המאפשרות להתמקד בפועלו של אדריכל תוך ראייה רחבה של יצירתו, לרוב לאורך כמה עשרות שנים אך לא בהכרח. החל באדריכלים צעירים כמו מירב ואייל מלכא, דרך אדריכלים מדור הביניים כמו אלי ארמון, אדריכלים ותיקים כמו ישראל גודוביץ ויעקב יער (ספרו לא הגיע למערכת ולכן נעדר מהסקירה), ואף אדריכלים שנפטרו מן העולם לפני עשרות שנים כמו מרסל ינקו וסם ברקאי. ספרי אדריכלות אינם פופולריים מספיק כדי להשתלב במדפי רשתות הספרים, ולכן מוטב לחפש אותם בחנויות הקטנות והפרטיות. הבולטת בהן היא "מרכז באוהאוס" ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שמקדישה לתחום חדר נפרד.
1. יצירת דקר האימפריאלית – היסטוריה וארכיטקטורה | ליאורה ביגון
הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 209 עמ', 100 שקלים
חשיבותו של הספר טמונה בחשיפת גוף מחקרי לקורא העברי, הרגיל להלעטה במחקרים הקשורים ישירות או בעקיפין לזהות ולמציאות הישראלית. מחקרה של ביגון מנותק מישראל ומביא את סיפור הולדתה וצמיחתה של דקר, בירת סנגל, החל מהמאה ה-19. ישראל אינה מוזכרת בספר, אבל קשה שלא להשוות בין התנהלות הממשל הצרפתי במרחב האפריקאי לבין התנהלות התנועה הציונית במזרח התיכון.
דקר הוקמה כעיר אימפריאלית שבה גרו זה לצד זה, גם אם בשכונות נפרדות, צרפתים וילידים בני קבוצות שונות. עובדה זו הייתה, לדברי ביגון, "תרגיל בבנייה עצמית של זהות מטרופולינית ברמה הלאומית והתרבותית". הספר עוסק בהיבטים היסטוריים מבלי להזניח את התכנון העירוני והאדריכלות, המשקפים היבטים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. בין השאר מתייחסת הכותבת למעמדם העכשווי של המבנים ההיסטוריים.
הספר דל בתוכניות ובניתוחים גרפיים, שבכוחם היה לא רק להמחיש את התפתחות העיר על היבטיה השונים, אלא גם לנתח אותם ולחשוף מסקנות נוספות.
2. כאן לא אפריקה – גבולות טריטוריה, זהות | חיים יעקבי
מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד, 169 עמ', 79 שקלים
3. שליחות - אדריכלות, תכנון ופיתוח מישראל לאפריקה | חיים יעקבי, איילה לוין, צבי אלחייני, ערן טמיר טאוויל
עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, 78 עמ'
זה יותר מעשור שפרופ' חיים יעקבי חוקר את הקשר הישראלי-אפריקאי. ספרו החדש הוא גרסה עברית לספר שיצא אשתקד באנגלית בהוצאת הספרים היוקרתית Taylor & Francis. הספר סוקר את התקופה הקצרה והפורייה שבמהלכה נקשרו קשרים בין ישראל לחלק ממדינות אפריקה. במסגרת קשרים אלה, היה לאדריכלים הישראלים מקום של כבוד, ויעקבי מתייחס לפרויקטים של אריה שרון, תומס לייטרסדורף, יונה פרידמן ואחרים.
בספר בולטת דמותו של האדריכל זלמן ענב, שהיה פעיל בעיקר באתיופיה החל ב-1959, והוא בן 31 בלבד. באתיופיה הקים ענב שותפות עם אדריכל מקומי, ויחד תכננו וקידמו השניים מיזמים לאומיים בהיקף חסר תקדים: מגורים, בתי ספר, בנייני אוניברסיטה, בניין משרד החוץ ומרחצאות. ענב היה מעורב עמוקות בזירת התכנון של המדינה, ואף נמנה על מייסדי אגודת האדריכלים של אתיופיה והקים מחלקה ראשונה לאדריכלות באוניברסיטה. חלק נוסף בספרו של יעקבי חושף תופעה מרתקת בעיר נתיבות, הממחישה את כמיהתם של יוצאי אפריקה לחזור ליבשת מולדתם, וכיצד באה לידי ביטוי כמיהה זו בעיצוב מחודש של מבנים שונים בעיר הדרומית.
במקביל לספר, הוצגה בבית האדריכל ביפו תערוכה שאותה הוביל יעקבי, בליווי קטלוג שבולטים בו מאמרה ותצלומיה של איילה לוין. הם נוצרו במסגרת עבודת דוקטורט שלוין כתבה באוניברסיטת קולומביה, על "יצוא אדריכלות ותכנון ישראליים למדינות אפריקה". לוין ביקרה בחלק מהפרויקטים שבנו האדריכלים הישראלים באפריקה בשנות ה-60 וה-70, ובחנה את השינויים שחלו בהם עד היום. תמונות "לפני" ו"אחרי" הן החלק העיקרי בקטלוג. את הקטלוג ניתן להשיג במשרדי עמותת האדריכלים ברחוב המגדלור 15, יפו.
4. מכת שמש, בנייה ברוטליסטית בבאר שבע עיון מחודש באדריכלות הממלכתית | הדס שדר
הוצאת יד יצחק בן צבי, 156 עמ', 77 שקלים
האדריכלית ד"ר הדס שדר מקפידה לשלב את עבודתה האקדמית עם פרסום ספרים. מרצה בבית הספר ויצו חיפה, שדר כבר פרסמה ספר מונומנטלי המסכם את פרויקט הדיור הציבורי בישראל, וגם מדריך לאדריכלות הברוטליזם בבאר שבע. ספרה החדש ממשיך את עיסוקה בבירת הנגב, שמייצגת לטענתה את הסגנון הברוטליסטי יותר מכל עיר אחרת במדינה, ולכן ראויה לכינוי "בירת הברוטליזם הישראלי".
הספר האלבומי ממעט להשתמש בחומרים היסטוריים, ומתבסס על תצלומים חדשים של אלי סינגלובסקי וגבריאל בן נאים. יש כאן מאמר מקיף של שדר על הסגנון עצמו, מקורותיו ההיסטוריים וכיצד השתלב והתפתח בישראל בכלל ובבאר שבע בפרט, עם דוגמאות כמו בניין הקונסרבטוריון (בתכנון יעקב רכטר), בניין ספריית ארן (נדלר, נדלר, ביקסון, גיל), אנדרטת חטיבת הנגב (דני קרוון), מעונות הסטודנטים (כרמי ושות') ושיכון רבע קילומטר בשכונה ה' (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני). לעומתה, מציג האדריכל פרופ' חיים יעקבי, במאמר קצר המופיע בהמשך הספר, את נקודת מבטו כיליד העיר שכיום מלמד בה באוניברסיטה.
5. המרחב השלישי – מרכז ופריפריה בספרות ישראלית | דפנה לוין
הוצאת רסלינג, 148 עמ', 72 שקלים
האם כל עבודת תיזה שנערכת באוניברסיטה ראויה להפוך לספר? השנה יצאו כמה ספרים כאלה בתחום התכנון והאדריכלות. האדריכלית דפנה לוין עובדת באגף ההנדסה בעיריית בת ים, והשלימה במקביל תואר שני בספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. באמצעות קריאת המרחב, עוסק המחקרה שלה בשלושה רומנים ישראליים (מאת שרה שילה, סמי ברדוגו וגבריאלה אביגור-רותם).
דומה שמי שלא קרא את הספרים יתקשה לצלוח את הספר. מנגד, אם הוצאת "רסלינג" מאפשרת פרסום של עבודות סטודנטים, זו שאיפה מבורכת שראויה לעידוד, תוך עריכה וסינון מקצועיים, גם אם אותם ספרי מחקר אזוטריים יפלו בידיהם של קומץ אנשים, שיידעו כיצד לקדם את המציאות הודות לרעיונות החדשים שפורסמו בהם ולא אבדו, זו ללא ספק השקעה משתלמת.
6. צאצאי הזמן ודיירי המרחב – על מקומה של האדריכלות בעולם מתחדש | יהודה גרינפלד גילת
הוצאת רסלינג, 241 עמ', 69 שקלים
האדריכל יהודה גרינפלד עוסק בסוגייה בוערת: מעמדו של האדריכל ועיצוב המרחב שבו אנו חיים. גם אם הספר לוקה בעריכה, מה שאינו מקל על קריאתו, הרי שהדיון שהוא מעורר ראוי שיעסיק אדריכלים, מתכננים, מקבלי החלטות ובמיוחד את תופסי המשרות הבכירות בבתי הספר לאדריכלות.
בין השאר מתריע גרינפלד על הנתק הקיים בין התיאוריה לבין הפרקטיקה. "ניקח כדוגמה את תחום הרפואה או המשפטים", הוא כותב, "האם יעלה על הדעת שמחקרים המתבצעים באקדמיה הרפואית יישארו שם במידע תיאורטי? האם אוריינות משפטית נועדה לעטר את מדפי הספריות או לייצר כלים משפטיים שנועדו להפוך ברוב המקרים לתקדימי פסיקה או חקיקה?"
7. אוטוטופיה – על מרחב הביניים הפרוורי בישראל | תמר ברגר
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 344 עמ', 82 שקלים
הספר של תמר ברגר, מי שכתבה בעבר את הספר "דיוניסוס בסנטר" (על תולדות דיזנגוף סנטר בתל אביב) ומאמרים על האדריכל יעקב רכטר ואדריכלי הנוף יהלום-צור, לוקח את הקוראים לסיור ארוך לאורכה ולרוחבה של ארץ הפרוורים הישראלית, בהתייחס לפערים הפיזיים שבהם מקופלים מתחים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ובעיקר פריפריאליים. תוך מסע בין ערים כמו ראש העין, כפר קאסם, אריאל, מודיעין, כפר סבא, וגם חיפה וירושלים, בוחנת ברגר את המצב הישראלי מנקודת מבטה כחוקרת תרבות.
המסקנה: משעמם בפרוורים. "לאנשים האלה יש רצון והם פועלים להגשים אותו", מסכמת ברגר בסוף הספר. "הם לא פסיביים. אבל הם לא פוליטיים, הם אינם רוצים לשנות. לשפר כן, לשנות לא. להפך, זו קבלה של הסדר הכללי. הם לא רוצים לריב. יש להם חלומות, אין להם פנטזיות".
8. שימור והתחדשות – בנייני באוהאוס והסגנון הבינלאומי בתל אביב | מיכה גרוס
מרכז באוהאוס, 308 עמ', 150 שקלים
9. כרמל – הסגנון הבינלאומי בחיפה | אינס זונדר וסטפני קלוס
מרכז באוהאוס, 140 עמ', 125 שקלים
"מרכז באוהאוס" היא חנות מזכרות, אבל גם מנוע לפרסום ספרים והצגת תערוכות צנועות. בשנים האחרונות יזם המרכז את פרסומם של מדריכי אדריכלות ישראלית - מבנים בסגנון בינלאומי בירושלים, בסגנון אקלקטי בתל אביב, ובסגנון ברוטליסטי בבאר שבע. השנה הצטרפו לסדרה שני מדריכים - האחד מציג מבחר מבני סגנון בינלאומי בחיפה, והשני בתל אביב.
הספר על תל אביב מתמקד במבנים של אדריכלים נודעים שעברו תהליך שימור - כמו אלה של דב כרמי, יהודה מגידוביץ', יצחק רפופורט וזאב רכטר - ומבנים ששימרו אדריכלים עכשוויים כמו אמנון בר אור, ניצה סמוק, נאור מימר, וכמובן גידי וטלי בר אוריין. חיפה, שרמת הביקוש הנמוכה לגור בה הולמת את ההזנחה האדריכלית ששוררת בה, מיוצגת בהתאמה עם בניינים שנותרו במצבם המוזנח. ואולם, תצלומיה של סטפני קלוס מצליחים להבליט את איכותם גם 80 שנה לאחר שנבנו.
10. ביתן, בניין, בית – תולדות המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר, התפתחות המבנים והאדריכלות, 2014-1948 | אבי בטלהיים ודני דור
הוצאה עצמית, 213 עמ', לא צוין מחיר
אף אחד לא רוצה לחוות את האדריכלות המשובחת שנמצאת בקמפוסים הרפואיים בישראל אם הוא לא חייב, אבל אדריכלות מצוינת קיימת גם בקמפוסים האקדמיים הגדולים. ביקור בקמפוס כזה הוא חוויה אדריכלית, גם אם לא רשומים לאף קורס באוניברסיטה ונמצאים במצב בריאותי מצוין.
כמה מהביצועים האלה זכו להתפרסם בספרים ובחוברות, למשל האדריכלות המאוחרת בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. המרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר הוא המרכז הרפואי הראשון שזוכה לספר, והוא מאיר היטב את חשיבות המבנים שנמצאים בתחומו.
מצער שהפורמט האלבומי נועד להלל את מנהל שיבא, שמככב באופן בוטה בתחילת, אמצע וסוף הספר. למרבה השמחה, העובדה המביכה הזו לא מצליחה לפגוע בתוכן המקצועי. הספר נפתח במבנים הבריטיים הרבים, שחלקם קיים עד היום בקמפוס, ממשיך לבית היולדות ולמחלקת הילדים שתכנן האדריכל איליה בלזיצמן, לבית הספר לאחיות שתכנן האדריכל רוברט בנט, ולמרכז השיקום בתכנון אדריכל מיכאל קון. לבו של הספר עוסק בבית החולים הכללי שתכנן האדריכל משה זרחי, שלאורך כמה עשרות שנים תכנן מבנים רבים נוספים ברחבי הקמפוס, לצד אדריכלים נוספים כמו דן איתן, אהוד גפן, יובל גני ועדה כרמי-מלמד.
11. יסקי ושות': אדריכלות ישראלית על פי אברהם יסקי | דן הנדל (עורך)
מוזיאון תל אביב לאמנות, 190 עמ', 110 שקלים
התערוכה, המתיימרת להציג רטרוספקטיבה של אחד מבכירי האדריכלות הישראלית במאה ה-20, היא בעיקרה פרק שמשלים את "אדריכלות קונקרטית" (הוצאת בבל) - הביוגרפיה המקיפה שפרסם ב-2007 שרון רוטברד על אברהם יסקי.
רוטברד לא התעכב אז על הפרק האחרון בעבודתו של יסקי – גורדי השחקים – והעדיף לקצר את העיסוק בהם ככל האפשר. להבדיל, התערוכה והקטלוג (שהמוזיאון הוציא לדרך במימון של משרד "יסקי-מור-סיון", חברת "קניוני עופר" וכמה חברות אלומיניום) כן מתערבים על הסיומת של יסקי ומתמקדים בבניינים שנחנכו בעשור האחרון. גם עיצוב התערוכה מושפע מכך, וכך גם הקטלוג המוקפד (בעיצוב סטודיו שועל) שמכיל חמישה מאמרים מאירי עיניים פרי עטם של אדריכלים ותיאורטיקנים.
12. מרסל ינקו – אמן בינתחומי, יצירתו התכנונית והאדריכלית | שמואל יבין
מרכז באוהאוס, 64 עמ', 69 שקלים
יצירתו האדריכלית של מרסל ינקו, שזכור בעיקר כאחד ממייסדי תנועת הדאדא וצייר בפני עצמו, היא פרק עלום בחייו המקצועיים. האדריכל שמואל יבין ערך ספר ששופך אור על 15 בניינים של ינקו, עבודות אדריכלות מוקדמות שיצר בין השנים 1926 ל-1937 בסגנון הבינלאומי, שהיה פופולרי בשעתו בקרב אדריכלים צעירים.
בספר נכלל מאמר קצר, אפילו קצר מדי, על תרומתו של ינקו בשנות ה-50 לתכנון הישראלי, כשהיה אחראי על פיתוח עין הוד, יפו העתיקה והגנים הלאומיים - אתרים שבהם תופסת האדריכלות מקום מרכזי.
13. אבני דרך, אבני מקום – דרכו האדריכלית של מנחם באר | מוקי צור ויובל דניאלי
הוצאת יד יערי, 207 עמ', 110 שקלים
אדריכלות הקיבוץ, שהייתה עד לפני שנים ספורות ידועה למעטים, זוכה להשלים את הפער בעשור האחרון. כמעט מדי שנה מתפרסם פרק נוסף ששופך אור על נושא או אדריכל בתנועה.
מוקי צור ויובל דניאלי שפרסמו כבר שתי מונוגרפיות, האחת על האדריכל שמואל מסטצ'קין והשנייה על האדריכל חיליק ערד, פרסמו כעת מונוגרפיה על האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון. באר (92), שממשיך לתכנן בתים בגליל המערבי, זכה לתכנן מחדש את חדר האוכל המרשים שבנה בקיבוצו בשנות ה-60 ושנסגר לאחר ההפרטה.
בגעתון פועל "כפר מחול" שבראשו עומד הכוריאוגרף רמי באר, בנו של באר, מי שהזמין אותו להסב את חדר האוכל לאולמות מחול. התוצאה היא "חדר האוכל המרקד", כפי שקוראים לו היום. באר תכנן עשרות מבני ציבור, מגורים, משרדים ותעשייה בתנועה הקיבוצית ומחוצה לה. הספר מגולל את סיפור חייו האישי כניצול שואה, ואת דרכו המקצועית שהתאפיינה בשילוב אמנות ישראלית באדריכלות שלו.
14. סם ברקאי – אדריכל המידות הנכונות | אבי מאייר
STOA מוציאים לאור, 311 עמ', 98 שקלים
אף שהכותרת מתייחסת לסם ברקאי, התוצאה של קריאת הספר מאת האדריכל אבי מאייר היא לימוד אינטימי על משרדו של לה קורבוזיה, גדול אדריכלי התנועה המודרנית.
סם ברקאי מתגלה בספר כאדריכל מוגבל, שעבד שבועות ספורים במשרדו של לה קורבוזיה ושם גם נתקע, הן בזיכרונותיו והן בשפה העיצובית שבחר לאמץ. תיאור עבודותיו הוא החלק החלש בספר. נראה שמאייר מצא עניין רב יותר באישיותו ובדרכו המקצועית של לה קורבוזיה, ובהצגה מפורטת של שיטת העבודה במשרדו. הספר עשיר בתצלומים ובחומרים היסטוריים על שני האדריכלים.
15. 10 הימים ששינו את חיי – יומן אישי מבית "האח הגדול" 2015 VIP | ישראל גודוביץ
הוצאה עצמית, 72 עמ', 45 שקלים
לפעמים קל לשכוח שישראל גודוביץ הוא לא רק מרואיין קולני ופסקני, שנמצא בראש הרשימות של תחקירניות תוכניות בוקר כדי לדבר על כל נושא שקשור בעקיפין לאדריכלות. מדובר באחד האדריכלים היצירתיים שפועלים בישראל, גם בגיל 82, והתעוזה והמקוריות שלו משאירות מאחור אדריכלים צעירים בהרבה.
בשנה שעברה נכנס גודוביץ חובב התקשורת לבית "האח הגדול", ואחרי 10 ימים סוערים נפלט משם והפך לפליט ריאליטי מן המניין. בניגוד לרוב תושבי המדינה הוא לא הצליח לשכוח את החוויה, שהובילה אותו לפרסום חוברת פרי עטו המציגה את עקרונות התכנון העירוני, שאותם ביקש להנחיל לבני עמו באמצעות פצצת הרייטינג של ערוץ 2.
"כשהגענו למתחם ההשקה של תוכנית האח הגדול VIP, נפתחה הדלת על ידי שני שומרים, צרחות של איזה 500 בני נוער שהגיעו למקום השד יודע מאיפה, אני לא ראיתי אותם, הם לא יודעים מי אני אבל צורחים כמו משוגעים, אפשר לחשוב איזה כוכב קולנוע הגיע", פותח גודוביץ את יומנו. לבד מחוויותיו המטלטלות, הוא מציג את הרעיונות שביקש להנחיל - פתרון מהיר לבעיית הדיור: "אם כל הקרקעות המיועדות למבני ציבור שבבעלות הרשויות המקומיות וקרקעות מחנות צה"ל יוחכרו ללא תמורה (...) או אז יימצא פתרון מיידי למצוקת הדיור"; בעיות תחבורה: "אופניים בכלל זה כלי טוב וחביב לבעלי כושר ודומיהם, אבל להפריש שבילים מיוחדים במרחב הציבורי המצומצם והמצומק שיש לנו זה לוקסוס בלתי הגיוני"; ועוד.
"'אז למה עזבת?' שואל אותי איזה כתב מגזין טלויזיוני רגע לפני שנכנסתי למונית אל החופש. 'מיציתי' – הייתה התשובה".
16. מראה מקום – מלכא אדריכלים | מירב ואייל מלכא, נדב לסר
זהזהזה גלריה לאדריכלות, 169 עמ', 40 שקלים
התערוכה הצנועה והמפתיעה של השנה מגיעה ממשרד אדריכלים חיפאי שהוקם בשנת 2000, ושבראשו עומדים מירב ואייל מלכא. התערוכה היפה של פרויקטיהם תורגמה היטב לספר-קטלוג, וכמוהו היא מציגה שפה אחידה שסופגת השראה ממבנים ישראלים מעולים שנשכחו, הוזנחו או נהרסו, כמו בית פיליפ מוריי באילת (שתכנן אבא אלחנני) או אנדרטה בשבי ציון (שתכנן חנן הברון).
את הפרויקטים מייצגים מודלים אחידים, תוכניות, הדמיות, תצלומים וטקסט קצר וממצה. "זהזהזה" היא גלריית האדריכלות העצמאית הראשונה והיחידה שפועלת בישראל, והיא ממוקמת בנמל תל אביב. כמו התערוכה, הגלריה פועלת בצנעה אך מעמידה מדי שבוע לפחות אירוע אדריכלות אחד, הרצאות ודיונים פתוחים לקהל הרחב – ולא רק לאנשי המקצוע. את הספר ניתן להשיג בגלריה זהזהזה.
17. אם אדריכלות היא שפה בניין הוא סיפור | אליעזר ארמון
הוצאה עצמית, 251 עמ', 260 שקלים
רוב משרדי האדריכלות הישראליים מרוכזים בתל אביב ובירושלים. מי שנמצא מחוץ לשם לא תמיד קיים. אלי ארמון עומד בראש המשרד הגדול בדרום, והפרויקטים שלו רבים ומגוונים, אבל כדי להתבלט בזירה הארצית הוא צריך להשקיע מדי פעם בפרסום עצמי. בעבר השתתף בהפקת פרק על עצמו בסדרת התוכן השיווקי "אדריכלי החלומות" וכעת הוציא לעצמו ספר פרסומי מהודר, אחד המושקעים שהופקו בתחום.
כמהלך שיווקי מול מזמיני עבודות פוטנציאליים, המהלך של ספר פרסומי הוא נבון, אבל התוצאה לא מצליחה לחשוף את תפישתו של ארמון בנוגע לשאלות כמו מהי אדריכלות במדבר, כיצד הוא בוחר להתמודד איתה, מהם שורשי ומאפייני השפה האישית שגיבש לאורך השנים, וכיצד הוא מתמודד עם החומריות והטכנולוגיה העכשווית.
הספר נעדר כל ראייה כרונולוגית, נושאית או מערכתית, ומסתפק בתצוגה אקראית של עבודות שבוצעו בעשור האחרון. אין טקסטים המנתחים את יצירתו ולו כהסבר קצר, אין פרטים טכניים, ואפילו לא קרדיטים לצוות שתכנן עמו את הפרויקטים. ארמון הוא אדם שמחזיק בעמדה ברורה במגוון של נושאים, וניסיונו העשיר יכול היה להשיא תרומה משמעותית, לו רק היה מנצל את ההזדמנות ומוצא לנכון לבטא אותם בספר שפרסם על עצמו.
15 מעבודותיו מוצגות בספר האלבומי. כולן נמצאות בנגב, למעט תחנת רכבת וולפסון בחולון ובית ספר בלוד. כך ניתן למצוא כאן את בית משרד החקלאות בחוות גילת, בית "יד שרה" בבאר שבע, בית הכנסת בבה"ד 1, תחנות הרכבת בלהבים-רהט ובאר שבע מרכז, וכן את מרכז המבקרים החדש "באר אברהם" הצמוד לעיר העתיקה בבאר שבע.
ספרי אדריכלות ישראליים שיצאו לאור ב-2014
ספרי אדריכלות ישראליים שיצאו לאור ב-2015
