פקיד אלמוני בעיריית תל אביב - הגורו של המטיילים הישראלים בהודו

מי שנכנס למשרדו של מירון קרליק (52), לא יכול לדעת ששבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה (כמעט), הוא בקשר עם הודו: עונה לשאלות, עוזר, מייעץ - והכל בהתנדבות

סהר אלמוג

|

15.06.16 | 01:13

מירון קרליק עם חברים בהודו. "אני אוהב את המנטליות ההודית ומאוד מתחבר לאנשים, שהם שמחים בחלקם" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
מירון קרליק עם חברים בהודו. "אני אוהב את המנטליות ההודית ומאוד מתחבר לאנשים, שהם שמחים בחלקם" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
בטאג' מהאל. "שואלים הרבה איך מגיעים ממקום למקום. שואלים גם על ערים מרכזיות ב'שביל החומוס'" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
בטאג' מהאל. "שואלים הרבה איך מגיעים ממקום למקום. שואלים גם על ערים מרכזיות ב'שביל החומוס'" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
בתל אביב. "אני מעריך שבמצטבר אני מקדיש לפורום חמש-שש שעות ביום, גם בשישי-שבת, גם ביום כיפור" (צילום: יובל חן)
בתל אביב. "אני מעריך שבמצטבר אני מקדיש לפורום חמש-שש שעות ביום, גם בשישי-שבת, גם ביום כיפור" (צילום: יובל חן)

עובדי מחלקת הרכש והלוגיסטיקה של עיריית תל אביב לא מודעים לכך שאחד הקולגות שלהם הוא סלב אמיתי: זהו מירון קרליק (52), שכבר יותר משני עשורים ממלא תפקידים שונים בעירייה, ובמקביל מטפח תחביב שזיכה אותו בכינוי "האבא של המטיילים הישראלים בהודו". קרליק, גרוש ואב לשניים המתגורר בגבעתיים, מוביל בשנה האחרונה את קבוצת הפייסבוק "הודו 2016", המונה יותר מ-6,000 חברים, ומדי יום הוא מעלה בה פוסטים, נותן טיפים ועונה להודעות שנשלחות לחשבונו הפרטי.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

כבר מספר שנים הוא עוזר לישראלים שטסים להודו - בהתנדבות - אבל רק לאחרונה התוודע לפרסום הנרחב שלו ולעוצמת האהבה שהמטיילים רוחשים לו. "רק בטיול האחרון קלטתי שהפכתי להיות מפורסם", הוא אומר. "הגעתי לפסטיבל הולי בעיר פושקר, שבו השתתפו כ-1,000 ישראלים, ופשוט לא יכולתי ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי. כל הזמן רצו להודות לי ולהצטלם איתי. הייתי בשוק, לא רציתי לעזוב".

 

קרליק נוסע לטייל בהודו פעמיים בשנה, אבל העזרה שהוא מעניק למטיילים אחרים מעסיקה אותו שבעה ימים בשבוע, כמעט כל שעות היממה. "רק כשאני הולך לישון אני מכבה את הטלפון", הוא אומר. "אנשים מתקשרים ושולחים הודעות בכל שעה, גם ב-12 בלילה ובחמש לפנות בוקר. אני מעריך שבמצטבר אני מקדיש לפורום חמש-שש שעות ביום, גם בשישי-שבת, גם ביום כיפור". לדבריו, רוב החברים בקבוצה, שאותה הוא מנהל עם אלירן פנחסי, הם צעירים אחרי צבא, אבל ניתן למצוא בה גם מבוגרים יותר ובעלי משפחות. חלקם שוקלים לנסוע להודו או מתכוננים לנסיעה; אחרים נעזרים בקבוצה תוך כדי הטיול; ויש כאלה שטסו בעבר ונהנים לתרום מניסיונם לאחרים. "שואלים שם הרבה איך מגיעים ממקום למקום", אומר קרליק. "שואלים גם על ערים מרכזיות ב'שביל החומוס', שהוא המסלול שעוברים רוב הישראלים בהודו. ויש כאלה שמחפשים פרטנרים כדי שהנחיתה שם תהיה רכה".

 

קרליק בפסטיבל הולי בעיר פושקר. "הייתי בשוק, לא רציתי לעזוב" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
    קרליק בפסטיבל הולי בעיר פושקר. "הייתי בשוק, לא רציתי לעזוב"
     

     

    יש רופא באזור?

     

    הנחיתה הראשונה בהודו היא רגע טראומטי עבור רבים: הריח החזק המתפשט בנחיריים עם פתיחת הדלתות בשדה התעופה; החום; העוני; הצפיפות. קרליק לא יכול שלא להזדהות עם התחושה. "הגעתי להודו בפעם הראשונה בגיל 24", הוא מספר. "טסתי עם מי שהייתה חברה שלי אז, ולמזלנו נחתנו בשבת, אז היה רגוע יחסית. את הבומבה חטפנו למחרת: אלפי אנשים בתחנת הרכבת ויקטוריה, מונסונים של אוגוסט, זקנים וילדים שקיבצו נדבות. עד היום אני לא סובל את מומבאי".

     

    למרות הנחיתה הקשה, מיד בתום הטיול הוא כבר חשב על הפעם הבאה שבה יאכל סמוסה מקורית. "תכננתי לנסוע שוב, אז הגעתי לחנות 'המטייל' בדיזנגוף, ושם נתקלתי באשתי לעתיד. דיברנו על זה שניסע יחד, אבל בסוף נסענו לחוּפָּה. בסופו של דבר היא לא נסעה להודו מעולם, ואני חזרתי לשם רק אחרי 15 שנה, כחלק מסוג של משבר גיל ה-40".

     

    "פונים בנושאים אישיים, שלא רוצים שאחרים יידעו עליהם. אני לא אשכח שהיה בחור ששאל אותי איפה אפשר להשיג פוסטינור. הייתי המום מהשאלה, כי לדעתי אין בהודו דבר כזה"

    בסך הכל ביקר בהודו קרוב ל-30 פעמים לאורך השנים, ובמהלך הטיולים צבר לא רק ידע רב אלא גם קשרים עם הודים רבים ועם ישראלים שחיים שם. "אני מאוד מחובר, לדוגמה, לשימי גולדשטיין, הרב של בית חב"ד בפושקר, על אף שאני עצמי חילוני גמור. לפני שנתיים הוא שלח לי הודעה יום לפני שטסתי: הוא סיפר שבגלל שביתה של משרד החוץ הוא נתקע בלי יין לסדר פסח, ואני חייב לעזור לו. ביום הטיסה, בשבע בבוקר, נסעתי לסופר, עברתי בקבוק-בקבוק ושלחתי לו בווטסאפ תמונות של תעודות כשרות כדי שהוא יאשר לי שזה בסדר. לך תטוס עם ארבעה בקבוקים במזוודה בלי שהם יישברו, אבל הם הגיעו בשלום. אפשר לומר שעשיתי מצווה".

     

    באילו נושאים אנשים פונים אליך בהודעה פרטית?

    "פונים בנושאים אישיים, שלא רוצים שאחרים יידעו עליהם. לא מזמן מישהי כתבה לי שהיא ברישיקש; חברה שלה חולה ומשלשלת, והיא שאלה אם אני מכיר רופא. מישהי אחרת סיפרה שהיא וחברה שלה התפצלו, ועכשיו היא לבד. היא הייתה בודדה וממש בכתה שקשה לה. אני לא אשכח שהיה בחור ששאל אותי איפה אפשר להשיג פוסטינור. הייתי המום מהשאלה שלו, כי לפי דעתי אין בהודו דבר כזה. בקושי שמעו שם על גלולות.

     

    "קוראים לי 'האבא של הישראלים בהודו' כי מאוד אכפת לי ואני מאוד דואג. גם אחרי שסיימתי לעזור למישהו, אני מלווה אותו עד שהוא רוצה לעבור הלאה. זה כמו בבית הספר: ילדים באים לכיתה א', מתחברים למחנכת אבל אחר כך ממשיכים לכיתה ב'. גם כאן: מגיע גל של מטיילים, עוזב ומגיע גל אחר. רק עם חלק קטן מהמטיילים אני נשאר בקשר. זה קשה לי, כי אני רגשני כזה, ומשם באה האכפתיות. רוב האנשים מתעסקים בהודו ממניע עסקי; אני לא".

     

    קרליק בביקורו הראשון בהודו. "עד היום אני לא סובל את מומבאי" (צילום: מתוך האלבום הפרטי)
      קרליק בביקורו הראשון בהודו. "עד היום אני לא סובל את מומבאי"

       

      נוחתים בבלגן ומתאהבים

       

      בתפקידיו הנוכחיים בעירייה משמש קרליק כרכז קניות, כקניין וכמבקר איכות, ובמשרדו אין ולו חפץ אחד שיכול להעיד על אהבתו הגדולה למאמא אינדיה. "גם מי שנכנס אליי הביתה לא רואה את החיבור להודו. אין לי שום דבר הודי בבית. אני לא מהפריקים האלה שחייבים המון מזכרות משם. אני קונה שם רק קרמים של חברת הימלאיה לחברות שלי ומכנסי שקי קקי וטבעות לבנים שלי. זה מה שהם מזמינים. הם בני 22 ו-18, ומעולם לא רצו לבוא איתי להודו מפני שנמאס להם לשמוע עליה. הם גדלו על סיפורים ותמונות מגיל אפס. הבן הגדול נמצא שם עכשיו בפעם הראשונה. אני הייתי בהודו כשהוא הגיע, וטיילנו יחד כמה ימים. מזל שהייתי איתו, כי גם ככה הוא חטף כאפה".

       

      יש אנשים שלא היית ממליץ להם לנסוע להודו?

      "אני ממליץ לכולם לנסוע להודו. זה לא קשור לגיל או לתכונות אופי. פגשתי לא מעט אנשים מפונקים, סטריליים, במיוחד מבוגרים יותר, שרגילים לתנאים של אירופה, ופתאום הם נוחתים בבלגן של הודו ומתאהבים. השאלה היא עד כמה אתה יכול להיות פתוח למשהו שונה ממך. אני אוהב את המנטליות ההודית; אני מאוד מתחבר לאנשים, שהם שמחים בחלקם. הודו היא גם אחת המדינות הזולות בעולם, אז יש לך אפשרות להיות שם פרק זמן ארוך בסכום לא יקר. אבל לא מוכרחים לבוא להודו לארבעה חודשים: גם בשבועיים-שלושה אפשר להספיק הרבה".

       

      יש לך טיפ למי שרוצה לטייל שם בפעם הראשונה?

      "לא משנה מה אומרים לכם: תדעו שהמיין בזאר בדלהי – הרובע עם כל הגסטהאוסים - אף פעם לא סגור".

       

      ______________________________________________________

       

      דינה היימן נוסעת הרבה למדינה אחרת במזרח אסיה, והיא נקלעה שם להרפתקה רומנטית מפתיעה. הקליקו על תמונתה:

       

      בגיל 38 פגשה מעסה סיני הצעיר ממנה ב־18 שנה. היום היא מגדלת את שתי בנותיהם. הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)
      בגיל 38 פגשה מעסה סיני הצעיר ממנה ב־18 שנה. היום היא מגדלת את שתי בנותיהם. הקליקו על התמונה (צילום: עדי אדר)

       

       
      הצג:
      כל התגובות לכתבה "פקיד אלמוני בעיריית תל אביב - הגורו של המטיילים הישראלים בהודו"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד