אחרי שכתבנו כאן על הריסת הסינרמה, ייהרס בקרוב עוד מוסד תל אביבי ידוע מחיי הלילה: אלנבי 58. עוד פיסת היסטוריה תרבותית בבניין לשימור הופכת לפיסת נדל"ן משוחזר-למגורים, אבל נניח רגע לייעוד של המבנה - איך מאשרים הריסת מבנה לשימור אם הוא לשימור, ומי דאג לכך שזה יקרה נגד דעתה של מחלקת השימור?
נסביר רגע מדוע שיחזור, טוב ככל שיהיה, אינו שימור. יש ביניהם הבדל עצום: בשימור נעשה שימוש בחומרי הבנייה המקוריים ששרדו את הזמן, כמו לבני סיליקט, משקופי עץ, מדרגות מיציקת טראצו וכדומה. בעצם הפעולה של שימור יש אמירה חשובה על ערכיו של המבנה הנשמר. השיחזור הוא פעולה שמגחיכה את השימור, גם אם התוצאה דומה למקור, ויש אלמנטים, שיטות בנייה או חומרים שיילכו לאיבוד כי אינם בשימוש יותר. בנוסף, שיחזור זול בהרבה משימור. כלומר, יש כאן מתנה יקרה שהעירייה נתנה לבעלי הקרקע, ונשאלת השאלה למה.
אלנבי 58 החל ב-1937 כ"קולנוע רמון" בתכנונו של אדריכל שלמה גפשטיין, ברוח הסגנון הבינלאומי, שהתבטא למשל בחלונות הסרט האופקיים, בחלון התרמומטר (מדחום) האנכי, ובמסה גדולה של מבנה עם הדגשי קווים אופקיים ואנכיים (מעל המסחר ולצד התרמומטר). מאוחר יותר נוספה קומה רביעית שפגעה בתכנון המקורי, ולא תופיע בשיחזור המבנה החדש.
אחר כך קראו לו קולנוע "אלנבי", שהיה אחד הגדולים בעיר, ובהמשך הוא שינה את שמו ל"סיון". בשנות ה-80, עם קריסת בתי הקולנוע בעיר, נסגר הקולנוע עד שנמצא לו שימוש חדש בשנות ה-90 כמועדון טראנס והאוס – חלוץ חיי הלילה ותרבות המועדונים - בבעלותם של אורי שטרק, רל נדל וניצן לב צור. במקום נערכו מסיבות מפורסמות (גם של שירזי) ותורים ארוכים השתרכו מחוץ למועדון, שבימת הדי ג'יי שלו הייתה מוגבהת מהקהל. כל זה נגמר בשנת 2000, משלל סיבות, אך בעיקר כתוצאה ממדיניות העירייה להוציא את המועדונים ממרכז העיר.
הבניין עומד בשממונו עד היום, אך בקרוב לא יהיה. ב-2007 רכשו אותו אנשי העסקים המרוקאים, תחת חברת "מאיר עיני ישראל מניבים בע"מ", תמורת כ-20 מיליון שקל. התכנון הראשוני שערך משרד אליקים היה שונה לגמרי מהתכנון החדש: שימור של החזית - ולא הריסה טוטאלית; 35 דירות קטנות - ולא 26; דירת גג גדולה במקום חדרי יציאה לגג; וחמישה מרתפים עם 80 חניות, שחלקן ציבוריות (לעומת 37 חניות פרטיות בתכנון החדש).
מה זה שימור דרגה ג'
התב"ע (תוכנית בניין עיר) הגדירה את הבניין לשימור בדרגה ג': אישור תוספות בנייה בתנאי שלא תהיה פגיעה במבנה - ובאותה נשימה מותר להרוס את המבנה, תוך "שילוב התכונות ו/או הפרטים הראויים לשימור בבניין החדש". מה זה אומר? מה שרוצים לשמוע. זה לא שימור וזה אפילו לא שיחזור - אלא זה שילוב. ומה צריך לעשות הרוכש שמעוניין להרוס את הבניין לשימור? "הוועדה תהא רשאית לאשר הריסת בניין לשימור ג' בתנאים הבאים: המבקש יבצע על פי הנחיות הועדה המקומית את הבדיקות והתחשיבים הנדרשים כדי להוכיח כי משיקולים הנדסיים,כלכליים ו/או אריכטקטוניים לא ניתן לשמרו".
חיפשתי את התחשיבים הנדרשים להצדקת ההריסה של קולנוע אלנבי, ולא מצאתי כאלה. ברחבי תל אביב נמצאים הרבה מבנים לשימור, ששומרו במלואם או רק בחזיתותיהם שחוזקו בקונסטרוקציית פלדה,
כשמתחת ומעל מוסיפים מרתפי חניות וקומות חדשות. במבנה מאסיבי כמו אלנבי 58, חפירת מרתפי חניה תוך שימור החזית היא בעיה הנדסית פשוטה למדי. גם מבחינה כלכלית, כשמחירי הנדל"ן באזור נוסקים לרמה של 50 אלף שקל למ"ר, לא צריכה להיות בעיה כלכלית לשמר את החזית - וההוכחה היא שלל הבניינים מסביב שבהם עושים ממש אותו דבר בשנים האחרונות.
גם אם נתעלם לרגע מהחניון הציבורי שהיה אמור להיחפר ובוטל, איך קרה שההחלטה לשמר את החזית מוחלפת בהריסה טוטאלית?
בעירייה מסבירים, כי "המבנה הוכרז לשימור ג' מתוקף תוכנית כרם התימנים. בעלי המבנה ביקש לממש זכויות בנייה על ידי תוספת של 2.5 קומות, שינוי מבנה למגורים וחפירת חמש קומות חניה תת-קרקעיות. זאת, על ידי הריסת המבנה ושחזורו בהתאם לתוכניות המקוריות של אדריכל גפשטיין. הבקשה להריסה ובנייה חדשה נדונה בשתי ועדות שימור ב-2009. לאור השינויים המהותיים והעלויות הגבוהות הנדרשות להפיכתו למבנה מגורים, ומאחר שהוא ממוקם במקום מרכזי המוקף בארבעה רחובות ראשיים, ולאור העובדה שהמבנה לא נבנה בהתאם לתוכניות המקוריות, הוועדה המליצה לאשר את הריסת המבנה ושחזורו בהתאם לתכניות מקוריות, בתנאי שיוכן תיק תיעוד והתכנון יתואם עם מחלקת השימור".
ומה קרה לשיחזור? ממשיכה דוברות העירייה: "תוכנית כרם התימנים קובעת שהוועדה המקומית רשאית לאשר הריסת בנין לשימור ג', אם הוכח שמשיקולים הנדסיים, כלכליים ו/או ארכיטקטוניים לא ניתן לשמרו ובתנאי שהמבקש ישכנע את הוועדה שאין בהריסת הבניין משום פגיעה בערכים הארכיטקטוניים הקיימים, וכן יציג את אופן שילוב התכונות והפרטים הראויים לשימור בבניין החדש שיוקם במגרש הנדון. התוכניות המוצעות למבנה מתבססות על תוכניות מקוריות של אדריכל גפשטיין והן תואמו עם מחלקת השימור. היתר להריסה ושחזור המבנה ניתן בשנת 2012".
איפה ההוכחה לכך שאי-אפשר לשמר
ביקשתי שהעירייה תמציא את ההוכחה הכלכלית, ההנדסית או הארכיטקטונית לכך שלא ניתן היה לשמר את המבנה וחייבים להרסו. הדוברות הפנתה לדיון בוועדת השימור, שאין בו כל הוכחה מלבד העובדה שהמבנה החדש נבנה בשונה מהתוכניות המקוריות. נימוק נחמד, אבל לכל פרויקט יש כמה תוכניות שונות, המבנה הקיים הוא מקורי בהחלט, וההוכחה היא שמחלקת השימור עצמה התנגדה להריסה. זה לא עזר לה: מישהו בעירייה מאוד רצה לעזור ליזם להרוס את קולנוע אלנבי 58. יותר מזה: אפילו חמשת מרתפי החניה, שבחלקם נועדו לשימושו של הציבור, בוטלו בהיתר החדש. הדיון האבסורדי על הנכס התרבותי החשוב באזור ההכרזה של אונסק''ו, שיהפוך בקרוב לעיי חורבות, מדבר בעד עצמו:
התוצאה: השימור מת, ההריסה אושרה. אלנבי 58 העתידי יהיה בניין בן 5.5 קומות - 2.5 יותר מהמבנה המקורי שישוחזר - ובו 26 יחידות דיור בנות 2-3 חדרים, מעל קומת חנויות ושלוש קומות של מרתפי חניה עם 37 חניות פרטיות, ללא חניון ציבורי.
פניתי לאדריכל צדיק אליקים, שאחראי לתכנון המבנה.
שלום צדיק. זה בעניין אלנבי 58.
"זה קצת בעיה".
למה?
"הבעלים מסרבים להתראיין ומסרבים לתת לי להגיד שום דבר על הפרויקט".
אפשר לדבר איתם ישירות?
"הם יושבים במרוקו".
ומה מפריע להם שנשאל?
"הם לא אוהבים שמתעסקים בפרויקטים שלהם".
אפילו לא שאלה קטנה?
"אלנבי 58 זה טאבו. אסור לי".
לפחות תעדכן אותנו מתי הורסים?
"יש להם היתר וזה בידיים שלהם. הם יחליטו מתי".
הם לא יעדכנו אותך כאדריכל המבנה?
"ברור, אבל אני לא יודע מתי יהרסו".
איך בכלל קיבלתם אישור להרוס בניין לשימור? הרי צריך להוכיח לוועדה שמבחינה כלכלית ואדריכלית אי אפשר לשמר. עשיתם את זה?
"רגע, תשמע. כל מה שקשור לפרויקט אני לא יכול לדבר".
אוקי, עכשיו בלי לדבר. הדמיה אפשר לקבל? ראיתי שיש אתר שפירסם הדמיה של הפרויקט.
"הבעלים לא מסכימים לפרסם, אבל יש באתר שלנו".
נו, אז אפשר לפרסם גם אצלנו?
"לא, הם הסכימו שיהיה רק באתר שלנו כי זה פרויקט של המשרד".
אז תיכנסו לאתר ותסתכלו בעצמכם.
ניסיתי להגיע לרוכשים המרוקאים, ללא הצלחה. לחברה קוראים "מאיר עיני ישראל מניבים בע"מ", היא רשומה בסביון, ונציגם בארץ הוא אברהם בן חמו מאשדוד. איש מהם לא עונה לטלפונים.
פניתי לרל נדל, אחד מבעלי המועדון , שמופיע כאן בסרטון יפה על הלילות שהיו בו:
זה בקשר לאלנבי 58. אנחנו עושים כתבה לרגל הריסתו של המבנה.
"כבר טחנו את זה מכל הכיוונים. די. שיהרסו ויעשו דירות. הרי מועדון לא יחזור להיות באלנבי, ונוסטלגיה אי אפשר כל היום לדבר. זה נשמע לי כמו כתבה של היחסי ציבור של הבניין".
הלואי. בכלל אין לי טלפון של הבעלים של הבניין.
"אה, זה בחור צרפתי".
מרוקאי.
"זה גזענות".
לא, לא. האדריכל אמר לי שזה שני מרוקאים שגרים במרוקו.
"כשמישהו אומר שני מרוקאים, הוא מתכוון לשני יהודים צרפתים שהגיעו ממרוקו".
פגשת אותם שאתה יודע מי הם?
"לא פגשתי, אבל אני יודע. בזמנו ניגשתי למכרז והצעתי לקנות את המבנה, אבל הם נתנו כמה מיליונים יותר ממני וקנו. יאללה, שיעשו את זה כבר".
אתה היית גר באלנבי?
"ברור. אלנבי עכשיו הכי חם בעיניי".
מה נשאר מהלילה התל אביבי - רק בתי דירות? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
