השילוב הלא מובן בין עיתונאי משופשף, תחקירן מצליח וציני לבין אקדמאית מוערכת, המתמסרת למחקריה בתשוקה גדולה, הוא כנראה שילוב מנצח. גם על הנייר, או ליתר דיוק בספר ברומן המתח המתוחכם "החייל מס' ,"2 שבו עיתונאי ודוקטורנטית לסוציולוגיה משתפים פעולה כדי לחשוף מזימה בינלאומית נוטפת רשע. וגם בחיים: מחברי הספר גדי בלום, עורך המוסף 7" ימים" של "ידיעות אחרונות," וד"ר פזית בן- נון בלום, מרצה בכירה לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטה העברית, הם זוג כבר 13 שנה - בחיים וכעת גם בכתיבה.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה "
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
"החייל מס' "2 (ידיעות ספרים, ספרי חמד) מתחיל כסיפור פשוט: דורי גזית, עיתונאי תל- אביבי עייף ומריר, שחייו האישיים במצב לא מזהיר, מרחרח סביב מה שנראה כפרשיית פשע מקומית. כמעט במקרה הוא נתקל בדוקטורנטית תמרה איינהורן, שהמחקר האקדמי שלה זולג אל חייה האישיים. יחד הם מתירים, אט אט ובמחיר לא מבוטל, סיפור ששורשיו בעבר אפל במיוחד וגרורותיו בהווה מאיים לא פחות.
לא מפתיע לגלות שבני הזוג רקמו את העלילה במעין פינג פונג, ושהטיוטה הראשונה כללה 300 עמודים נוספים שנמחקו בצער. שניהם אנשי מילים, שניהם מחפשים כל הזמן את השכבה הנסתרת שפוליטיקאים ואנשי שררה מנסים להסוות, ושניהם אוהבים ליצור יחד. "החייל מס' "2 הוא ספרו השלישי של בלום, אחרי שני ספרי עיון, והרומן השני של בן-נון, אחרי "אישה במידות טובות."
כמעט במקביל לספר נולדה להם יצירה משותפת נוספת, בנם יואב, בן חצי שנה. הרצון בילד כמעט הפתיע אותה, מודה בן-נון בלום, ובטח לא בער לה קודם. "לגדי יש שני ילדים בוגרים, לשנינו יש המון עיסוקים ועולם עשיר. הזוגיות שלנו הייתה תמיד כיפית, ולא הייתי בטוחה שילד מתאים לתמונה הנעימה הזאת. לא נראה לי סביר להביא לעולם ילד, אם אני לא כמהה לו. אני מרגישה שרק בגיל ,38 אחרי שהשלמתי כל כך הרבה משימות גדולות ברשימה שלי, זה הזמן המושלם להיות אמא."
לא חששת משינוי כזה באמצע החיים?
"חששתי, אבל הייתי כבר אחרי הדוקטורט, פרסמתי מאמרים, קיבלתי קביעות ואמרתי לעצמי שאני חווה את החיים שבחרתי במלוא עוזם - חיים של יצירה, מחקר וזוגיות. אבל רציתי עוד ממד. ידעתי שאפילו אם זה יהיה מתסכל ומשעמם, אוכל לגייס בעצמי את המחויבות להיות אמא מספיק טובה. לשמחתי, גיליתי שזאת חוויה נהדרת, משהו בלתי צפוי מלבלב בי, ואני נהנית מאוד לגדל את יואב."
ממש כמו בין גיבורי הספר, דורי ותמרה, בין בלום לבין בן-נון יש פער של 16 שנה. וכן, חלק מהפיתולים והמהמורות במערכת היחסים של גיבורי הרומן הועתקו מחייהם האישיים. בעיקר סצנת הפרידה, שבה דורי מסביר לתמרה שמגיע לה מישהו צעיר ותוסס יותר, מישהו שלא סוחב אחריו עבר כזה - נישואים קודמים, ילדים גדולים.
הם הכירו לפני 13 שנה בצ'ט אינטרנטי. בן-נון הייתה אז סרן במיל', במיל שהשתחררה משירותה הצבאי במדור לפסיכולוגיה בבה"ד ,1 והחלה את לימודי התואר השני. "הייתי בת ,25 בדיוק יצאתי מזוגיות ארוכה וגיליתי את העולם. השתחררתי מהצבא, אחרי שלמדתי בעתודה והשלמתי תואר בפסיכולוגיה ומדע המדינה," היא מספרת. "הגעתי מגבעת שמואל לתל אביב והרגשתי שאופקיי מתרחבים . המון אנשים ברשת. בעולם האמיתי הרי לוקח המון זמן עד שנתקלים באנשים מעניינים, ופתאום ברשת אפשר היה לשוחח עם המון טיפוסים מרתקים שלא היו נכנסים אחרת לעולם שלך.
"גדי היה גרוש בן ,41 אב לשניים. באתר היכרויות כמו שיש היום, סביר שהיינו פוסלים זה את זה ולא נפגשים, אבל בעולם הצ'טים שוחחנו שלושה חודשים באופן אנונימי, וגילינו עניין משותף ואמפתיה - הקסם שממנו עשויה זוגיות ארוכה. גיל או מצב משפחתי לא שינו." היא מדברת על הזוגיות שלהם כעל פלא. "הקשר שלי עם גדי היה מלא מחויבות מהרגע הראשון ושונה מכל מה שהכרתי. קשר סינרגטי. יש בינינו יחסים טוטאליים וזה דבר שצריך לדעת לנהל, עם הרבה בשלות," היא אומרת.
טוטאלי? אין לך חברות שנושאות בעול?
"יש לי, אבל הרבה מהצרכים החברתיים שלי מסופקים בזוגיות. לעיתים קרובות אני בוחרת לבלות עם גדי את הזמן הפנוי שלי. השיא הוא כתיבת ספר יחד."
כתיבת "החייל מס' "2 ארכה חמש שנים ונולדה כשחזרו לגור יחד, אחרי חמש שנים בנפרד. לא, הם לא נפרדו. "אחרי שנתיים וחצי ביחד, סיימתי תואר שני ועלה הרעיון לדוקטורט בחו"ל. לא ידעתי מה יקרה אם אסע לארה"ב וגדי יישאר בארץ. הוא לא יכול היה להצטרף אבל דחק בי לנסוע. הוא אמר לי: 'אם לא תיסעי, הזוגיות שלנו תמות - כי כשלא יהיה לך טוב תאשימי אותי, שמנעתי ממך לעשות את זה".
הם התחתנו, היא באה לחופשה בארץ "והרמנו חתונה בשלושה שבועות. את ירח הדבש בילינו כבר בנפרד, כי חזרתי ללימודים. ישבתי בלונג איילנד, כתבתי דוקטורט ורומן ראשון. הרגשתי שהעברית שלי מתכרסמת, שאני חייבת להחזיר לעצמי את הזהות שלי. כתבתי מתוך מצוקה והטיוטה הראשונה שהגשתי לעורך הנהדר חיים פסח, הייתה מוכנה בתוך שלושה שבועות," היא אומרת.
"אישה במידות טובות" הוא רומן נועז עם מוטיבים ארוטיים. למה בחרת בז'אנר הזה?
"בארה"ב חייתי בעולם של אידיאות. יכולתי לשכוח את הגוף לשבועות ארוכים. קראתי פילוסופיה וניזונתי מבייגלה ומים. הייתי מנותקת מהצרכים הגופניים שלי ונראה שהגוף התחיל לצעוק. הייתי בודדה. בחורף היו שבועות שיצאתי מהבית רק לסטארבקס, כדי לעבוד ולראות אנשים. הסתובבתי ברחוב בתקווה למצוא חתול, כי רציתי לחבק משהו צמרירי וחם."
כשחזרה, עם תום לימודי הדוקטורט, השתלבה באקדמיה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט שלה הקדישה לאופן שבו מצפון, עקרונות מוסריים וציוויים דתיים משפיעים על עמדות הציבור
בשאלות פוליטיות וחברתיות. כמי שאפילו בנעוריה לא הצליחה להחליט על מה לוותר ולכן למדה תיאטרון, כימיה, היסטוריה ויידיש, היה לה ברור שלצד הכתיבה המחקרית היא תמשיך לכתוב פרוזה.
מה פתאום לכתוב יחד?
"כששבתי מארה"ב אחרי חמש שנים, חגגנו את האיחוד המחודש, אבל במקום ליהנות מהשבתות המשותפות, גילינו שכל אחד מאיתנו מתגנב לחדר העבודה כדי לעבוד על ספר פרוזה משלו. בשבת אחת בצהריים יצאנו לסלון, מזגנו לנו יין והתחלנו להשוות טיוטות. קיבלנו החלטה: משלבים כוחות וכותבים יחד. שנינו צרכנים כבדים של ספרות מתח, והיינו חייבים לעניין זה את זו, אז החלטנו שהולכים על הז'אנר הזה. גם התווכחנו הרבה. גדי הכניס לסיפור אלמנטים מיסטיים ואני משכתי לכיוון הרציונלי. נהנינו, אבל המון התרחשויות מורכבות נשארו בסל."
בדיוק עם צאת הספר, גרושתו של גדי, אורלי קסטל-בלום, קיבלה את פרס ספיר.
"אנחנו ביחסים מצוינים עם אורלי. היא אחת הסופרות הכי מוכשרות, חשובות ומשפיעות בארץ, והפרס מגיע לה ביותר. יצאנו לחגוג את שני האירועים יחד במסעדה וזה היה נעים מאוד. היא אישה כל כך חכמה, מצחיקה ומעניינת."
יהיה ספר המשך?
"התחלנו כבר לעבוד על הספר המשותף הבא. יואב התרגל לראות את אבא ואמא רוכנים יחד מעל הלפטופ. הוא מסתכל עלינו מהמרבד ומחייך."
