מאחורי הקלעים של אתרי הזיכרון: נחשפות הסקיצות של קבר בן גוריון

"בעידן של היום, בין ביבי נתניהו ליאיר גולן, כשעושים שימוש תמידי מתלהם ומניפולטיבי בשכול ובהנצחה, האופציה שאדריכלי הנוף יהלום וצור מציעים היא מתונה ועדינה" - כך מסביר האדריכל ד"ר ערן נוימן את הסיבה להצגת התערוכה החדשה "נופי זיכרון", שנפתחה השבוע במוזיאון תל אביב לאמנות.

זאת חוליה נוספת בסדרה של תערוכות קטנות, "מיני-תערוכות" כהגדרתו של נוימן, החושפת חלקים של ארכיון אדריכלי הנוף "יהלום-צור". ארכיון המשרד הופקד בארכיון האדריכלות ע"ש עזריאלי של המוזיאון, שנוימן מנהל במקביל לתפקידו כראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, ויועמד מעתה לעיון הציבור.

אדריכלי הנוף ליפא יהלום (2006-1913) ודן צור (2012-1926) עיצבו את מרחבי הפנאי והנופש הישראלים של שנות ה-60 וה-70, ולימים הוענק להם – בצדק – פרס ישראל על פועלם. הצמד תכנן גנים, שאין כנראה אף ישראלי שלא פקד אותם עם מנגל, בגד ים או כובע ומימייה: גן השלושה (הסחנה), חורשת טל, עין עבדת, גן סאקר, גן לאומי בית שערים, פארק כפר סבא, מכון ויצמן ברחובות, קמפוס אוניברסיטת תל אביב וקמפוס הר הצופים, והרשימה עוד ארוכה.

גן לאומי בית שערים. הארץ זרועה בעבודותיו של המשרד(צילום: דן צור וליאור וולף אדריכלי נוף)

התערוכה החדשה מחליפה את קודמתה, שנגעה בבניין "מרכז הנגב" בבאר שבע בתכנונו של האדריכל רם כרמי, מי שגם הארכיון שלו הופקד במוזיאון תל אביב. תערוכות אלה, המתחלפות כל שלושה חודשים, אינן עוסקות אפוא בנושאים מרחביים או רעיוניים, אלא נועדו לחשוף את קרביהם של הארכיונים שהופקדו. וכך, בשנה הבאה יציג הארכיון תערוכה מקיפה על יצירתו של האדריכל אריה שרון.

מבין מאות הפרויקטים של יהלום וצור, בחרו נוימן ואדריכלית הנוף פרופ' נורית ליסובסקי – שותפתו לאוצרות התערוכה הנוכחית, ראש המחלקה לאדריכלות נוף בטכניון ועורכת (יחד עם ד"ר דיאנה דולב) הספר "תבנית נוף" (בבל, 2012) על יצירתם של יהלום וצור – להתמקד בשלוש עבודות בלבד. משותפת להן העובדה שהן הוגשו במקור לתחרויות: אחוזת קבר דוד בן-גוריון במדרשת שדה בוקר, "בקעת הקהילות" באתר "יד ושם" בירושלים, והצעה ל"יד זיכרון לחללי קהילת המודיעין בישראל" בכניסה למחנה גלילות. שתי העבודות הראשונות זכו במקום הראשון ואף בוצעו, הראשונה תוכננה ב-1974 והשנייה ב-1980; העבודה השלישית תוכננה ב-1979 אך לא זכתה ולכן גם לא בוצעה בתכנונם, והאוצרים ראו לנכון לחשוף אותה לציבור.

התערבות במדבר: אחוזת קבר בן גוריון - בשלב השרטוטים (למעלה) ובמציאות (למטה)(מתוך אוסף ליפא יהלום ודן צור אדריכלי נוף, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב לאמנות)

(צילום: דן צור וליאור וולף אדריכלי נוף)

המכנה המשותף החשוב יותר לשלוש העבודות, היא עיסוקן בהיבטים שונים של הנצחה וזיכרון ממלכתי: זיכרון לאומי, זיכרון השואה וזיכרון פרטני-יחסית של יחידה במערכת הביטחון. יהלום-צור מיעטו ליצור סביבות של זיכרון, בעוד שפארקים לאומיים וקמפוסים אקדמיים היו חלק הארי במכלול יצירתם.

"בקעת הקהילות" מעוצבת כמבוך פיסולי חפור בקרקע, מנותק מסביבתו, כשהצמחייה היא פרט משני וקירות האבן המדפנות אותה מכוסים במלל. זו עבודה שנויה במחלוקת וחריגה ביצירתו של המשרד, מסיבות שונות. בשנה הבאה אמורה ליסובסקי לפרסם מונוגרפיה שתוקדש ל"בקעת הקהילות"; נוימן התייחס אליה באריכות בספר שפרסם לפני כשנתיים.

בקעת הקהילות החרבות יוצאת דופן בעשייה של המשרד, לא רק משום שבדרך כלל לא עסק בהנצחה(מתוך אוסף ליפא יהלום ודן צור אדריכלי נוף, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב לאמנות)

הצמחייה, שהיא חלק בלתי נפרד מעבודות כמו הסחנה וגנים לאומיים שתכנן המשרד, מהווה כאן מרכיב משני(צילום: דן צור. מתוך אוסף ליפא יהלום ודן צור אדריכלי נוף, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב)

קירות האבן החפורים ועומס המלל עליהם (שמות הקהילות שנכחדו) הן האלמנטים המרכזיים(צילום: מיכאל יעקבסון)

לעומתה, באחוזת הקבר של דוד ופולה בן גוריון על מצוק מעל נחל צין, מציגים יהלום וצור את שליטתם בצמחייה ובטופוגרפיה בשילוב הבניה של מסר מופשט יחסית, המקושר היטב למקום. שתי העבודות מתוחזקות היטב עד היום, בשונה מעבודות נוף רבות שעוברות שינויים מפליגים, לא פעם בידי מקבלי החלטות ברשויות ואדריכלי נוף חסרי רגישות ומודעות, כפי שקורה בימים אלה לשני פארקים שתכננו השניים – גן העצמאות בירושלים ומעיין חרוד.

ההצעה שלא מומשה: אנדרטה לחללי המודיעין בגלילות(מתוך אוסף ליפא יהלום ודן צור אדריכלי נוף, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב לאמנות)

יד הזיכרון. הצעה אחרת זכתה בתחרות(מתוך אוסף ליפא יהלום ודן צור אדריכלי נוף, ארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוזיאון תל אביב לאמנות)

התערוכה מורכבת מסקיצות ומתוכניות לכל אחת מהעבודות ומודל מקורי אחד; לכן, סביר להניח שהיא תעניין בעיקר אנשים שעוסקים בתחום, ולא יותר מכך. היותה של התערוכה מוקדשת לגנים שתוכננו לפני כ-40 שנה, אף היא לא תורמת לאטרקטיביות-יתר.

חוסר המודעות לאיכות של עבודות הנוף בישראל נובעת, בין השאר, ממיעוט הדיון האיכותי והרחב על עיצוב נוף. מכאן חשיבותה של התערוכה, גם אם היא מצומצמת בהיקפה ונטולת הקשר אקטואלי. ב-20 השנים האחרונות לא היו תערוכות רבות מדי על עיצוב נוף: "מראה מקום" בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב, "ברשות הרבים" בביתן הלנה רובינשטיין, ואשתקד גם "צל ערים" ו"משחקים במוזיאון העיצוב" בחולון. ספרים על אדריכלות נוף כמעט ולא מתפרסמים, ולכן ראוי כי נוימן וליסובסקי ישיגו את המשאבים ויפרסמו גם חוברת קטנה שתתרגם את התערוכה לדפוס.

האם יש ישראלי שלא היה כאן? לחצו על התמונה (צילום: דן צור וליאור וולף אדריכלי נוף)