מה אפשר ללמוד מאיראן על השתלבות במרחב: תערוכה חדשה
התערוכה ''אות מאיראן'' מציגה מעצבים איראנים שמשלבים קליגרפיה מסורתית עם טיפוגרפיה מערבית. האוצר יוסי למל חושב שיש לקולגות הישראלים מה לאמץ מהם
ביום חמישי נפתחה במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים התערוכה "אות מאיראן", שמציגה, לראשונה בארץ, כרזות טיפוגרפיות של מיטב המעצבים האיראנים העכשוויים. זוהי הזדמנות להתרשם מזירה תרבותית מרתקת ורוחשת, חרך הצצה אל מה שמעבר לפוליטיקה ולגרעין. הנה, למשל, כרזה לתערוכה שהוצגה בצרפת ב-2005, והציעה טעימות מהתרבות האיראנית:
התערוכה, שמוצגת גם כחלק מאירועי פסטיבל ישראל ושבוע העיצוב בירושלים, מציגה 60 כרזות שונות ונאצרה בידי יוסי למל, ממעצבי הכרזות הפוליטיות הבולטים בארץ, יחד עם ד"ר מרתה סילברסטובה מהגלריה המוראבית ברנו, צ'כיה, שמחזיקה באוסף נדיר, פרי עבודה של 40 שנה. במסגרת אירועי התערוכה אערוך שם שיח גלריה, ולרגל הפתיחה הזמנתי את למל לשיחה קצרה על עיצוב וקליגרפיה איראניים עכשוויים.
איך נולדה התערוכה?
"לפני 35 שנה, כשהייתי סטודנט בבצלאל, נסעתי למזרח טורקיה, ממש על הגבול האיראני. עמדתי שם וחלמתי שיום אחד אוכל לבקר באיראן. מן הסתם לא הצלחתי, אז החלטתי להביא את איראן לכאן. בשנת 2002 השתתפתי בביאנלה לכרזות בברנו, בצ'כיה, שם ראיתי מנה גדושה של עיצוב איראני. זה היה מפתיע, מיוחד ונועז. ציפיתי לבוטות וראיתי הרבה דו-משמעות במסרים ובדימויים, סיפורים של נסתר וגלוי. התגלתה לי איראן אחרת מזו שאנחנו רגילים לשמוע עליה. מעמיקה, יצירתית, תרבותית ועכשווית מאוד".
כבר אז, לפני 14 שנה, נוצר דיאלוג בין למל למעצבים האיראנים שהשתתפו בתערוכה. הדיאלוג התחדש כשבשנת 2009 עקב אחרי גל המחאה הירוקה באיראן, שזכתה לתהודה גדולה ברשת ולגיבוי של מעצבים ויוצרים בינלאומיים. כשניסה לשכנעם להציג בארץ, הוא מספר, הם "נאלמו דום". הפעם הצליחה היוזמה, בזכות הירתמותו לרעיון של נדים שיבאן, מנכ"ל המוזיאון לאמנות האסלאם.
מה משותף לכרזות בתערוכה?
"הקשר הוא ברמה הטיפוגרפית. המוטיב המרכזי הוא קליגרפיה מסורתית שמתחברת לסגנון טיפוגרפי אירופי-בינלאומי''.
ולמה לא מוצגות יותר כרזות פוליטיות?
"כי זו מחאה שנעשית באופן חכם ולא בוטה. היא מעודנת. בתערוכה הבאה אני מקווה להביא פוסטרים פוליטיים יותר''.
מה דעתך על העיצוב האיראני העכשווי?
"מורטאז מומייז, שמשתתף בתערוכה, אמנם קיבל את הכשרתו באוניברסיטה באיראן, אבל הוא המשיך ללמוד בפריז של 1968, והוא הושפע מאוד ממהפכת הסטודנטים. כשהוא חזר לטהראן הוא החליט להעלות אותה על מפת העיצוב העולמי. לנו, הישראלים, יש הרבה מה ללמוד מהסצנה העכשווית שם. אנחנו לא משתלבים במרחב. בישראל היום 20% מהאוכלוסייה דוברת וכותבת בערבית, וכמעט לא מתקיים כאן שילוב בין השפות".
זה עניין של חינוך?
"אני קורא לאקדמיות לשלב יותר לימודי קליגרפיה עברית וערבית. ישנה התחלה, אבל צריך לטפח את הכיוון. זו התרבות שלנו ושל שכנינו למרחב הגיאוגרפי שלנו, והיא בת אלפי שנים".
בוא נדבר רגע על הכרזה שעיצבת לתערוכה.
"אולי לא הרבה יודעים, אבל מקורו של הרימון באיראן, לפני אלפי שנים. הרימון הפך לסמל של עושר ופיריון. אומרים 'זכויותינו כרימון', 'מלא כרימון' - ביטויים שהם חלק מהתרבות העברית היהודית שלנו. הכרזה מבקשת להעביר מסר של תשוקה, של עושר ושל 'פיצוץ חיובי'".
>> התערוכה ''אות מאיראן'' תהיה פתוחה עד 19 בנובמבר. לפרטים נוספים
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
