קרן מור: "זה מפחיד ועצוב להתבגר. אני יכולה רק לצחוק על זה"

עם התרחקותה מגיל 30, מתחדדת רשימת השאיפות של קרן מור: עוד פרויקטים עם הבעל מנשה נוי, יותר פלפלים חריפים, עוד זמן פנוי, ואם אפשר, גם לא למות

לאשה - קרן מור שער לאשה
צילום: ירון שרון

גם בגיל 52, קרן מור עדיין שונאת להתראיין. זאת אומרת, היא אוהבת לדבר ומתעניינת בזולת, אבל כאשר מכשיר ההקלטה פועל, מור עוברת למצב זהיר. מספיק לה לדעת שהיא מעניינת, אין לה צורך להוכיח. "אבל האמת היא שדעותיי לא מגובשות ובטח לא נחרצות".

 

כך או כך, לקראת עליית העונה השנייה של "יום האם", הסדרה שכתבה דניאלה לונדון-דקל שבה היא מגלמת את התפקיד הראשי, אנחנו מעמידות פנים שהיא לא בעיצומו של התקף חרדה. תוסיפו לזה להקת יתושים שעקצה את פני הפורצלן הלבנים שלה אתמול בלילה, וקיבלתם קומיקאית במצב רוח לא להיט. זה משתפר כמה דקות לאחר שאנחנו נוחתות, לבקשתה, באחת המסעדות הברנז'איות בלב תל אביב.

 

היא מנופפת לשלום לבמאי איתן פוקס, מתנשקת על הפה עם הבמאי רני בלייר שנכנס פנימה, וקובעת עם המעצבת טובל'ה חסין שיושבת במרפסת לקפוץ לראות את הקולקציה החדשה. בין לבין היא עונה לטלפון מהבת שלה, ומחסלת צלוחית פלפלים חריפים בקלילות. "אם אתה אוהב לאכול חריף חוסר הסיפוק רק גדל, רוצים מזה יותר ויותר", היא מסבירה, "כשהייתי ילדה ההורים שלי היו משוויצים בי מול האורחים, שאני אוכלת כפיות סחוג".

 

מאז שסיימה בהצלחה לימודי משחק בניסן נתיב לא הפסיקה לעבוד: "העולם הערב" ו"זהו זה" בטלוויזיה, "אבא גנוב" ו"שורו" בקולנוע, תיאטרון חיפה,

התפרסמה עם "החמישייה הקאמרית", שם גם הכירה את בעלה, השחקן מנשה נוי, אב שני ילדיה, נעמי (21) ודויד (18). אחר כך היו "הבורגנים", "פרשת השבוע", "קצרים", תיאטרון (ב"חברות הכי טובות" של תיאטרון הקאמרי שיחקה כמה שנים ברצף), קולנוע ("שבעה", "פרינסס"), קמפיינים לאופנה (רינה צין, שיתוף פעולה עם קסטרו - רשימה חלקית), והקמפיין שעדיין נטחן בכל מקום לצד יובל סגל לחברת אשראי.

 

היא הייתה האישה הראשונה שאמרה בטלוויזיה "זין", "כוס" ו"דגדגן" - אנחנו מדברים על ימי "החמישייה הקאמרית". היא כבר הייתה שחקנית עובדת, מנשה נוי עדיין סטודנט לקולנוע שלמד עם איתן צור הבמאי ואסף צפור התסריטאי הראשי. והיה כיף. היא מתגעגעת לימים ההם לפעמים. היום היא מנסה להמציא את עצמה מחדש. מחזיקה במגירה כל מיני רעיונות ואוהבת תפקידים דרמטיים, למרות שהם מגיעים מעט מדי. את ההר הזה היא טרם כבשה, הומור נותר הכוח שלה. היא ידעה את זה גם בילדותה. "הייתי ילדה שכל הזמן רצתה להיות מה שהיא לא. בגלל שהייתי שמנמנה וממושקפת וקלאמזית ואיטית נורא, תמיד רציתי להיות מקובלת ושיציעו לי חברות", היא אומרת, "וההומור לא הסתדר עם הרצון שלי להיות מלכת הכיתה".

 

את עדיין אוהבת להצחיק?

"גם אז וגם היום, להצחיק גורם לי הכי הרבה עונג, עד היום זה הדבר שאני הכי נהנית ממנו. זה רק מתגבר, ואני רוצה את זה יותר".

 

את דאגת מה יהיה איתך?

"אם הייתי יכולה להגיד משהו לילדה בת ה־17 שהייתי, זה רק דבר אחד: 'תדבקי בתשוקות שלך'. וזה מה שעשיתי".

 

קרן מור. "תדבקי בתשוקות שלך" (צילום: שי יחזקאל)
    קרן מור. "תדבקי בתשוקות שלך"(צילום: שי יחזקאל)

     

    כדי להרחיב את הגבולות של עצמה היא לקחה לפני כשנתיים הפסקה מתיאטרון הבית שלה "הקאמרי", שבו יש לה חוזה קביעות. היומן שלה לא מפוצץ כרגע, ואין לה בעיה. "פעם הייתי בחרדה. היום אני פחות פוחדת מה'מה יהיה', אני פחות פוחדת מהשקט, ואני מקווה שהוא יוביל אותי לסוג חדש של יומן מלא. ואני מודה שעכשיו, כשהיומן לפעמים מתמלא, אני קצת מתגעגעת לשקט. זה חדש לי. לקחתי 'חופשת לידה' מהקאמרי כדי להיות יותר אחראית על הזמן שלי. אני עדיין שחקנית שלהם, אבל גם עם רצון לעשות דברים לבד".

     

    כך נולדה ההצגה "רילוקיישן" עם חברתה השחקנית יובל שרף (בשיתוף קבוצת זאפה), שרצה בחודשים האחרונים. בשנה שעברה עשתה תפקיד דרמטי בסרט "פרינסס" של הבמאית טלי שלום־עזר, שעסק בנושא נפיץ, פדופיליה וגילוי עריות. היא עדיין הולכת לאודישנים, כמו רוב השחקנים בארץ. "ואני ממש לא נעלבת כשקוראים לי לאודישנים", היא אומרת, "אני מוזמנת לאודישנים שאין לי בעיה לעשות אותם, אבל לפעמים אני מרגישה שאלה אודישנים שהמטרה שלהם היא 'אוקיי, בוא נראה אותה כדי לעשות 'וי' שזה לא'. יאללה, תשתמשו בדמיון".

     

    היית רוצה לשתף פעולה עם במאים שלא עבדת איתם? יוסף סידר, למשל?

    "הייתי שמחה לעבוד עם סידר, אבל הוא אף פעם לא בחר בי, זה לא שחמקתי ממנו או עברתי מדרכה כשראיתי אותו. אני מאמינה שבסוף אנשים מוצאים אחד את השני כמו בין חברים וזוגות. בינתיים אני באמת מנסה לעשות גם לבד. יש לי דברים במגירה, שיצרתי בדיאלוג עם חברים שלי, והם שוכבים שנים וכן לפעמים מגיעים לזכיינים, ואני מאמינה שהם ימצאו את הזמן שלהם. אבל זה לוקח המון זמן. יש אופנות וטרנדים גם בטלוויזיה".

     

    את רואה ריאליטי?

    "בעיקר תוכניות בישול. אחרי כמה ימי עומס, אני אוהבת להקליט ולהשאיר לי לסוף היום, לטחון כמה תוכניות ריאליטי ברצף".

     

    מבלי להיכנס לציטוטים ספציפיים, לא תמיד מבקרי טלוויזיה וקולנוע האמינו לתפקידי הדרמה שלך וכמה מהם חשבו שהקריירה שלך תקועה. איך את מרגישה מול ביקורת כזאת?

    "נעלבת נורא. נפגעת נורא כשאני קוראת ביקורות רעות עליי, מבואסת מאוד. נראה לי שהרבה פעמים מבקרים לא שמים את עצמם בתפקיד המבוקר. אני לא יודעת אם הם יודעים מה זה עושה למי שקורא את זה. אם הם היו לוקחים את זה בחשבון, ולא היו רק מלהטטים בלשונם, זה יכול היה להפוך את הביקורת שלהם ליותר עמוקה".

     

    "הייתי שמחה לעבוד יותר עם מנשה" (צילום: יוסי צבקר)
      "הייתי שמחה לעבוד יותר עם מנשה"(צילום: יוסי צבקר)

       

      היא יודעת שיש לה דימוי של קומיקאית מרוחקת, נסיכת קרח. כששואלים אותה למה לא הפכה לאחת מהחבר'ה כמו עדי אשכנזי ורותם אבוהב, היא מסבירה ש"דימוי יכול נורא לעייף, וזו טחנת רוח, למה לי להילחם במשהו מומצא?" אחר כך מתברר שאנשים ברחוב דווקא מבקשים ממנה סלפי. "ברור שכן!", היא מתפלאת שחשבתי אחרת, "ואני נותנת את התחת, ממש משקיעה, נדבקת לאנשים בתמונות".

      החיבור שלה עם יובל שרף, שצעירה ממנה בשני עשורים, הוליד הצגת פרינג', אבל הוא הרבה יותר משיתוף פעולה מקצועי. ההיכרות התחילה בפאב. "אני ומנשה שרנו שיר ששלומי עשה לו הפקה מוזיקלית, ואחרי ההופעה יצאנו לשתות. נורא השתכרתי, ויובל הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי, 'אל תעצמי עיניים', כדי שאני לא אקיא".

       

      את לא יודעת לשתות?

      "אני יודעת, עד שאני מקיאה. בכל אופן, יובל דאגה לי. אני זוכרת את העיניים שלה מחזיקות אותי שלא אתמוטט, והשאר היסטוריה. היא קיבלה את החברות שלי ואני את שלה ונוצרו לנו חברויות משותפות".

       

      איך את מסבירה את החיבור שלך לבנות 30, שחלקן אמהות טריות? יש לך סבלנות לשיחות קקי־פיפי־חיתולים?

      "אין לי בעיה עם זה. יש לי חברות שמבוגרות ממני ב־20 שנה וחברות שצעירות ממני ב־20 שנה, כמו יובל, וכן, יש לי הרבה סבלנות לראות את הווידאו של הילדים שלהן. אני יכולה לראות אותו בלופ".

       

      העונה השנייה של "יום האם", שצולמה לפני שנתיים וחצי, עולה השבוע (חמישי ב־22:00, ערוץ 2 אצל הזכיינית קשת), ואין מאושרת ממור. "ההמתנה הזאת מאוד קשה לי", היא מודה. "זה מתסכל. אתה עושה משהו והוא נעצר ליותר מדי זמן, ואתה לא יודע, אולי זה יתמסמס? לפעמים אני מרגישה שזה כמו המראות בשדה תעופה, כשאתה מחכה על המסלול מתי יגיע התור שלך".

       

      הפרקים החדשים של "יום האם" מפגישים את אלה שהינו, אמנית הקומיקס שמגלמת מור, עם הזדקנותה של אמה ותחילתו של אלצהיימר (שתופעת הלוואי שלו היא חרמנות יתר), ילד מתבגר שלא רוצה לקום לבית ספר, אמהות צעירות מדי בכיתה של בתה הצעירה, חברה טובה (אורלי זילברשץ) שמתחזקת מאהב צעיר ופעיל, ובעל (דרור קרן) שמרגיש סבבה עם חיי המין המשעממים שלהם. אז היא מחליטה לעשות קעקוע. בדיוק מה שקרן מור בחיים לא הייתה מעזה לעשות.

       

      "אני לא יודעת לתת לך תשובה לשאלה למה אין לי קעקועים", היא מגחכת, "אז את יודעת כמה זמן בטח הייתי יושבת אצל מקעקע עד שהייתי מחליטה איזה קעקוע לעשות?"

       

      איך את זוכרת את השנים שלך כאמא לילדים קטנים?

      "בואי נגיד שהדחקתי. זה לא היה מחנה ריכוז, אבל כן, היו שנים של ג'אגלינג ואני לא טובה בזה, אני יודעת רק עם כדור אחד לעשות, וטוב שהטירוף הזה נגמר. כשהייתי צעירה לא לקחתי חופשת לידה, עבדתי בטירוף, זה היה הצגות, ילדים, צילומים, מטפלות, הורים, וכל הזמן הסידורים האלה, במרכאות, ביני לבין מנשה. היה קשה. מזל שזה עובר, הילדים גדלו בסוף, ככה עוברים את זה. אין אחורה ואין פלאשים. אני לא מתגעגעת למה שהיה. הם מדהימים עכשיו גם. היום אני מסתכלת על חברות שלי, שהן אמהות לילדים קטנים, ונורא נהנית להיות דודה. ואני יותר מחכה להיות סבתא".

       

      באמת? חשבתי שאת לא רוצה להתבגר.

      "כן, זה מפחיד להתבגר וגם עצוב וקשה. בעיקר כי אני לא רוצה למות. אני יכולה רק לצחוק על זה".  

       

      הראיון המלא בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים

       

      >>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

      >>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG

      >>> להורדת האפליקציה החדשה של "לאשה"   

       

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד