באגף הבינוי של צה"ל (המקבילה הצבאית לחוק התכנון והבנייה האזרחי) נכתבות בימים אלה הוראות בינוי חדשות למחנות הצבא. מתברר שהחדר העתידי שבו יניחו חיילי וחיילות צה"ל את הראש לשש שעות הלילה המטכ"ליות שלהם, יהיה דומה יותר לחדר במעונות סטודנטים מאשר לאוהל סיירים.
זאת הייתה דרך ארוכה. "הבית" הצה"לי, כמו צורות התיישבות אחרות בתולדות ישראל (חומה ומגדל, הקיבוצים, המעברות וההתנחלויות), נבנה בהתאמה לתבניות "הבית" ו"הבית הלאומי", כפי שהן נתפשות בכל תקופה. השינויים בתנאי המגורים של החיילים לאורך 68 שנות המדינה משקפים גם הם ימי מלחמה ורגיעה, ימי רזון וימי רווחה, ימי שוויון וימי אפליה: השריונר מנמנם על גג לוהט במחנה שיזפון, הצוערת מדליקה מזגן באחד ה"הילטונים", הטייס קופץ לטבילה בבריכת השחייה, והטירון ממשיך לגלגל את יריעות האוהל ב"שטח אש". כך סבלנו, וכל כך נהנינו, לאורך השנים:
"ניסנים": חם בקיץ, קפוא בחורף
בסיסי צה"ל הראשונים הוקמו על תשתיות של כ-1,000 מחנות, מתקנים צבאיים ושדות תעופה שהותירו אחריהם הבריטים כשעזבו את הארץ בשלהי 1947. עד היום ממוקמים רבים ממחנות צה"ל בתוואי ההיסטורי של המחנות הבריטיים. הבולטים בהם הם מתחם סרפנד (צריפין) עם בית החולים שלו, לימים "אסף הרופא"; מתחם תל לטוינסקי שהפך למחנה תל השומר (ונמצא היום בתהליך פינוי); מפקדת חיל האוויר המלכותי, שהפכה לבסיס תל נוף; שדה התעופה וילהלמה, שהפך לבסיס בני עטרות ( היום חלק מנתב"ג). רבים מהמחנות האלה נבלעו במרוצת השנים במרחבים עירוניים בנויים, וכעת הם מתפנים בהדרגה לטובת מרחבי מגורים אזרחיים.
המחנות הבריטיים הוקמו בדגם של "ערי גנים", וכללו מרחבים פתוחים גדולים בין מתקן למתקן. אשכולות מגורי החיילים, שהיו מרוחקים זה מזה, טבלו בירק. ומאחר שהם לא באו לכאן כדי להישאר, הבריטים נמנעו מהקמת מגורים בנויים לחיילים, והסתפקו בפחונים שהומצאו במלחמת העולם הראשונה ונקראו "ניסנים" (The Nissen Hut), על שם ממציאם, המהנדס פיטר נורמן ניסן.
הניסנים עם גג הפח המקושת, דמוי חצי חבית שוכבת, היו הראשונים להלין את חיילי צה"ל. בכל אחד מהם התגוררו 24 חיילים, בשני טורים של מיטות הניצבות לדופן הארוכה של הפחון. נטולי קירות מבודדים, הניסנים להטו בחום הקיץ והקפיאו את יושביהם בלילות החורף. יתרונם היה בהצבתם המהירה: שישה חיילים יכלו להרכיב את המבנה תוך ארבע שעות, כמעט בכל תנאי שטח.
הבריטים העדיפו להשקיע משאבים במבני סניטציה ושעשועים - מקלחות, מטבחים, בריכות שחייה ובתי קולנוע - כדי להרחיק את חייליהם מהיישוב היהודי, שלא אהד את נוכחותם בערים. צה"ל הצעיר מצא גם הוא, כי קל יותר למשמע חיילים ולהחדיר בהם ערכים במרחב מבודד. "המחנה ירחיק את החייל מתענוגות מפוקפקים בעיר ויקרב אותו לחיי טבע בריאים", נכתב ב-1952, בהוראות לתכנון הבסיס הגדודי הראשון של צה"ל. "המחנה אף יעורר בו יוזמה ורצון לשיפור כושרו הגופני וחוסנו".
המחנה הגדודי שהוקם בגלילות דמה במידה רבה למחנה הבריטי המבוזר. היו בו משטחי אוהלים שקובצו אשכולות-אשכולות, ובמרכזו מוקמו מבני הציבור הקבועים, כמו חדר אוכל ובית כנסת.
אוהל 12: לגלגל את יריעות הבד כל בוקר
את אוהל הפעמון הבריטי החליף בצה"ל "אוהל 12", ששמו נגזר ממספר מיטות השדה שנכנסות בו. שש מיטות בכל צד, הוא שימש טירונים וחיילים זוטרים, כשבמרכזו שלושה מוטות גבוהים ועל האמצעי בהם מתפתל חוט חשמל עם מנורה אחת בקצה - האביזר הנלווה היחידי שהוכנס פנימה.
עם השנים השתכללה מעטפת הבד של האוהל מברזנט פשוט לכמה שכבות מאווררות ומחדירות אור, אבל יש דברים שלא משתנים: גם היום החיילים מגלגלים מדי בוקר את מעטפת הבד כלפי מעלה, ומורידים אותה בשעות הערב לקראת מסדר שינה.
מקבץ של אוהלי 12 מקיף את החצר הפלוגתית, שבאחד מקצותיה ממוקמים שירותים ומקלחות בסיסיים ביותר - כיור שוקת משותף עם צינורות הזנה וביוב גלויים. המראה מוכר: טירונים בכפכפים נושאים בידיהם מגבות וכלי רחצה וממהרים למקלחת קצרה, כדי להספיק לקיים את שגרת ההיגיינה הבסיסית לפני כיבוי אורות. בהיעדר פתרונות אחסון, דיירי האוהלים נאלצים להחביא את מטלטליהם, הצבאיים והאזרחיים, מתחת למיטות השדה.
בה''ד 1: על טהרת הברוטליזם
בשנות ה-60 כבר לא הסתפק צה"ל בבסיסי-הירושה הבריטיים, והחל להקים מחנות קבע חדשים. ב-1962 מונתה וועדה לתכנון מחנה בית הספר לקצינים (בה"ד 1) במצפה רמון, כסנונית ראשונה לעיר הבה"דים שתיחנך רק כעבור ארבעה עשורים. המלצות הוועדה מלמדות על השאיפות, הערכים וההשקפות של הצבא באותם ימים: "עליה (עיר הבה"דים) לשמש דוגמא לתכנון אדריכלי מעולה הן מבחינת בינוי ערים נכון, והן מבחינת צורה חיצונית מעוררת כבוד. יחד עם זאת, בהיותה תוכנית מחנה מאוכלס חיילים, היא חייבת להיות פשוטה, מסיבית ובעלת הדרת כבוד, אך ללא יומרות, וחסכונית בהקמה ובתחזוקה".
בתחרות-מוזמנים מצומצמת לתכנון המחנה זכו האדריכלים צבי הקר ואלדר שרון, שהחליפו לראשונה את האוהלים הצבאיים במבני מגורים רב-קומתיים על טהרת הברוטליזם - הסגנון המקובל אז לתכנון מבני ממשל של המדינה. השלב הראשון של הבינוי הסתיים ב-1968, אבל הבנייה נמשכת למעשה עד היום.
חדרי הצוערים נבנו סביב חצר מסדרים מונמכת, המשמשת כסביבה אקלימית מוגנת בתנאי המדבר הקשים. מדרגות ורמפות מובילות מהחצר אל אגפי המגורים, שבהם מתגוררים הצוערים בחדרים של שניים או ארבעה. בכל חדר זוג מיטות קומתיים, ארונית פרטית לכל צוער, ושולחן כתיבה/ למידה.
בה''ד 12: הילטונים וראשית הבנייה המתועשת
בה"ד 12 בצריפין הוקם כבסיס ההדרכה הראשי לחיילות צה"ל, והפך בהמשך לבית הספר לקצינות (עד שעבר לבה"ד 1 בעשור שעבר). מגורי הצוערות נקראו "הילטונים" (על שם המלון היוקרתי), מתוך התפעלות מהסטנדרט הגבוה ביחס למקובל במחנות הצבא עד אז.
על תכנון בה"ד 12 היו אמונים צוותי תכנון צבאיים, שהכתיבו את הסטנדרט ואת המודולים של הבנייה המתועשת בצה"ל. למבנים האלה יש מערך קבוע: שלוש קומות מוערמות זו על זו ומחוברות בגרם מדרגות. בקצה כל קומה יש חדרי רחצה ושירותים, ומול גרם המדרגות מסדרונות ארוכים עם חדרי המגורים. בכל חדר ארבע מיטות יחיד, או שלוש מיטות קומותיים. המודול היעיל שגובש לבניית המגורים שימש גם את מבני המשרדים בבסיס. מה הבדיל בין אלה לאלה? דודי שמש, שמוקמו על גגות מבני המגורים ונעדרו מגגות המשרדים, שם לא התקלחו.
"למבנה המתועש ולבנייה החצי קבועה שמתבצעת בצה"ל", אומרת האדריכלית שרי מרק, יועצת השימור של מערכת הביטחון ודוקטורנטית בנושא המחנות הצבאיים הבריטיים בארץ, "יש הישגים שהתרומה שלהם עדיין לא מומשה במגזר האזרחי. ההישגים קודמו בצבא אך עוצמתם לא הובנה, כי הצבא סגור בפני המערכת האזרחית". לטובת הבנייה המתועשת של צה"ל יוצרו יחידות בטון עם ציפוי גרנוליט (חלוקי אבן שיוצקים לתוך יחידות הבטון); בטון מוחלק עם חיפוי צבע; בטון חצוב בפסים; ובטון חשוף ללא "עיטורים". את המבנים המתועשים ניתן להקים תוך כשלושה חודשים, לאחר ביסוסם וחיבורם לתשתיות מים וביוב.
פיתוח נוסף של מבנים טרומיים צבאיים נעשה בשיתוף חברת "אקרשטיין", עם יחידות בטון שזכו לכינוי "מרחביות": יחידות במבנה האות ח', המסודרות אחת ליד השנייה או אחת על גבי השנייה, כדי להרכיב מערך מגורים או משרדים. כל יחידה מכילה שני חדרים, המחוברים במסדרון מקורה. המודול הקבוע מאפשר להעמיד את המבנים בהתאמה לתנאי השטח והאקלים בסביבת הבסיס. המרחביות משמשות כמבני מגורים בבסיסים צאלים ושיזפון, והמחיצות הפנימיות בין החדרים, שנוספו בשלב מאוחר יותר, עשויות בלוקים מבודדים.
בסיסים זמניים: מבנים ניידים ומכולות
בתקופות לחימה, כיבוש ותפיסת שטחים - כמו בחצי האי סיני ובמלחמת לבנון הראשונה - בנה צה"ל מחנות ארעיים שבהם שוכנו החיילים במבנים מאורכים, שנקראו "פנל פב" (כשמה של החברה שייצרה אותם). אלה היו מבנים טרומיים שנבנו מיחידות קבועות (מודול) של 3.55 מטרים. עשויים פלדה ולוחות אלומיניום או בטון, הם חופו מבפנים בבידוד נייר עבה, שונעו על גבי משאיות וקובעו לקרקע בעזרת חביות בטון או עמודים נמוכים, כך שיהיו מוגבהים מעט מעליה.
בבסיסים הזמניים אפשר היה לראות גם מכולות שהוסבו למגורים וחוברו לתשתית חשמל. בכל מכולה התגוררו ארבעה חיילים על מיטות שדה; בחלקן היו ארוניות לשמירת הציוד הפרטי, באחרות לא. הדופן הפנימית של המכולה חופתה בחומרים ששיוו לה מראה דמויי-קיר מצופה טיח. "זו הייתה בניה 'רזה'", אומרת מרק, "נעשו שינויים מינימליים עדינים שנתפשו כמקסימום. הצבא, כתפישה, לא בונה Luxury (מותרות), כי מגורים זה הדבר האחרון שהצבא צריך להשקיע בו".
אלא שהמבנים הארעיים שהוקמו בבסיסי צה"ל בחצי האי סיני לא היו כל כך ארעיים. הם שימשו את החיילים במשך 14 שנה, עד שפונו למחנה רמון במרכז הנגב בשתי פעימות (ב-1979 וב-1982), בעקבות הסכם השלום עם מצרים ופינוי סיני.
העתיד: נוחות ושילוב מגדרי
בעשור הקרוב עומד צה"ל בפני מהפכת בינוי: כמעט מחצית מהבינוי (45%) יוחלף. לפי הוראות הבינוי החדשות שנכתבות בימים אלה, חיילים וחיילות יתגוררו בבסיסים החדשים תחת קורת גג אחת, באותם מבנים - רק באגפים נפרדים. מטעמי בטיחות לא תפריד בין האגפים דלת או מחיצה, ובמבואה המשותפת לשני המינים - במרחב המוגן הקומתי - יפעל מועדון להנאת החיילות והחיילים. בלובי המרכזי יהיו מכונות שתייה בתשלום, ולוחות המודעות יכללו בוודאי גם הוראות להתנהגות נאותה בין המינים ונהלים למניעת הטרדות מיניות.
דגם אחד של מגורים משותפים, שנועד לשרת את חיל הרגלים, ייבנה בצורת ח' כשבמרכזו רחבת מסדרים והיערכות; דגם שני יהיה בצורת ר' - צלע אחת תשמש למגורי בנים וצלע שנייה למגורי בנות; הדגם השלישי יהיה בצורת מלבן מוארך, כדי לשמש לבינוי מרוכז וצפוף יותר. בחלק משלושת הדגמים המתוכננים ייבנו גם מרפסות. בכל חדר ילונו, במיטות קומתיים, עד שישה חיילים או חיילות. לכל חייל/ת מיטה, מנורת קריאה וארונית אישית, ובכל חדר גם שלושה שולחנות למידה. ברוב יחידות המגורים יהיה מזגן בשליטה ובבקרה נקודתית, וביחידות שמיועדות לחיילים בקורסי הכשרה יצטרכו להתפשר על הטמפרטורה בחדר בגלל המזגן המרכזי. מקלחות צמודות לא יהיו כאן – בכל זאת צה"ל – אבל הצפיפות תקטן משמעותית במקלחות המשותפות: במקום תקן של 11 חיילים/ות על כל תא מקלחת/שירותים, רק 3.5 חיילים/ות יחלקו אותה.
"הבשורה היא שאנחנו נמצאים בצבא אחר לגמרי ממה שהיה בעבר", אומר האדריכל הראשי של אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון. "אנחנו שואפים להיות צבא שמתייחס למקום שבו מתגורר החייל כחלק מההזדהות שלו עם המקום".
המגדל הכי מפורסם בת''א שייך למשרד הביטחון - אבל עכשיו יש לו חיקוי. לחצו על התצלום
