בסטודיו של לי גרבנאו: "רציתי לתת לכלות את החוויה שהיתה לי"

גם לאחר שהתחתנה עם עומר דנקנר ב-5 (!) שמלות כלה בעיצובה, גרבנאו יוצרת מחדר ילדותה בהרצליה פיתוח שמלות ערב וכלה למי שרוצה להרגיש כמו נסיכה

נרי אבידן סלעפורסם: 26.05.16 09:28

 הכתובת: חבצלת השרון 2, הרצליה פיתוח.

הגודל: 250 מ"ר הכוללים חדר כלות, אזור שמלות ערב, שלושה חדרי תפירה ותדמיתנות, חדר רקמה ותא מדידה המתפרש על פני חדר שלם.

הנפשות הפועלות: מעצבת האופנה לי גרבנאו, אמה יפה שהיא גם השותפה שלה ומנהלת יחד איתה את הסטודיו, עוזרת אישית, מנהלת הסטודיו, שלוש תופרות ותדמיתניות, שלוש עובדות על רקמות ועבודת יד.

הפסקול: "חייבים מוזיקה, בטח בבוקר. היום בא לי נורה ג'ונס, אבל באופן כללי אנחנו בוחרות מוזיקה ספונטנית לפי מצב הרוח, יש כאן גם ג'אז ומאדאם בטרפליי".

חובה בסטודיו: "נרות, מוזיקה, ריח טוב, פרחים".

מילה לאביב: פריחה.

 

"גיליתי שהיחס לחתונות בארץ לא קיצוני ביחס לשאר העולם"
    "גיליתי שהיחס לחתונות בארץ לא קיצוני ביחס לשאר העולם"

     

    המילה "סטודיו" היא לא בדיוק מה שעולה בראש כשהמכונית עוצרת מול הבית הפרטי עם הגינה ברחוב חבצלת השרון השקט בהרצליה פיתוח. הצצה לתוך החצר מגלה שלט עם הכיתוב לי פטרה גרבנאו, בעוד דף שתלוי על עץ מסביר כי אל הסטודיו נכנסים דרך המדרגות משמאל. אחרי שעוברים אותן, סדרת עציצים פורחים וטפט פרחוני תואם מקבלים את פני הבאים אל החלל רחב הידיים.

     

    זה אינו סתם סטודיו, כי אם הבית שבו גדלה גרבנאו וכעת אחראי גם על ייצור כל הפריטים בעיצובה. "כבר חמש שנים שאני גרה בתל אביב, אבל את הסטודיו שמרתי כאן", היא אומרת. "תוך כדי הלימודים זה היה מאוד נוח שהסטודיו פה, ואז התחתנתי, נכנסתי להיריון, ועכשיו יש כאן גם סטודיו וגם עזרה מאמא שלי, יפה".

     

    "היום אני לא מבינה מאיפה היה לי את האומץ לפתוח סטודיו כבר בסוף שנה א' בשנקר, ילדה בת 22 שמתחילה לקבל לקוחות ולעצב להן שמלות ערב". לי גרבנאו (צילום: מירב בן לולו, אורי חיון)
      "היום אני לא מבינה מאיפה היה לי את האומץ לפתוח סטודיו כבר בסוף שנה א' בשנקר, ילדה בת 22 שמתחילה לקבל לקוחות ולעצב להן שמלות ערב". לי גרבנאו(צילום: מירב בן לולו, אורי חיון)

       

      למעשה, זו רק גרסה מתומצתת מאוד לקריירה של גרבנאו, שפתחה את הסטודיו כבר כשהיתה בשנה הראשונה ללימודיה בשנקר והפכה כמעט מיידית לשם דבר בקרב נשות הרצליה פיתוח והעשירון העליון. במהרה הצטרפה גם התקשורת לחגיגה, תוך עיסוק נלהב בזוגיות ובחתונה של גרבנאו עם עומר דנקנר, בנו של נוחי דנקנר. "היום אני לא מבינה מאיפה היה לי את האומץ לפתוח סטודיו כבר בסוף שנה א' בשנקר, ילדה בת 22 שמתחילה לקבל לקוחות ולעצב להן שמלות ערב", היא אומרת בחיוך.

       

      חלל הכניסה המרכזי של הסטודיו מוקדש לשמלות הערב של גרבנאו, התלויות לפי צבעים על קולבים. בובות ראווה ספורות וכסופות מציגות דגמים נבחרים ושתי כורסאות עם כריות מעוטרות חרוזים מנצנצים ושולחן שעליו נרות דולקים, פרחים וציורי פרחים, משלימים את המראה המהודר. בפינות החלל ניתן לאתר קירות שעליהם הודבקו צילומים וכתבות שהתפרסמו על המעצבת והפכו יחד למעין טפט מאולתר.

       

      "היתה תקופה שחיפשתי סטודיו בתל אביב, אבל לא התחברתי לשום מקום. רציתי חלל אינטימי, לא מפעל, עם הרבה מקום וחניה"
        "היתה תקופה שחיפשתי סטודיו בתל אביב, אבל לא התחברתי לשום מקום. רציתי חלל אינטימי, לא מפעל, עם הרבה מקום וחניה"

         

        "היתה תקופה שחיפשתי סטודיו בתל אביב, אבל לא התחברתי לשום מקום", אומרת גרבנאו, "רציתי חלל אינטימי, לא מפעל, עם הרבה מקום וחניה". היא פותחת דלת במעלה כמה מדרגות שמאחוריה חדר עם מכונות תפירה וקיר אחד בצבע ורוד זועק עם נצנצים. "זה היה החדר שלי בתור ילדה, ומאז יש כאן את הקיר הוורוד", היא מסבירה, "זה הבית שבו גדלתי, והיום זה סטודיו".

         

        החיים והיצירה, כך נראה, שלובים היטב זה בזה במקרה של גרבנאו. אל עיצוב שמלות כלה, היא מספרת, הגיעה רק בעקבות חתונתה שלה. "כשהתחתנתי לפני שלוש שנים, החלטתי להיכנס לתחום הכלות. זה היה בשבילי מאוד טבעי, כי אני אוהבת קוטור ועבודות יד. האמת שבהתחלה רציתי להתפנק ולקנות לי שמלה של מעצב – נסעתי ללונדון ומדדתי המון שמלות, אבל שום דבר לא הרגיש לי נכון. בסוף קניתי בד בפריז, חזרתי לארץ והתחלתי לעצב לעצמי. התאהבתי בתהליך והתחלתי לעבוד עם כלות כדי לתת גם להן את החוויה שהיתה לי".

         

        "כשהתחתנתי לפני שלוש שנים, החלטתי להיכנס לתחום הכלות. זה היה בשבילי מאוד טבעי, כי אני אוהבת קוטור ועבודות יד"
          "כשהתחתנתי לפני שלוש שנים, החלטתי להיכנס לתחום הכלות. זה היה בשבילי מאוד טבעי, כי אני אוהבת קוטור ועבודות יד"

           

          היא פותחת דלת לחדר הכלות, ובו בדים וחומרי גלם חשופים לצד דגמים התלויים על קולבים, ורוני דלומי אחת שנמצאת במדידות אחרונות לחתונתה. "הרעיון הוא לתת חוויה אישית מ-א' ועד ת', בדיוק מה שהייתי רוצה לעצמי", היא מסבירה. "אני משוגעת על העבודה עם הכלות ואוהבת לארגן ולעצב לכל אחת מחדש – לבחור את הגזרה שהיא לפעמים שילוב של דגמים שונים, ואז את החומרים המתאימים. זו מדינה קטנה וכולם הולכים לאותם אירועים, אז חשוב לי שכל כלה תהיה מיוחדת. לא משהו שכבר ראינו מאה פעמים באינסטגרם".

           

          כעת עומד בפניה אתגר נוסף: להעביר את החוויה האישית אל מעבר לים. "התחלנו לייצא לחו"ל, ויש לנו תצוגות בבוטיקים בטורונטו, ניו יורק, לוס אנג'לס, אוסטרליה ומקומות נוספים. הם מזמינים את כל הקליינטורה שלהם, וזה מדהים לראות את ההיענות וההתלהבות. מאוד מרגש לקבל פתאום פניות מכלות בארצות הברית, דרום אפריקה ואירופה שרוצות למדוד ולקנות את הבגדים. הן שולחות לנו מידות אונליין, ואנחנו מעצבים ושולחים את השמלות".

           

          "תעשיית שמלות הכלה בארץ מאוד גדולה, ועכשיו יש הרבה מעצבים ישראלים שמצליחים בחו"ל עם שמלות כלה. זה כיף שיש לנו אפשרות להתעסק גם בדברים טובים"
            "תעשיית שמלות הכלה בארץ מאוד גדולה, ועכשיו יש הרבה מעצבים ישראלים שמצליחים בחו"ל עם שמלות כלה. זה כיף שיש לנו אפשרות להתעסק גם בדברים טובים"

             

            האם יש שוני בין הכלות המקומיות לאלו בחו"ל? "גיליתי שהיחס לחתונות בארץ לא קיצוני ביחס לשאר העולם", מפתיעה גרבנאו. "גם בארצות הברית, באוסטרליה, באנגליה ובאיטליה יש חשיבות גדולה לשמלת הכלה. בכל זאת, אם כבר עושים אירוע – ובחלק מהמקומות יכולים להיות גם ארבעה אירועים סביב החתונה – אז רוצים להשקיע בשמלה. תעשיית שמלות הכלה בארץ מאוד גדולה, ועכשיו יש הרבה מעצבים ישראלים שמצליחים בחו"ל עם שמלות כלה. זה כיף שיש לנו אפשרות להתעסק גם בדברים טובים".

             

            3 פריטים לאירוע יוקרתי במיוחד

             (צילום: דנה קרן)

              1. שמלת משי בגוון מנטה, 3,500 שקל

              2. שמלת מקסי בצבע זהב, 6,000 שקל

              3. חולצה עם רקמה שחורה ועיטורים נוצצים, 3,000 שקל 

               

               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
              כותבת, עורכת, מתעדת, מודדת ומנסה לחשוב גם על דברים אחרים חוץ מבגדים