אדריכלות היא לא פיסול. זאת עובדה מצערת מבחינתו של כל אדריכל, ובמיוחד אם הוא ישראלי. כי אילו אדריכלות הייתה פיסול, היו חלים עליה חוקי זכויות יוצרים. אסור היה ליטול תוכנית של בניין ולהעביר אותה לאדריכל אחר; אסור היה להעתיק בניין; ואסור היה לערוך שינויים בבניין קיים ללא הסכמתו של היוצר. אבל זה לא המצב החוקי, ורוב הציבור ממילא רואה באדריכלות שרטוט טכני לצורך בנייה ותו לא. לכן אפשר להעביר את העבודה מאדריכל אחד למשנהו ולדרוס זכויות, ממש כשם שאפשר שבנאי אחד ימשיך את הקיר שהחל לבנות בנאי אחר.
המקום שבו חוסר הצדק מקבל את הביטוי הבוטה ביותר הוא תחרויות אדריכלים, שהן ההזדמנות הכמעט-יחידה של אדריכלים צעירים לתכנן מבני ציבור יצירתיים ולפרוץ את דרכם. הבה ניזכר בשתי תחרויות שבהן זכו אדריכלים צעירים, ושהצעותיהם הניבו בניינים שהפכו לסמלים: התחרות לתכנון עיריית בת ים (1959) שבה זכו שני בוגרים טריים של הטכניון - צבי הקר ואלדר שרון - שמימשו את הצעתם בשיתוף המורה שלהם, אלפרד נוימן, ב-1963; והתחרות לתכנון בנין עיריית תל אביב (1956) שבה זכה מנחם כהן, אדריכל בן 25 בלבד.
כל זה קרה מזמן. בשנים האחרונות כמעט ולא נערכות בישראל תחרויות אדריכלות פתוחות והוגנות, ורוב התחרויות סגורות למוזמנים, שחלקם הגדול ידוע מראש. לכן, מעודד לראות בשנתיים האחרונות זרם של תחרויות פתוחות הנותנות הזדמנות לצעירים. האמנם מדובר בהזדמנות, או דווקא בניצול?
עמותת האדריכלים היא הגוף הגדול והרשמי שמאגד את האדריכלים בישראל. ועדת התחרויות שלה פועלת בחריצות לקידום תחרויות ברחבי המדינה, והתחרויות שמתפרסמות דרך העמותה מתאפיינות בדרך כלל בהגינות ראויה לציון: חבר שופטים מכובד שחציו מורכב משופטים שהם אדריכלים מוערכים, שאינם קשורים ליוזם התחרות ומקבלים שכר הוגן על השיפוט; לזוכים במקומות הראשונים מוענקים פרסים שגובהם ננקב בהתאם לכמות העבודה הנדרשת בתחרות; וזכויותיהם של האדריכלים נשמרות ככל האפשר.
לעומת זאת, תחרויות שנערכות מטעם גופים ציבוריים שלא בחסות העמותה, נתונות לחסדיהם של אותם גופים. התוצאה: בדרך כלל לא מוענקים פרסים כספיים, מלבד הפרס לבנות את המבנה; גם הפרס הזה הוא על תנאי, משום שהמזמין יכול לבטל את הזכייה, להעניקה לאדריכל אחר כי כך החליט, ולחתום הסכם תכנון כראות עיניו; והשופטים מורכבים כמעט רק ממזמיני העבודה, ללא ראייה חיצונית ובלתי תלויה מטעם שופט-אדריכל ראוי ומוערך. בדרך כלל, בלבו של מזמין הפרויקט מקנן החשש שמא האדריכל הזוכה לא יוכל לעמוד במשימת הבנייה, והתוצאה בהתאם.
ארבע תחרויות פתוחות נערכות בימים אלה בחסות עמותת האדריכלים: פיתוח המרחב הציבורי בכיכר ציון בירושלים; פארק החוף והפארק הליניארי בצפון-מערב תל אביב, במסגרת תוכנית 3700; בינוי, פיתוח ועיצוב אדריכלי לקריית חינוך ופונקציות ציבוריות ומסחריות בכניסה לשכונת נרקיסים (מחנה צריפין לשעבר) בראשון לציון; ותכנון קונסרבטוריון מבשרת ציון (פתוחה לאדריכלים צעירים בלבד). במקביל, שלא דרך עמותת האדריכלים, פורסמו תחרות רעיונית, קול קורא ומכרז (שימו לב לסמנטיקה: לא תחרות של ממש) לתכנון שלושה מבני ציבור: בניין עיריית קרית גת; מבנה המועצה המקומית מצפה רמון; ומבנה משרדים לקק"ל ביער אשתאול.
הבניין המקורי של עיריית קרית גת נשרף כליל לפני כ-15 שנה, ומאז שוכנים פקידי העירייה במשרדים שכורים בקניון "לב העיר", כשגופי-סמך שלה פזורים ברחבי העיר. העירייה הכריזה על תחרות רעיונית לתכנון בניין חדש במרכז העיר, סמוך לקניון ולספרייה, שישתרע על פני כ-22 אלף מטר רבוע שטחים מבונים. היא לא הגדירה תקציב לפרויקט, כדי לתת חופש יצירה לאדריכלים, אבל במקביל דאגה לשמר לעצמה את הזכות לגזול את היצירה.
אוהד יחזקאלי, מנכ"ל מינהלת כרמי גת, למה אתם עורכים תחרות רעיונית לתכנון מבנה עירייה חדש שלא בחסות עמותת האדריכלים?
"אנחנו מספיק אטרקטיביים, ולא צריכים שמישהו יתן לנו חסות. בכרמי גת אנחנו מעסיקים כ-150 אדריכלים ומתכננים, ואני לא צריך שום עזרה מבחוץ להקים כזה אירוע".
יש לך איזשהו חשש מהתוצאות?
"לא. ממה?"
שיזכה אדריכל צעיר או לא מנוסה מספיק לטעמכם. כי פרסמתם שלאדריכל הזוכה אין כל זכויות יוצרים על התכנון, ולכן אתם יכולים לקחת את התוכניות הזוכות ולהעביר אותן לאדריכל אחר כרצונכם.
"חלק מזה שאנחנו מזמינים אדריכלים צעירים, זה שהאדריכלים שניגשים מבינים שאין להם זכויות יוצרים. אין פה פחד, אבל אנחנו יכולים לקחת את התוכנית ולהעביר לאדריכל אחר. לא אמרתי שזה בהכרח יקרה. אולי בשיתוף פעולה, אולי בחסות. אבל לא נדע עד שנדע מי זכה".
וזה חוקי? אין זכויות יוצרים?
"בדקו את זה משפטית. זה מקובל וקיים. זה ה'טרייד-אוף', ומי שלא התאים לו – לא ניגש. הרבה חבר'ה טובים לא הגישו, וזה בסדר".
כמה באמת נרשמו לתחרות?
"כ-20 אדריכלים".
לי זה נשמע ממש מעט, וקח בחשבון שאם 10 מתוכם יגישו בסוף - זה יהיה מספר גדול.
"זה ממש לא מעט, עם ההתניות הקשות שלנו".
מה חושב אדריכל שחר לולב, יו"ר ועדת תחרויות בעמותת האדריכלים, על התחרות לתכנון עיריית קרית גת? "בעבר דיברתי עם מהנדס העיר לקדם תחרות, העברתי חומרים והוא ניתק מגע", אומר לולב. "עכשיו יצאה התחרות, ודיברתי איתו על הבעיות שיש לנו. אנחנו צריכים להודיע בדיברור השבועי לאדריכלים שאנחנו מתנגדים לתחרות, לצאת נגדה ושלא ישתתפו".
לא ראיתי בדברור שום דבר ממה שאמרת.
"במקרה הזה לא הקמנו רעש, כי לא רציתי שהרעש יעיב על התחרויות היוצאות. לא בכל פעם שאנחנו לא שמחים, אנחנו רודפים אחרי העיריות. אם מהנדס עיר ידע שהעמותה התנגדה לתחרות, הוא יחשוד שמה שמעניין אותה זה כוח, ולכן מעדיפים קו פחות מלחמתי".
אז אתה לא תקרא לחרם.
"לא. אבל צריך להיות עירניים".
אז הנה, בתחרות בראשון לציון שמתקיימת עכשיו תחת חסותכם, כתוב שהאדריכלים נדרשים לתת לעירייה הנחה של 30% אם יזכו וייחתם עימם הסכם. למה הסכמת לפגיעה כזו בשכר?
"זה חלק ממשא ומתן עם העירייה, שהסכימה לקיים תחרות, אבל בתנאי השכר שהיא נוהגת באופן קבוע עם האדריכלים שעובדים איתה. להגיד לך שאני שמח מזה?"
איך זה שיש תחרויות שמתקיימות ללא חסותכם?
"תחרות גורמת לאבדן שליטה של המזמין על התוצאות, ויש למזמינים חשש לא מבוסס שהזוכה יהיה אדריכל לא מספיק מיומן ומנוסה. אבל רוב התחרויות שנכשלו, נכשלו מסיבות פוליטיות ותקציביות. אנחנו עושים מאמצים שתחרויות יבוצעו ומעגנים זאת בהסכמים".
נפלא. איזו תחרות כזו הייתה לאחרונה שהתממשה?
"אני בסך הכל שנה וחצי בתפקיד, עדיף לשאל את אריה גונן הוותיק. אני יודע שעירית כפר סבא מתקשרת עכשיו בהסכם עם הזוכים בתחרות להתחדשות מרכז העיר, ותחרות לתכנון קרית חינוך רמת אפעל יוצאת לביצוע".
ההתנהלות של קק''ל
עוד תחרות, או יותר נכון מכרז, שהצליח לעורר את זעמי (ולצערי לא את זעמם של מייצגי ציבור האדריכלים), הוא המכרז שפירסמה קק"ל באוקטובר האחרון: תכנון אדריכלי, עיצוב פנים ופיקוח עליון למבנה משרדים ביער אשתאול, בשטח של 3500 מ"ר. מבלי להיכנס לשאלה מדוע קק"ל צריכה משרדים דווקא ביער, על חשבון שטח ירוק, מדובר במכרז ולא תחרות. אין פרסים כספיים לזוכים במקומות שני ושלישי, ו"הפרס" היחיד לזוכה הוא בניית המבנה שתכנן. או שלא - תלוי ברצונה של קק"ל.
בינתיים נדרשים המשתתפים לשלם 500 שקל דמי השתתפות, ולחתום על ערבות בנקאית בסך 30 אלף שקל, שניתנת לחילוט במקרה של אי-עמידה בתנאים או בהוראות. הזוכה יצטרך לחתום על ערבות בנקאית חדשה, בסך 50 אלף שקל, שתחולט אף היא אם לא יעמוד בתנאי ההסכם שייחתם עימו.
ואחרי כל הטוב הזה, מתי יקבל הזוכה תשלום על עבודתו? גם סדר התשלומים מקומם. התשלום הראשון הוא רק על 10% מהיקף העבודה, והמתכנן יזכה לראותו רק לאחר הגשת התוכניות להיתר (בשוטף + 30 כמובן). לשם השוואה, התעריף המקובל במשרד השיכון והבינוי הוא שהתשלום מתבצע בשלבים ובאחוזים מסך התשלומים על פי ההסכם. לדוגמה, על השלבים שבוצעו במסגרת המכרז של קק"ל יש לקבל 22% מהשכר הכולל ועוד 8% בשלב הגשה להיתר. יש היגיון בדבר, מאחר שרוב העבודה התכנונית נעשית כבר בשלב זה.
קק"ל קובעת שלאדריכל הזוכה אין כל זכויות יוצרים על התוכניות שהתאמץ להכין, והן שייכות למזמין (קק"ל) שיכול לעשות בהן כרצונו, כולל העברתן למתכנן אחר - גם ללא תמורה, וכמובן ללא צורך באישור האדריכל, שאת עבודתו ניתן להפסיק בכל עת וללא הסבר. קק"ל בחרה שלא להגיב לשאלות שנשלחו אליה, בטענה כי המכרז על יער אשתאול עדיין מתנהל ולתשובות יכולות להיות השפעות על הליך המכרז.
עיריית נתניה ביטלה
רוצים עוד דוגמאות? בבקשה, לא חסר. עיריית נתניה יזמה תחרות אדריכלים פתוחה לתכנון בניין העירייה. בתחרות, שהתקיימה בחסות עמותת האדריכלים, זכו ב- 2012 משרדי האדריכלים קלוש-צ'צ'יק וקימל-אשכולות, שניגשו בשותפות - בין היתר מכיון שבני הזוג ניצן קלוש-צ'ציק (34) ולירן צ'ציק (36) היו צעירים מאוד. הכל מבטיח, כפי שכתב כאן מיכאל יעקובסון כאשר פרסם את דבר הזכייה.
באתר האינטרנט של עיריית נתניה, עדיין מהלל מהנדס העיר הקודם, פול ויטל, את התחרות: "דבר חשוב וראוי, שנועד לתת לכל האדריכלים בישראל אפשרות להשתתף בתחרות, להביע את דעתם ולתת לנו הזדמנות לקבל הצעות רבות ומצוינות כדי שהעירייה תוכל לבחור מביניהן את הטובה ביותר. זהו מהלך דמוקרטי ראוי ונכון".
אז זהו, שלא. ארבע שנים חלפו, ומתברר שבמקום תחרות אדריכלים - עוברים בנתניה לתחרות קבלנים. שיטת BOT (בנה-הפעל-העבר) התחלפה לשיטת DBOT (עצב-בנה-הפעל-העבר), כלומר הקבלנים מציעים את העיצוב כחלק מהצעתם הכלכלית. השיטה הזו תפסה תאוצה ברחבי המדינה, ויושמה בין השאר במכרז להקמת קרית הממשלה בתל אביב, ובבנייני מבקר המדינה ומשרד המשפטים בירושלים.
עיריית נתניה עדיין טוענת שהיא מחוייבת לזוכים, וכי היא ממשיכה ביישום תוצאות התחרות באמצעות מכרז BOT. "העירייה גאה בתחרות האדריכלים שנערכה בשיתוף עמותת האדריכלים", נמסר בתגובה ל-Xnet. "המכרז יפורסם בשיטת ה BOT- ובשלב זה אנו ממתינים לאישור משרד הפנים. עם קבלת האישורים המתאימיםהנושא יצא למכרז. פרטים נוספים יינתנו עם הכנת פרטי המכרז".
גם אדריכל איתן קימל, מהשותפים לזכייה, טוען כך. "לא ידוע לי על הפסקת התקשרות", אומר קימל. "כרגע הפרויקט בהמתנה בגלל בעיות תקציב כלליות, ולכשיהיה שוב רלוונטי ננהל איתם משא ומתן כדי לצמצם ככל הניתן את ה-D ולהישאר עם BOT. המחויבות של עיריית נתניה היא בעיקר ציבורית (התחום החוזי נתון לוויכוח) כלפינו ובעיקר כלפי ציבור שלם של אדריכלים שניגשו לתחרות. אם לא תהיה ברירה - נילחם. הקלות שבהזמנת תחרויות פומביות ומוזמנות, כאשר למזמין אין כלל את התקציב לבנייה, היא מקוממת. יש לנו רשימה של זכיות בתחרויות ששום דבר לא יצא מהן, ואחרות שכלל לא הגיעו לשיפוט. מצד שני, אני לא יודע אם יש חלופות טובות יותר משיטת התחרויות האדריכליות".
שיטת DBOT פוגעת ביצירתיות האדריכלית, או שרק כך אפשר לממש תחרויות לעומת שיטת BOT שבה הסיכוי לבנות קטן?
"אולי לא הסברתי את עצמי נכון. DBOT זו המכה של המקצוע. זה לשים את האדריכלות במקום האחרון, ולתת לחברות בנייה גדולות להתחרות על העלות. מבני ציבור מחייבים תחרויות אדריכליות נטו. מקרה נתניה הוא מקרה מרגיז עוד יותר: עשו תחרות ועכשיו רוצים לחסוך את עלות התכנון, שתשולם ליזם הזוכה בכל מקרה. אנחנו מקווים להשיג פשרה, כך שהתכנון יישאר אצלנו עד שלב היתר".
אדריכל לירן צ'צ'יק, שותפו של קימל בצוות הזוכה, מספר סיפור אחר לגמרי: "אחרי הזכייה נעשתה עבודת תכנון ראשונית להתאמה לתב"ע ולפרוגרמה המפורטת, אבל לפני חצי שנה בערך הזמינו אותנו לפגישה והודיעו לנו שהפרויקט עובר לשיטת DBOT, כלומר תחרות בין קבלנים כשהעייריה לא מוציאה אפילו שקל אחד יותר. תבין שעלות הכנת החומר לתחרות, כולל תכנון מפורט של המבנה לכל יזם, היא לפחות מיליון שקל. הם הציעו לנו להיות האדריכלים של אחד הקבלנים. אז אמרנו יפה תודה ולהתראות. לא מתוך יהירות, אלא כי לא רצינו לשתף עם זה פעולה, ולא נוכל לעמוד מאחורי בניין כזה".
למה ויתרתם על תחרות שזכיתם בה?
"זה לעשות צחוק מהליך שאין לו שיניים משפטיות, ואנחנו לא הולכים להילחם על זה. איתן קימל עוד מנסה להיאבק בזה דרך העמותה, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. זה מוציא את הרוח מהמפרשים. זה הוצג כהחלטה שאין עליה עוררין, ואנחנו לא רוצים לבא בגישה של 'אכלו לי שתו לי'. הצענו שישלמו לנו בעבור תכנון עד היתר בנייה, ואז גם אם יבנו קצת אחרת אחר כך- זה עדיין ישמור על רוח התכנון המקורי שזכה. היינו מוכנים לרדת עד הברכיים בשכר, לא זוכר את המספרים בדיוק, אבל לשכר תכנון הפסדי".
אז למה תחרויות לא מתגשמות?
"כי הן מאוד ערטילאיות. הפרוגרמה מאוד כללית, התקציב לא ברור, והאדריכל שזוכה לא מנוסה. בגלל זה אין מבנים משמעותיים שנבנו בתחרויות פתוחות ב-15 השנים האחרונות. תחרויות אדריכליות נשארות על הנייר. ההליך של מעבר לתחרויות בשיטת DBOT יקרה, לדעתי, כמעט בכל התוכניות, כי זה מצב של win-win לרשויות".
אולי זה בגלל האדריכלים עצמם?
"אין גוף שמאגד את האדריכלים שיש לו לובי ייצוגי משמעותי, ואז הייתה נכונות לשיתוף פעולה מצד הרשויות שנמצאות גם הן ברובן במצוקה כלכלית ורוצות להשקיע כמה שפחות. RIBA באנגליה מחייבים ששיעור מסוים מפרויקטים יהיו בתחרויות פתוחות, כי חשוב להם האינטרס הציבורי ולא רק הכלכלי".
קימל מזכיר עוד תחרויות מוזמנים סגורות, שבהן המשרד שלו זכה - ודבר לא קרה: בית החייל בבאר שבע - זכייה בתחרות מוזמנים שלא התממשה מחוסר תקציב; עיריית מודיעין -- תחרות מוזמנים שכלל לא הגיעה לשלב שיפוט; בניין מפעל הפיס ברמלה – כנ״ל. גם את שיטת DBOT הוא מכיר מקרוב, משום שהמשרד משתתף בה בשני מכרזים. "משלמים בתחרויות סגורות סכום מינימלי של כ-10,000 שקל שלא קרוב לעלויות ההשתתפות", הוא אומר. "זה מה שנשארנו איתו, יחד עם ההודעה על הזכייה בתחרות הסגורה לתכנון בית החיל בבאר שבע, שלא הובילה לשום דבר".
פועלה של עמותת האדריכלים לקידום תחרויות חשוב ומוצלח, אבל לא מספיק. נדרש שכל האדריכלים יהיו חברים בגוף מקצועי מאגד, שמעמדו המשפטי יהיה קבוע בחוק, ושהממשלה תחייב עריכת אחוז מסוים של תחרויות אדריכליות -- ממש כשם שיש חובת מכרזים. במקביל, נדרשת מצד עמותת האדריכלים פעילות תקיפה נגד קיומן של תחרויות הפוגעות בזכויות היוצרים של האדריכלים ומנצלות אותם, ובמקביל אכיפה גוברת של משרד התמ"ת לגבי מעצבים המתחזים לאדריכלים לשם חיזוק מעמד האדריכל. עד שכל זה לא יקרה, ימשיכו לרמוס את מעמדו של האדריכל, אדריכלים צעירים לא יצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית, והסביבה שלנו תהיה הרבה פחות רעננה ויצירתית, ויותר קבלנית ובינונית.
"אדריכלי פנים"? אין דבר כזה. מה עומד מאחורי ההתחזות? לחצו על התצלום
