השמש לא קופחת בסמטת הפנינים הצרה שבין שוק הפשפשים לעיר העתיקה ביפו, והאוויר, שעמד בדחיסות ברחוב יפת ההומה, הופך לקריר באחת. בין חנויות ותיקות חבויה כניסה לבניין בן שתי קומות, שביניהן מחבר גרם מדרגות צר. מעצבות הפנים מיכל שטיינפלד ורוני דביר נזכרות בפעם הראשונה שעלו בהן, עד שהגיעו לרחבה שמשני צידיה דלתות לשתי הדירות שבבניין. כשנפתחה הדלת נדהמו לגלות חלל שצורתו מלבן ארוך וצר והוא בעל כיוון אוויר ואור אחד, ללא מרצפות, עם קירות סדוקים ודלתות ברזל ישנות מורכבות בפתחים.
"הדירה הייתה נטושה במשך עשרות שנים ולרגע היה נדמה שהגענו לאתר ארכיאולוגי שצריך להפיח בו חיים", מספרת שטיינפלד. "בלטה לעינינו התקרה, חמישה מטרים גובהה. בעלי הדירה החדשים הם יזמים, ומטרתם הייתה לשפץ ולמכור אותה. הם ביקשו למקסם את שטח הדירה ולהפוך אותה לעכשווית. כשעבדנו על התכנון הנחנו שהקונים הפוטנציאליים יהיו בני זוג, ולא משפחה".
המעצבות ביקשו להגדיל את שטח הדירה, שהייתה במקור 70 מטרים רבועים. הן שברו את הקיר שחצה את אותה לשניים, ניצלו את גובה התקרה ויצרו גלריה בחלק המזרחי והצר של הדירה, שבה מיקמו מעין חדר אורחים. הן פתחו את גג הרעפים ובנו מעל המטבח קומה נוספת, שבה חדר השינה הראשי, עם חדר רחצה ומרפסת. כתוצאה מהמהלכים האלה גדל שטח הרצפה ל-110 מ"ר, ובזכות החלונות שנפתחו בגג ובמרפסת נוסף לדירה אור.
דלת הכניסה נפתחת למרחב פתוח, שרצפתו כוסתה בבטון מוחלק. ממול בולט קיר בצהוב עז, שמתנשא למלוא גובה החלל, עד קומת הגג. מעל הדלת היו במקור שלוש קשתות, אך משום שלא התאימו לחלוקה החדשה של הדירה והפריעו להנמכה שנדרשה למזגן השאירו המעצבות רק אחת מהן, תזכורת לצביון היפואי של הדירה. מסגרות העץ של החלונות המקוריים שוחזרו ונצבעו בלבן. מימין לדלת הורכב פס של ארונות מטבח שחורים, שמוארים מלמעלה בזכות גשר זכוכית שמפריד בין המטבח לבין קומת הגג. מעל פינת האוכל תלויה מנורה בעיצובה של נעמה הופמן, בעוד שמשטח העבודה מואר בעזרת פס של ספוטים שחורים.
הסלון תוכנן לצד קיר של לבני כורכר, ששוחזר בשיפוץ ומשמש גב ורקע לספריית ברזל שחורה שתיכננו המעצבות. הרהיטים מעטים – ספה פינתית אפורה, שני שולחנות קפה ושידת עץ על רגלי ברזל, שנשענת אל עמוד תומך מפלדה. דרכו עוברים חוטי החשמל והתקשורת ועליו אפשר לתלות מסך טלוויזיה. את פינת הישיבה מאירה נברשת בסגנון עתיק דווקא ובצבע זהב.
מסביב לעמוד תומך נוסף נבנו ארונות שירות, ובחלקם העליון הוסתר המזגן. החדר שנוצר מתחת לגלריה חולק לשניים: פינת עבודה שלצדה קובייה עטופה בפורניר עץ ובתוכה שירותי האורחים. התקרה נצבעה בצבע מים, והחדר נסגר בקיר זכוכית שמלווה את גרם המדרגות ומשמש כמעקה.
גרם המדרגות נבנה מברזל שחור ושלוש המדרגות הראשונות נצבעו באפור בהיר ובצהוב. בגלריה ארון גדול שבמרכזו נישה מחופה בפורניר עץ, ובה הוצבה מיטה. מולה תוכנן חלון צר ורחב בקיר המרפסת שלמעלה, והוא מאיר ישירות את הגלריה.
חדר השינה הראשי בקומת הגג כולל אזור רחצה וארון גדול, שבשתיים מדלתותיו חוזרים צבעי הצהוב והאקווה. המיטה הוצבה מול מרפסת פתוחה, שמסתיימת בחדר שירות שאליו ניתן להיכנס גם מחדר הרחצה. גב המיטה הוא קיר נמוך, שמעליו הוחלפו הרעפים המקוריים ברעפי זכוכית, ומעברו גשר הזכוכית שמאפשר לאור להגיע מלמעלה עד למטבח.
- הנחיה: אדריכל אמיר נבון, סטודיו 6B
- רצפת בטון: בומנייט
- תאורה: דורי קמחי
- ריצוף וחיפוי חדרי רחצה: חזי בנק
- עבודות אמנות: אורית פורת-חביב
- שמלה לצילומים: ליאורה טרגן
- סטיילינג לצילומים: עינת כהן
המבנה המוערך של מרכז פרס לשלום ביפו עומד כמעט ריק. מה יעלה בגורלו? הקליקו על התמונה לתשובה:
