לידה מחדש לפרופ' יוגב: "הבנתי שההשמנה היא רק סימפטום"

אחרי שכיכב בסדרה "בייבי בום" , פרופ' יריב יוגב מגלה את עצמו מחדש: התגרש מהאישה שאיתה היה מגיל 16, מצא אהבה חדשה וגם הוריד ממשקלו 50 קילו

פרופ' יריב יוגב עם צוותו. "סבא שלי שרד את צעדת המוות, חונכתי לאהבת אדם" (צילום: אלדד רפאלי)
פרופ' יריב יוגב עם צוותו. "סבא שלי שרד את צעדת המוות, חונכתי לאהבת אדם" (צילום: אלדד רפאלי)

בחדר של פרופ' יריב יוגב אין צעצועי מנהלים. על קיר אחד תלוי איור שלו מחזיק תינוקות בידיו, ועל קיר סמוך תמונה שמרגשת אותו במיוחד, ועוברת איתו בכל תחנות חייו. זו תמונת סבו, יוסף פיליפ, אביה של אמו, ניצול שואה שהגיע מהונגריה עם אשתו אחרי מלחמת העולם השנייה בחוסר כל, היה בעליה של מכבסה ובנה כאן את חייו מחדש, תוך שהוא משנן לילדיו: תלמדו היטב.

 

היום בתו, אמו של יוגב, היא אשת חינוך בגמלאות. הסב נפטר לפני 19 שנה בגיל 75, אבל במובנים רבים, נכדו, פרופ' יוגב, מעולם לא נפרד ממנו.

 

"סבא שלי הוא אחד האנשים שהכי השפיעו עליי בחיים", ניגש יוגב אל התמונה, "הוא חינך אותנו תמיד לאהבת אדם וצנעה ותמיד אמר, 'תהיו בני אדם ותהיו משכילים, כי מהבנאדם אפשר לקחת את הכבוד, ואת הכסף, ואת הבית והמשפחה, אבל לא את ההשכלה'. סבא שלי שרד את צעדת המוות, ליווה אותי כל השנים, ואני רכשתי השכלה ומקווה שנשארתי בנאדם. הוא היה תמיד אומר, 'אתם הנקמה שלנו'".

 

"לא קיבלתי טלפון לבוא לנהל את ליס. התמודדתי במכרז" (צילום: עדי אדר)
    "לא קיבלתי טלפון לבוא לנהל את ליס. התמודדתי במכרז"(צילום: עדי אדר)

     

    גירושים ואהבה חדשה

    אי אפשר לקחת מפרופ' יוגב (45), היום מנהל בית החולים ליס ליולדות ונשים שבמרכז הרפואי בתל אביב (איכילוב, בשבילכם) את ההשכלה, וגם לא את אהבת האדם. שני הדברים האלה צרבו אותו בזיכרון הישראלי הקולקטיבי בשתי העונות שבהן השתתף בדוקו־ריאליטי "בייבי בום", פצצת הרגש של ערוץ 10. הוא ניהל אז את חדרי הלידה, מיון יולדות ומחלקות היולדות של בית החולים בילינסון, ובזכות קול סמכותי ורגוע, כריזמה ורגישות, הפך לכוכב התוכנית. אלא שמאז חלו אצלו כמה שינויים דרמטיים.

     

    באוגוסט 2015 קיבל את ניהול בית החולים ליס, מפעל ענק הכולל כ־90 רופאים, 300 אחיות, 100 אנשי צוות, מעל 12,000 לידות כל שנה ואלפי טיפולי פריון. וחוץ מזה, ירד כ־50 ק"ג ממשקלו ללא שום התערבות ניתוחית, וגם התגרש ומצא אהבה חדשה. על הסברה כי השינויים בחייו התרחשו בגלל "בייבי בום" לא התעכב להגיב. "בעולם העשייה האקדמי־מקצועי, 'בייבי בום' לא הוסיפה ולא הורידה נקודות. אני לא מאמין שיש מנהל בית חולים שחשב להביא מנהל מחלקה בגלל שראה אותו בתוכנית טלוויזיה. אגב, לא קיבלתי טלפון לבוא לנהל את ליס. התמודדתי במכרז".

     

    סדר היום שלו קבוע: מתעורר בשש בוקר, ברבע לשבע הוא במשרד, עובר על מיילים. בשבע וחצי הוא בישיבת הבוקר עם הצוות. אחר כך הוא מבקר במרפאות להיריון בסיכון גבוה, נדרש להתייעצויות. אין לו זמן לתחביבים. "אני לא מכניס אוניות לבקבוקים ואני לא בחוג ציור או מקהלה", הוא מחייך, "יש תחומי עניין שבהם אני מייחל לעסוק כשאמצא זמן".

     

    בזמנו הפנוי המועט הוא קורא, עוסק במחקר, צופה בכדורגל, בעיקר במשחקי ליגת האלופות. עד לפני שנה החזיק במינוי למשחקי מכבי תל אביב בכדורסל עם שני אחיו. ואפשר גם לספר שהוא משקיע בזוגיות החדשה שלו עם שלי, יפהפייה בת 43, גרושה ואם לשלושה, שתמונתה מונחת לצד שתי תמונות של בתו, על שולחן העבודה שלו. כשהיא מתקשרת אליו, היא מתגלה כאישה שמחה, פתוחה וחמה. "אני משקיע בזוגיות כי הבנתי מה חשוב", הוא מגלה.

     

    לפני כשמונה חודשים התגרש. "אני וגרושתי היינו מגיל 16 ביחד, היינו זוג שעזר אחד לשני לנהל קריירה. שנינו היינו אנשים עסוקים, ובנינו מערכת עוטפת ותומכת של מטפלות. בתקופת ההתמחות הייתי שנה וחצי בארצות הברית לבד, בלי המשפחה, כי בזמנו היא לא יכלה להצטרף אליי. הייתי מגיע לארץ כל שלושה שבועות. כיום אני נמצא במערכת יחסים אחרת, ואני בהחלט מאושר מאוד בזוגיות החדשה שלי. בת הזוג הנוכחית שלי היא אהבת חיי.

     

    "אגב, אין שום קשר בין החשיפה התקשורתית שלי לגירושיי. למרות שהייתי ב'בייבי בום' ונחשפתי, יש דיסוננס מוחלט בין מה שקורה לך בחוץ לבין מה שקורה בתוך החיים שלך. התוכנית שיקפה בעיקר את החיים המקצועיים ולא את החיים האישיים שלי. אצלי תמיד הייתה הפרדה מוחלטת בין הדברים. כשאני בא בבוקר לעבודה, הכל נשאר מאחור. תחושת האושר הפנימי לא נקבעת מכך שאנשים מזהים אותך ברחוב וחושבים שאתה הכוכב מ'בייבי בום', והיא גם לא נובעת רק מהצלחה מקצועית".

     

    איך נראים החיים בפרק ב'?

    "בפרק ב' אתה עושה פחות טעויות. יש נקודה בחיים שבה אתה לומד מה חשוב ומה פחות חשוב, וזה לא קשור לפרק ב'. המשחק הוא לדעת לשלב בין קריירה לחיים אישיים, וזו אמנות. צריך לעבור איזה גיל כדי להצליח לעשות את זה".

     

    "בפרק ב' אתה עושה פחות טעויות" (צילום: עדי אדר)
      "בפרק ב' אתה עושה פחות טעויות"(צילום: עדי אדר)

       

      יותר גרוע מאמריקה

      תקציר הפרקים הקודמים: בן 45, אבא לילדה בת 18. נולד בגבעתיים, גדל בראשון לציון. אבא סוכן ביטוח, אמא מורה. בכור מבין שלושה בנים, אחד מהנדס ואחד עורך דין. היה ילד רגיל שאהב כדורגל, תלמיד מצטיין ("אבל לא חננה"), למד במגמה ביולוגית ב"גימנסיה הריאלית", התנדב במד"א. מהיום שעמד על דעתו, ידע שיהיה רופא, הלך לעתודה האקדמית, למד רפואה בטכניון, סיים בהצטיינות, ואחרי שירות צבאי כרופא גדודי בחטיבה 7 של השריון, התמחה בבילינסון ועשה התמחות־על באוניברסיטת קולומביה במנהטן ברפואת אם ועובר.

       

      כרופא גדודי השתתף במארבים בלבנון וטיפל בפצועים באירוע קשה מעבר לגבול שבו נהרגו שלושה מחייליו. אחר כך הלך לדבר עם המשפחות. הוא היה בשטח באסון המסוקים, מהאירועים המשמעותיים בחייו. "בגדוד שלי נהרגו שבעה חיילים באסון, כולל חובש שלי", הוא משחזר, "המדינה נעצרה והפסיקה לנשום. לטפל בחיילים צעירים זה מכונן. היה לי אח מ"פ בצבא שהיה בלבנון באותה תקופה, וזה לא פשוט".

       

      גם האבהות העבירה אותו במרוצת השנים כמה שיעורים חשובים לחיים. "כשחזרתי משנה וחצי של השתלמות בארצות הברית, התיישבתי ולמדתי בחדר העבודה שלי. הבת שלי הייתה אולי בת חמש. היא באה אליי, ואמרתי לה, 'ששש, אבא עובד'. היא הסתכלה עליי ואמרה: 'זה יותר גרוע מאמריקה'. כלומר, אל תהיה נוכח נפקד. אם אתה כאן, תהיה זמין. ומאותו רגע, אם הייתי בבית, הייתי איתה בשעות אחר הצהריים, ובערב חזרתי לעבוד. היום היא עצמאית, יש לה אוטו והיא נוהגת ועוד מעט היא מתגייסת. היום היא גם חברה שאפשר לדבר איתה".

       

      איזה אבא אתה?

      "אני אבא טוב, אני חושב. הבת שלי היא ילדה מיוחדת ויש לי איתה קשר ייחודי. יש לי רק ילדה אחת, אבל היא כמו עשרה ילדים אחרים. חכמה, אינטליגנטית ושנונה".

       

      היא רוצה להיות רופאה כמו אבא?

      "ממש לא. אני חושב שהיא רוצה להיות עורכת דין כמו אמא שלה. היא לא נמשכת לרפואה וכנראה ראתה את המחיר המטורף - לילות, שבתות, חגים - והוא לא מתאים לה. כשהיא הייתה בת תשע, היא שאלה אותי אם ראיתי פעם עצם אמיתית. אמרתי כן, והיא אמרה שזה דוחה ושהיא לא רוצה להיות רופאה בגלל כל הדם וכאלה".

       

      כישלונות מעצבים

      הפנים שלו החלו להיות מוכרות לרחוב הישראלי כבר אחרי התוכנית הראשונה של "בייבי בום". אפילו הוא, שתיאר לעצמו את האפקט, לא ידע כמה מהיר ועוצמתי הוא יהיה. "כשההפקה של 'בייבי בום' הגיעה לבילינסון, כדי לבחון אפשרות לצלם אצלנו, ידעתי שאין לי מה להסתיר, שאנחנו טובים ושאנחנו חיים ממילא בעולם מתועד ומצולם", הוא מסביר. "ידעתי גם שזה יכול למנף את בילינסון, שבתפיסת היולדות לא הייתה לו ההילה של ליס או שיבא כי הוא בפתח תקווה וקצת פריפריאלי".

       

      באיזה אופן "בייבי בום" שינתה אותך?

      "זו הייתה הפעם הראשונה שיכולתי לראות מה היה לפני שנכנסתי לחדר, והבנתי את האימפקט שלנו, אנשי הצוות הרפואי, על מטופלים כשאנחנו נכנסים לחדר".

       

      איזה מין בוס אתה?

      "אין פה וואן מן שואו. מי שחושב שהוא יכול לנהל מערכת מורכבת כל כך לבד, שוגה באשליות. אני לא הרופא הכי טוב, יש פה מנתחים ואנשי פריון טובים ממני. החוכמה היא להוביל את הספינה במישור המחקרי, הביצועי והבטיחותי, ולפעמים יש גלים".

       

      אתה מרים את הקול לפעמים?

      "להרים קול זו חולשה. אם אני ארים את הקול, הפסדתי. בפעם האחרונה שהרמתי קול זה היה במשחקים של מכבי. אני מעוניין שיעריכו אותי, אני ממש לא צריך שיפחדו ממני. אין לנו פה מכונות אספרסו וחדרי מנוחה כמו בהייטק, הבגדים שלנו מתערבבים בדם, שתן והפרשות של אנשים, אנחנו עובדים בשעות לא שעות, מוותרים על שבתות וחגים והשכר הציבורי שלנו לא גבוה. אם אנשים לא יבואו בכיף ולא תהיה אווירה טובה, מה נשאר לנו?"

       

      לשנות את המציאות

      בשנת 2010 הוא פרסם עם עמיתיו מחקר בשם "לידות בגיל מאוחר מאוד", שצוטט בספרות המקצועית העולמית וגם ב"ניו יורק טיימס" ובתוכנית של אופרה ווינפרי, וניסה לבחון תוצאות היריון אחרי גיל 45. בדקו 2,000 נשים בהיריון אחרי שבוע 24, בגילאי 30 עד 40 ו־2,000 נשים בגילאי 40 עד 45 וקבוצה גדולה של נשים בנות 45 ואחרי גיל 50. התוצאה: יש אמנם יותר ניתוחים קיסריים, שליית פתח, סוכרת וסיבוכי יתר לחץ דם אצל הריוניות בנות 45 ומעלה, אבל לטווח הקצר של חמישה ימים אחרי הלידה, למרות שהיו יותר סיבוכים, התוצאים המיילדותיים לא רעים בכלל. מתי זה פחות טוב? במקרי תאומים באישה המבוגרת. שם תוצאות ההיריון הרבה פחות טובות".

       

      יש מטופלות שנחרטו עמוק בזיכרונך?

      "הייתה לי מטופלת שעברה דלקת בשרירי הלב, וכתוצאה מכך נגרם ליקוי בשריר הלב שלה. התפקוד הלבבי שלה איפשר לה חיים שלמים טובים ובנוסף, בעלה היה נשא של מחלה גנטית. פגשתי אותה בהיריון. היא עשתה בדיקת סיסי שליה והפילה, ומצאו שהעובר לא נשא את המחלה. בהיריון השני היא עברה הפסקת היריון כי העובר נשא את המחלה הגנטית. בהיריון השלישי היא הפילה. אמרתי לה - את המקרה הקלאסי לפונדקאות. היא אמרה לי משפט אלמותי: 'אני מוכנה למות תוך כדי ניסיון, ולא לחיות בלי לדעת שלא ניסיתי'".

       

      "אמרתי לה, 'זה לא עניין של למות, יכול להיות שתהיי מרותקת לכיסא גלגלים, תצטרכי חמצן, איכות חייך תשתנה לחלוטין'. היא אמרה, 'תראה שיהיה בסדר'. ליוויתי אותה בהיריון, ובשבוע מאוחר יחסית ניתחתי אותה. זו הייתה התרגשות גדולה. היו מרדימים, קרדיולוגים, אנשי טיפול נמרץ. כל בילינסון היה שם. לפני הניתוח היא ביקשה: 'שמור לי על הילד, ותן לי לראות אותו לפחות פעם אחת'. עשיתי מה שהבטחתי. לקחתי אותו ממחלקת תינוקות, וכשהיא ישבה במיטה בטיפול נמרץ והיניקה, כל הרופאים והאחיות, שראו כבר הכל, עמדו ובכו".

       

      ומה אמרת לעצמך?

      "שאני הייתי מעורב בשינוי מציאות".

       

      יין, אהבה ושקיעות

      סטיב ג'ובס אמר שצריך לחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון בחיים שלך, ויום אחד אתה תצדק. בגיל 45, פרופ' יוגב יודע שהחיים הם עניין שברירי. הכל זמני, וחשוב ליהנות, מה שהוביל אותו בשנה האחרונה להבנה מה חשוב ולהרגלים חדשים, שהובילו לירידה דרמטית במשקל. "כשאתה מתבגר, אתה לומד שהנאה גדולה היא לא לנסוע במכונית מפוארת, אלא הרבה הנאות קטנות - לשבת לראות שקיעה ולהתעורר עם בת זוג שאתה אוהב, לנסוע לחופשה קטנה, לגנוב יין טעים וללכת איזה בוקר להסתובב".

       

      מה היה הטריגר שהוביל אותך לירידה במשקל?

      "לא הייתה נקודה ספציפית שבה החלטתי שאני רוצה לרדת במשקל, זה שילוב של כמה דברים. ראיתי שקשה לי יותר, והבנתי שההשמנה היא סימפטום ולא רק אוכל. קיבלתי החלטה לעשות שינוי גדול. הייתי לפני ניתוח לקיצור קיבה, והחלטתי לנסות לבד. ניתוח הוא הפתרון הקל. אני עדיין בתהליך, ומרגיש הרבה יותר טוב".

       

      עשית דיאטה מיוחדת?

      "לא. אני אוכל הכל, מבלה ונהנה, רק שהאוכל נכנס לגבולות. ברגע שאתה מפנה מקום בחיים לסיפוק מעבודה, זוגיות ופנאי, האכילה מוצאת את המקום הנכון לה".

       

      אתה איש מאושר היום?

      "המפתח לאושר הוא כמו הסמל של האולימפיאדה, חמישה דברים: לקום ליד מישהו משמעותי בחייך, שיהיו לך ילדים שתיהנה מהם והם ממך, שתהיה בריא, שתעשה משהו משמעותי בעיניך ושתהיה לך כלכלה שתאפשר לך חיים נוחים".

       

      "כל אחד בוחר איזה מהעיגולים חשוב לו יותר, אבל אם תוציאי אחד, פגעת באושר. מה שהיה חשוב בגיל 25 שונה מגיל 45. יכול להיות שאם לא הייתי שומר על תעדוף מוחלט לעבודה, ושומר בעבר על איזון בדברים אחרים, הדברים היו נראים אחרת. אבל אלה דלתות מסתובבות".

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד