ילד רשע, ילד תם, ילד חכם:
אי אפשר להיות גם וגם וגם?

החלק הזה בהגדת הפסח, הוא אחד החלקים המקוממים יותר, בעיקר כהורה. כילדה, לא שמתי לב לזה – מדברים רק על בנים? בסדר. אבל כשמגדלים ילדים יודעים שהדברים מורכבים הרבה יותר – האם יש רק ארבעה טיפוסי בנים? האם אין אפשרות של מעבר מטיפוס לטיפוס או שילוב של כמה טיפוסים יחד? האם אין נושאים בהם הילד מגלה עניין רב יותר ולכן נמשך דווקא אליהם? ומה בכלל לגבי הבנות?

ברוח החג, מוצגים כאן ציורים של ארבעה ילדים שונים. הציורים המוצגים כאן הנם חלק ממכלול ציורים רחב ומעמיק, שנבדק לאורך זמן ובעקבות הצלבת נתונים, הוסקו המסקנות.

רשע

כשהילד הפרטי שלך חוזר עם סיפורים על התנכלויות, חרם ולעג, נצבט הלב ונדמה שמדובר לפעמים פשוט בילד מרושע שהחליט להתנכל לו. כהורים, אנחנו לא כל כך יודעים מאיפה להתחיל – האם ללמד אותו להחזיר או שאולי מסר שכזה עלול לעודד אלימות נוספת?

הוריו של ליאור בן החמש התחילו את הפגישה במשפט הבא: "אנחנו אוהבים את ליאור, אבל הוא פשוט ילד בלתי אפשרי. הוא שובר חפצים בכוונה וכשכועסים עליו הוא עומד ומחייך במין חיוך מרושע. כשאנחנו מנסים לדבר איתו הוא מסתכל עלינו כאילו היינו אוויר ורק בעונשים משהו זז, רק באיומים וכן, לפעמים גם מכות – רק את זה הוא מבין. רק ככה הוא מתייחס למה שאמרנו, ניסינו כבר הכל".

ציוריו של ליאור מראים סערה רגשית. למרות גילו המתקדם, ציוריו הם שרבוטים המצוירים בתנועה סוערת ובלחץ חזק מאוד. האופן בו הוא ניגש למשימת הציור דומה לדפוס בו הוא מתנהג באופן כללי: הוא מתייחס לכל משימה כאל מלחמה ויעד שיש לכובשו. למרות נקודות חיוביות רבות שנמצאו בציוריו, כמו: חשיבה מהירה, תפיסה מתמטית מפותחת, יכולת אתלטית גבוהה וסקרנות בריאה לדעת וללמוד, כל אלו נעלמים בתוך מלחמת ההישרדות היומיומית שליאור מתגייס אליה בכל יום מחדש, כדי לתפוס את מקומו ולהוכיח לכולם שידו על העליונה.

שיטת החינוך הנוקשה בה נוקטים ההורים, אכן מניבה תוצאות לטווח הקצר, אך האם ילד ש"מבין רק עונשים" אכן מבין רק עונשים ודרכי חינוך נוקשות או שאולי הוא ילד חכם שמבין שלעת עתה, ההורים חזקים יותר ממנו? לטווח הארוך, דרכי חינוך שכאלה מניבות תוצאות הפוכות:

1. הילד מבין שאין מקום אמיתי לדעות סותרות. יש רק דרך אחת בה יתבצעו הדברים.

2. הילד חווה את ההתנהגות של ההורה כהתנהגות אלימה וככזו, הוא מקבל אישור להתנהגות דומה גם במסגרת החברתית.

כתוצאה מכך, גדל כדור השלג ומתקבל הרושם של ילד רע או ילד הנוהג בדרכים רעות. הסיבות שהובילו את הילד למסקנה שזו הדרך המקדמת ביותר עבורו, הן ההתחלה של הפתרון.

הציור של הילה, אחותו התאומה של ליאור

חכם

לכל הורה יש את רשימת החוכמות של ילדיו, רגעים קטנים וקסומים שבהם הילד אמר משפט אחד חכם וסיכם בכך עולם שלם. כזו היא הילה, בת החמש, אחותו התאומה של ליאור. הוריה שמחו לדבר עליה במהלך הפגישה, למרות שלא הבינו כיצד היא קשורה לדפוס ההתנהגות של ליאור, בעיקר משום שהיחסים ביניהם טובים בסך הכל.

ציוריה של הילה הראו ילדה כשרונית במיוחד. היא בעלת כשרון אתלטי ויכולת אמנותית גבוהה. להילה שמיעה מוסיקלית מפותחת וסגנון דיבורה עדין וחלש. ציור הלבבות מאפיין את גילה, אך הפער בין הדיוק בו היא צובעת את רוב העצמים בציור ולעומת התנועה המהירה והזוויתית שמופיעה בכתר הלב השמאלי, מעידה על ההשתדלות הרבה מצדה. מצד אחד, דפוס ההתנהגות שמאפיין את הילה הוא דפוס של ריצוי: חשוב לה להיות בסדר ולהצליח בכל תחום. לפני כל ציור היא יושבת ומתכננת דקות ארוכות וכשהיא מציירת היא עושה זאת באופן איטי ומחושב.

חשוב לה לשמר את המקום הזה של להיות בסדר ולהיות ילדה טובה, בעיקר לאור התנהגותו של אחיה התאום - עליו היא צופה מן הצד ורואה את המחירים הכבדים שהוא נאלץ לשלם. מצד שני, במקומות קטנים ושוליים אולי של הציור (כמו איזור הכתר), אזורים שהיא תוחמת ומגדירה מראש, היא מרשה לעצמה קצת להתפרע ולצאת מהקווים.

שאינו יודע לשאול

ילדים אוהבים לשאול שאלות רבות. העולם הוא פלא גדול עבורם והם רוצים להבין ולדעת בדיוק כיצד הכל התחיל, איך הדברים עובדים, מה יש מעבר לשמיים ועוד. כשילד מפסיק לשאול או שאינו יודע אפילו איזו שאלה לשאול, מדובר במצב שנוגד את הסקרנות הטבעית והבריאה המאפיינת ילדים. כשאילנה בת ה-8, נתקלת במצב לא מוכר היא לא ממהרת לשאול שאלות. היא עומדת בשקט ומביטה במתרחש ולעתים רבות נותרת גם ללא תשובות כלל.

רמת הציור הכללית אינה תואמת לגילה. רגרסיה שכזו מאפיינת מצבים שבהם הילד חש חוסר בטחון.

רוב ציורי הבנות בגיל זה רוויי פרטים ודמויות אנוש מפותחות יותר מבחינה גרפית. בגיל זה, בנות אוהבות לצייר פרחים, פרפרים ודמויות המעוטרות בקישוטים שונים. לעומתן, אילנה מציירת דמויות 'גפרור' זעירות ונטולות זהוּת. ציור דמויות שכאלה בגילה, בשילוב עם איכות הקו העצורה, קשור להימנעותה מחשיפה אל מול מבוגר ורצונה להישאר מנותקת ובלתי נגישה למגע ולהתקשרות בכלל. מאחר שהיא אינה משקיעה בציור דמותה (דמות הגפרור ללא הפנים הנמצאת במרכז), מתקבל הרושם הכללי שהיא מרגישה קטנה וחסרת משמעות לעומת הוריה, שזכו בציור לקבל פרטים רבים יותר בציור דמותם. שתי הדמויות הנוספות, המופיעות בחלק העליון, הם אחיה ואחותה של אילנה, שגם מצוירים כדמויות גפרור נטולות זהות ומשמעות, למרות שהן בניגוד אליה בעלי פנים.

אילנה נמצאת מדי יום במועדונית של ילדים בסיכון. היא הורחקה מהבית בעקבות התעללות פיזית ונפשית שהתגלתה כלפיה וכלפי אחיה. במסגרת התהליך הטיפולי שעברה, התחילה בהדרגה לשתף פעולה יותר ויותר עם הסביבה, לתת אמון בסובבים אותה ובשלב מתקדם יותר של הטיפול הרשתה לעצמה לחזור ולשאול שאלות.

שאינו יודע / מפחד לשאול

תם

לחיי התמימות של הציור. בעידן המחשבים, כשרוב הזמן אנו מקלידים על מחשב ופחות כותבים ממש, יש חשיבות רבה לציור של פעם. דף לבן ופשוט תורם רבות לפיתוח היצירתיות. בניגוד למחשב, המייצר את התמונות והתפריטים לבד ומזמין את הילד לבחור מתוך הקיים, הדף הלבן מעודד את הילד למצוא פתרונות יצירתיים. כאן הוא יוצר יש מאין, מתוך אינסוף אפשרויות ובונה לעצמו את הציור והעולם שהוא בחר ליצור ולכן, עם כל היתרונות הגלומים במחשב, הוא לא יוכל להחליף את החוויה החושית והיצירתית שמקנה הציור על דף לבן לילד קטן. אז, בצבעים פשוטים ועל דפים פשוטים, מצליח הילד להביע את המתרחש בנפשו, לצייר את הסביבה כפי שהוא רואה אותה ולתת לנו המבוגרים הזדמנות להבין אותו מעט יותר מבעד לציוריו.

אחת האמהות איתה שוחחתי סיפרה שבמסגרת ארוחת צהריים, בעוד היא בעיצומה של הסאגה הבלתי נגמרת לשכנוע הקטנצ'יק לאכול אוכל בריא ומזין, היא הסבירה לו שאם יאכל אוכל בריא הוא יתחזק ויהיה גדול. הילד הביט עליה בעיניים גדולות ומבינות ולאחר כמה רגעים של חשיבה ענה לה: "טוב, בסדר, אני מוכן לאכול את האוכל הבריא ולהיות גדול, אבל אח"כ אני רוצה לאכול גלידה ולהיות עוד פעם קטן".